דילוג לתוכן

זקן בשבי חיישנים

מרץ 16, 2019

שלושת הסיבובים וכל אחד לחוד ממשיכים לאיים על הנהגים הנוסעים על כביש האספלט הצר, החשוך, הדו-כיווני שמפלח את יער השושנים ומוביל לאחוזת הזקן בגולה

היו שנים שאת כל שלישיית סיבובים אלו למד והתרגל לו הטרום-זקן לעבור במהירות 120 קמ"ש בניסאן בלו-בירד, ובקצת מעל 140 קמ"ש בהונדה crx VTEC. תרגילים אסורים אלה נמשכו, מתוודה הקשיש בבושת-גאווה, גם לאחר שלפני כל אחד משלושת העיקולים המפתים צמחו תמרורים הדורשים לרסן את הקמ"שים ל-40 לכל היותר.

אך משהו עבר כנראה על הזקן, כי כעת הוא מגרש את רגלו הימנית מדוושת הגז אפילו לקראת הסיבוב הכי מעניין בשלישייה המפנקת, אותו סיבוב זדוני שמסית אותך לאירועים דינמיים.

במשך זמן רב הייתה המהירות רכיב מהותי באימוני הנהיגה היומיומיים של הקשיש. אימונים ביום, אימונים בלילה, על כביש יבש ובגשם. בזכות אימונים אלה ניצחה הונדה crx של הזקן בראלי העיתונאים הפולנים שנערך בהרים. הונדה השאירה מאחוריה את כל ה-4X4, והזקן חטף הביתה את גביע הגויים, העשוי בדולח טהור, מבלי להיות מודאג מכך שבגללו ובגלל בנו הנווט תנסוק האנטישמיות השמיימה.

לא בגלל התמרורים שיכך הזקן את המהירות ואת אורחותיו. התייחסותו של המורשה לגבי החוק והסדר שפסקו המקומיים השתנתה בגלל משהו אחר: בגלל עשרות הצלבים בין העצים משני צידי העיקולים, נרות דולקים למרגלותיהם, שננעצו לזכר הגויים שמצאו כאן את מותם. התייר הישראלי שבקשיש הושפע כנראה ממראה הצלבים, גם אם באיחור מדושן, וגילה שאין לו חשק להצטרף לקתולים מנוחים אלו.

וכך, בהפתעה מוחלטת לגביו, החלו שלושת סיבובים אלה לתפקד בנפשו ובגופו של הקשיש המורשה כחיישני אזהרה מתוחכמים לזִקנתו.

כעת, רק הריסון דוהר

ואולי הנהיגה הנוכחית של הזקן, שהפכה פתאום מהוגנת למרות האופי הקרבי של בנותיו מבית הונדה, אלפא וב-מ-וו, שהתרגלו להשתולל ופוזלות להמשך מעלליהן – היא בכלל תוצאה של ניסיון שהצטבר במשך השנים, דמיון מפותח, ועוד פסימיות ופחד גלותיים?

או שמא זוהי רק תוצאה של הגיל המופלג, אשר שועט, כמתבקש משמו, בגיל ובששון, ובתוך כך מכבד אותך באי-אלו חולשות פיזיות, כמו גם בחלומות שבעבר לא הייתה להם זכות כניסה לחדר השינה – לא בגולה, ולא בביתו התל-אביבי של המורשה.

אין fly, אין בלאי

לא רק העיקולים המובילים לביתו שבגולה מסמנים את זקנתו של המורשה, אלא גם מצב הצמיגים ברכבו.

אמנם רביעיית הפירלי סוג 0 מייללת תחת מאמץ הסוליות לשמור על אחיזה, מרעישה בזינוקים ואף מוכנה לעשן – אלא שאחרי שימוש בן שנתיים, צמיגים אלה נראים משום-מה כחדשים. "מה, החלפת צמיגים?", שאל ידיד של הזקן, בעלים מאושרים של ב-מ-וו Z3M קוּפֶּה זהה, חוץ מהצבע, לבווארית הכסופה, המשרתת את אגו הזקן ומתפקדת כפסיכולוגית הראשית שמוסמכת לטפל בנפשו.

"לא נגעתי בהם, חוץ משמירה על לחץ אוויר ואיזון", ענה הזקן. "אלה אותם צמיגים אשכרה שהכרת לפני שנתיים, והם לצערי רק בינוניים מינוס, למרות הפרסום האגרסיבי שהם זוכים לו על מסלול הגרנד פרי".

"כנראה", הודיתי בפניו, "פירלי-ים אלו נראים חדשים כי סגנון הנהיגה שלי הפך מתחשב, וגם משום שהיצרן האיטלקי התקין אותם מגומי קשיח שאינו משתפשף, על חשבון האחיזה בוודאי, ובהתאם לכך הם ניחנו בנטייה טבעית לבגידות. נטייה שאף פעם לא הצלחנו לגלות בפירלי P-6 הוותיקים, שהיו נדבקים לאספלט גם כאשר חגגו גיל 10 ואיבדו עם הזמן את הסוליות".

אז לא תהיה בגינס

חרף הנוסטלגיה ל-P-6 הנאמנים קרה שאנו, הקשיש, כמעט-כמעט החלפנו את פירלי 0 החדשים למראה במישלן פיילוט ספורט המעולים, אשר אינם זולים. אלא שבהברקת חוכמה של זקנים ויתרנו על כל הרעיון המטופש הזה שקרקר בראשנו, ודחק בנו לשדרג את הבווארית רק כדי לזכות ברישום שְמֵנוּ בספר השיאים של גינס כ"נהג הכי מבוגר שירד מ-9 דקות בחלקו הצפוני של מסלול נורבורגרינג", שזכה לכינוי "הגיהנום הירוק".

ויתרנו, שכחנו, ואנו אף מכריזים בהכנעה שנסיעות רגילות על פירלי מסוג 0 מתאימות לנו בול. ואולי אנו לא לבד במועדון האפס.

אפס שוקק כל כך

לפני שנים רבות התרגל הזקן שצמיגיו – אם במיני קופר הסובלת מהנעה קדמית, ואם ברנו גורדיני שגלגליה עבדו בזווית מוזרה, ואפילו בפולקסוואגן אמפיביה הצבאית הוותיקה שהייתה לי – משמיעים בסיבובים קולות בכי, תחילה בצליל עדין, אשר בהתגברו כבר מלַווה היגוי יתר. אך עם הזמן קפצה על הקשיש חוכמה, והוא קלט תובנה שלא מלמדים באף בית ספר לנהיגה מתקדמת: הוא תפס שצליל הבכי הראשוני של הצמיגים, זה שהתרגלנו לזלזל בו – מסמן לנו בידידות שבעוד רגע נופתע בהיגוי יתר, שבעממית קרוי "זריקת טוסיק"!

בקיצור, לא נצטרך ליישם המלצות בנוסח "לעשות קונטרה של ההגה לכיוון שאליו בורח זנב הרכב" – פעולה שמגיעה בדרך כלל באיחור, ודורשת תיקונים כדי להימנע מ'צלחת' – אם רק נקשיב לבכי הצמיגים, ונחכה לתחילתו של היגוי היתר עם קונטרה עדינה.

פירלי 0 מתאימים יופי לאמנות ההקשבה הזו. כי עם כל הצרות שלהם, כמו החלקות ללא סיבה, איבודי אחיזה פתאומיים וייצור סכנות, פירלי המאופסים מלמדים לשמוע את צלילם ולפעול בהתאם.

צמיגים אלה מאפשרים לא רק לסכל את היגוי היתר, אם הוא אינו רצוי, אלא גם לייצב את המכונית מבלי להוריד מהירות (הורדה שכופות עליך מערכות אלקטרוניות, הפוגעות בהנאת הניהוג).

אך לצמיגי 0 יש מעלה נוספת: אם אתה שומר את צלילם על טונים יציבים, המבוקרים באמצעות רגל ימין, זה מאפשר לך ביצוע דריפטים ארוכים. הללו שייכים לרפרטואר הסודי של פירלי 0 שהזקן אהב, לפני שבחר במדיניות הנוכחית של זהירות עבותה.

גמילה בעירבון מוגבל

המורשה עבר אולי מהפך, שאינו משמח אותו ואף מעציב אותו כהוגן, אך הוא לא נגמל עד הסוף, ועודו מתגעגע לצלילים המוזיקליים שהצמיגים מפיקים. משום כך הוא מתרחק ממכוניות המצוידות במערכת 4control, אשר מאפשרת לגלגלים האחוריים להצטרף להיגוי.

הזקן לא יודע מה במערכת זו מפריע לו יותר: התחושה שהציר האחורי כאילו נעלם לו לגמרי והמכונית שוחה בסגנון צפרדע – או ההפתעה מכך שצמיגים במכוניות 4control, כולל רנו מגאן RS, שותקים כמו קרפיונים אף שהם ניזונים ב-280 כ"ס.

תאונת שרשרת

אך יש סיבה נוספת לכך שהקשיש נאלץ לעדן את מהירותו. אולי זו אפילו סיבת-הסיבות לעידון-מאונס המתואר לעיל. הנה הסיפור, האמיתי לצערי:

בסרטו 'שועל הכסף של פליציה ט" מספר הזקן שאחרי בריחתו מהגטו עזרה לו אישה גויה שהוא חיפש אצלה עבודה בגינה. היא הבינה שהוא יהודי, השקתה אותו חלב והאכילה אותו, ואף הסבירה שילדים נוצרים אמיתיים לא הולכים כמוהו עם תעודת לידה בכיסם, מה שעלול לסכן אותו ברחובות ורשה הכבושה. היא עזרה לילד המשוטט שהייתי אף כי לפי חוקי הגרמנים, כל עזרה ליהודי סיכנה את חייה ואת חיי משפחתה.

אלא שהגויה לא פחדה, ובפרדתה מהילד היהודי אף נתנה לו שרשרת כסף עם מדליה קטנטנה של כריסטופר הקדוש. "זה יביא לך מזל", הבטיחה, והילד, שהפך לטרום-זקן ואחר כך לזקן אשכרה, מעולם לא ענד את המדליה על צווארו, אך בכל זאת שמר אותה כאביזר החשוב בחייו.

ופתאום, לפני כחודשיים, נער תל-אביבי אינטליגנטי ונחמד, שתפקידו היה לשמור לפעמים על הכלב ישעיהו (שייקה) משי-זהב ועל כן היה לו מפתח לדירה, לקח מחפציו של הזקן כל מה שנראה לו – משקפי שמש, חפתים, טאבלט, טבעת עתיקה, ספרים.

על כל הפריטים הללו לא התאבל הזקן. "אוכל להסתדר בלעדיהם, עצוב יותר שאיבדתי את הדוגסיטר", חשב לעצמו. אלא שבאותה הזדמנות קרה אסון לגבי הקשיש, כי התגלה שהנער לקח גם את השרשרת עם המדליה של סנט-כריסטופר, שהוטמנה בקופסה שחורה קטנה, ומסרב להחזירה. הדיבורים לליבו לא הועילו.

מזל ללא פטרון

אינני נוטה חסד לשלל האמונות הטפלות שרחשו סביב חיי היהודים בגולה, אלו הנוצריות ואלו שלנו, אך מה לעשות שלפי כל האגדות הכתובות יפה, כריסטופר הקדוש הוא פטרון הנהגים, ואמין בכך, לפחות לפי המיתולוגיה של הוותיקן. זאת ועוד: לדמות מטפיזית זו, הרחוקה מאיתנו שנות אור, לא היה אכפת לשתות כוס מים אי-שם למעלה, ולדאוג גם לנהג יהודי מסוים שהרשה לעצמו יותר מדי – תחילה כטרום-זקן ובהמשך כזקן אשכרה.

והנה, לאחר שהנער התל-אביבי גנב ממני את מדליית הכסף שהיה חרוט עליה דיוקנו של סנט-כריסטופר, דמות אבסטרקטית לגמרי ועוד שייכת לאמונה עכו"מית – נאלץ כעת הקשיש המורשה לדאוג לעצמו, באשר הוא נותר ללא חסות כלשהי, גם לא ערטילאית וזרה.

לתגובות ולשאלות: e.teksty@gmail.com

 טיפ טיפה: אתם מוזמנים לתערוכה!

קוראינו היקרים מוזמנים לתערוכת ציורים שלי, שתיפתח ב-26 במארס הנוכחי, בשעה 18:00, בתל-אביב.

התערוכה תתקיים בבית העיתונאים ע"ש סוקולוב (רח' קפלן 4, קרוב מאוד לצומת קפלן-אבן גבירול), ויוצגו בה 24 ציורים.

על תמונות אלה עבדתי בו-זמנית לכתיבת 'מכונית הנפש', וגם במקביל למאמצים להוציא מהבוץ את סִרטי העלילתי 'שועל הכסף של פליציה ט", אשר הפקתו הופסקה בגלל חוסר אחריות ואף נוכלות של המפיק הפולני.

במסגרת התערוכה, אני מתכוון להקרין חלקים קצרים מגרסת הבמאי של סרטי זה, אשר הדרמה סביבו נמשכת כבר מעל 4 שנים.

להתראות, אדוארד

7

מתוך התערוכה הצפויה

שואלים את אדוארד

אריאל מייטליס: אני תמיד נהנה לקרוא את מדורך (ולצערי, מאז הורשת המקור מהעיתון – כבר לא כל כך נהנה לקרוא את מקור ראשון, שפעמים רבות נותר עטוף בשקית ומושלך לפח מבלי שנפתח…).

קראתי את הטור המצמרר על הקרקס העליז ("קרקס השואה העליז"), ולא יכולתי שלא לשאול את עצמי – האם, דווקא כמי שעבר את הזוועה, אתה סבור שהשואה הביאה להקמת המדינה? האם לדעתך לולא השואה היינו נותרים ללא בית לאומי? זה כמובן לא "מצדיק" את השואה, אבל סבתי ז"ל (שעברה את השואה בחדרון זעיר חבוי באסם של פולני צדיק – אבל זה סיפור אחר…) תמיד טענה שגם בזוועה הכי גדולה צריך לחפש את הניצוץ החיובי… (והוסיפה והסבירה שהדור שלנו – הדור השלישי – לעולם לא יוכל להבין את מה שעברו הניצולים, וטוב שכך).

בהזדמנות זו אנצל את הבמה גם לשאלה בתחום הרכב:

ברשותנו שברולט אפלנדר ארוכה, חסונה ומרווחת משנת 2007 (חובבת מושבעת של דלק, אבל מהווה פתרון מעולה למשפחה בת 5 ילדים, על מטענם). מזה תקופה דולקות נורות אזהרה המתריעות על תקלה במערכת הבלימה. המוסכניק פענח ואבחן כי מדובר במחשב ABS שרוף.

לאחר בדיקה מקיפה, ולאור המחיר המופקע שדורשים בארץ בעבור מחשב משופץ (כ-2,500 שקלים), רכשתי מחשב זהה בארה"ב בשליש הסכום. המחשב הגיע, הותקן בשעה טובה, ו… כלום לא קרה! האם נדרשת פעולה "מחשובית" כלשהי מעבר להתקנה הפיזית הפשוטה?

אשמח לרעיון והכוונה… המשך לחלוק איתנו את כתיבתך המאלפת!

תשובה: תודה על מילותיך. ובקשר לשברולט אפלנדר שלכם, אפשר כי לא רק מחשב ה-ABS אשם בתקלה (אם בכלל הוא אשם) – אלא גם חיישני ה-ABS שהתלכלכו. ניקוי מיידי שלהם עשוי לפתור את הבעיה. בכל אופן, תיאוריית החיישנים בכוחה להסביר מדוע המחשב החדש לא הועיל.

קיימת גם אפשרות שבנוסף לחולשת מחשב ה-ABS (שכדאי לשמור אותו במגירה), החיבורים בחוטים שהזדקנו סובלים מקורוזיה או סתם מלכלוך מצטבר.

 אליהו גרוסבוים: ברשותי הונדה crv שנת 2000 מנוע 2 ליטרים אוטומט. לפני שבוע החל הגיר לעשות לי בעיות. כשמתחילים נסיעה הוא מתחיל כנראה מהילוך שני או אולי אפילו שלישי, ואני נאלץ להוריד הילוך באופן ידני ולהעלות בהדרגה.

המוסכניק שאני רגיל לטפל אצלו אומר שהוא מפחד לגעת בגיר הזה, שהוא רגיש וכדומה. האם בעיה כזו היא ידועה? אשמח גם לשמוע ממך על מקום שמתמחה בבעיות כאלה. אני גר באזור השרון.

תשובה: התקלה בתיבת ההילוכים בהונדה שלך היא כנראה תוצאה של שמן גיר מזדקן שלא הוחלף, ואינו מתפקד. לא לחינם ממליצים יצרנים של שמני גיר להחליף את תוצרתם מדי 80-120 אלף ק"מ (תלוי ביצרן ובסוג תיבת ההילוכים).

ייתכן שאפשר להציל את הגיר של crv בהחלפה מיידית של השמן, כולל המסנן, במכון מנוסה לגירים אוטומטיים, לא במוסך רגיל בוודאי. מומלץ גם למזוג אל שמן הגיר החדש תוסף XADO.

כתבנו כבר על צרתם של בעלי גירים אוטומטיים בארץ, הסובלים מכך שאין בישראל מכשור מיוחד המאפשר החלפת שמן גיר בשיטה הדינמית, כלומר עד הטיפה האחרונה – כך שה'החלפות' המקומיות נערכות באופן חובבני, המזכיר החלפה של שמן מנוע. כתוצאה, חלק מהשמן המשומש נשאר בגיר גם כאשר ההחלפה נערכת בכמה שלבים. שאלנו בזמנו יבואנים מדוע המוסכים השייכים להם אינם מצוידים במכשור המתקדם הנ"ל, הנמצא בשימוש במוסכים לועזיטיים. עד היום לא זכינו בתשובה.

עדכן אותנו אם הוחלף שמן הגיר בתיבת ההילוכים של crv, ואם ההחלפה העלימה את התקלה.

20190309_143811

אביב בריטי במארס. י"א צילם ומדווח: שמש אביבית בסופשבוע האחרון הביאה אותי, יחד עם רבים אחרים, לשדרות רוטשילד בתל-אביב, שם, בסמוך לכיכר הבימה, פגשתי שוב את האחיות הבריטיות הקלאסיות לביתMG , את הצמד MGA וMGTD-, שכבר כיכבו אי-אז בתמונות מדור זה. אלא שהפעם נוספה לזוג האחיות בת משפחה שלישית בדמות MGB מדגם מאוחר יותר. דגם מאוחר זה משנת 1975 הוגבה מעט, וצויד בין השאר בפגושים מסיביים שחורים כדי לעמוד בתקנות הבטיחות של השוק האמריקני עתיר הביקוש מאותם הימים.

בקרב חובבי המותג נחשבים דגמי MGB משנות ה-60 ותחילת ה-70 קלאסיים ונחשקים יותר, אולם לזכותו של הדגם המאוחר MGB ייזקף כי הוא היווה את החוליה האחרונה בשושלת של MG האמיתית, עד לסיום ייצורו של הדגם ב-1981, תקופה שבה פקד משבר סופני את תעשיית הרכב הבריטית כולה. הלוגו המתומן של MG מצא עצמו בשנות ה-80 מעטר גרסאות שריריות של דגמי "מטרו" ו"מאסטרו", ובימינו הוא משדרג תדמית של מכוניות סיניות משפחתיות מראה.

כל אחת מה-MG הקלאסיות הללו תזכה לשיפוץ ושימור מצד אספנים ברחבי העולם, היודעים להעריך את עיצובן הנצחי, הקלאסי, הנקי והפשוט בדיוק כמו עיצובם של מבני הבאוהאוס שלצידם התמקמו השלוש בשדרה המרכזית של העיר הלבנה. לתצלום הזה אין זמן או גיל, ובאותה המידה הוא יכול היה להתבצע בשחור-לבן לפני ארבעה, חמישה, ואף שישה עשורים – עידנים שבכל אחד מהם מככבת MG מהסדרה, המאפיינת את העשור שבו היא נוצרה.

Z3M coupe. Menucha susim

Z3M קופה: מנוחת הסוסים 

 

 

 

 

7 תגובות
  1. יורם permalink

    איזה צירוף מקרים. קניתי MGB שיוצרה ב 12/1976 בארה״ב, והיא אמורה להגיעה ארצה יום לפני שאני נוסע לפולין לחתור בקיאק בנהר קרוטין.

  2. נחמה permalink

    חדשות נפלאות, נשמח להגיע לתערוכה. עד מתי היא תהיה מוצגת?

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    ציור מסקרן, מעורר מחשבות. נראה לי שיש לו הרבה פרשנויות אפשריות. לא נתקלתי בסגנון ציור כזה. איך קוראים לו? נירית

    • נירית: האמת היא שמלווה אותי נטייה לצייר ללא קשר למסגרות הסובלות מהגדרות מקובלות, בין שהן פיגורטיביות או רחוקות מריאליזם, מסגרות אשר אינן מגלות שהעולם אינו מה שחושבים עליו – אלא שהוא בעצם איזשהו פאן-אופטיקוּם שמובלעות בו אינסוף מטפורות, אילוזיות פרה-נורמליות, אסוציאציות פסיכופטיות, צורות מוזרות אשכרה וכו' – מה שלא מאפשר הבנה בהירה. אהבתי מישהי שאמרה לי ש"את זה לא מבינים, את זה אוכלים", ואז המשכתי

      • זאב וייסמן permalink

        לאדוארד היקר,

        גם בסיגנון הכתיבה אתה יחודי מאוד מאוד מאוד!!! ונישבתי בקסם!!!

        אני עדיין במסע הקסם המסתורי של קריאת הטורים הקודמים שלך וכבר הגעתי

        ליוני 2016 ואיך אני יודע שאני נהנה? ממש כמו ספר טוב- אינני רוצה שיגמר !!!

        לגבי התערוכה וההקרנה של קטעים מגרסת הבמאי של שועל הכסף, אין לי אלא לברך: שהחיינו וקיימנו

        והגיענו לזמן הזה!!!! והמון המון מזל טוב !!!

        אני יודע שחלק מהציורים היית צריך לסיים וזה בוודאי לא היה פשוט!!!

        וברור שגם אתה וגם אנחנו לא מאבדים תקווה לראות בקרוב בנוסף, גם את הגירסא המקורית של

        שועל הכסף ואז נברך שוב את הברכות האלה !!!!

        בברכה והוקרה רבה,

        זאב וייסמן

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    קחו לכם MGB ובנו לה בית …אין לה זמן או גיל…

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    אדואדר יא השראה. חזון חיי כרגע הוא לחיות בעוצמה גם בגיל מופלג. אתה ההשראה. תודה על זה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: