דילוג לתוכן

רכיבה@ נהיגה ושות'

אפריל 11, 2019

כאשר שוטרי יודנראט רכבו בגטו ורשה על אופני ספורט ישנים הם כיוונו את הכידונים כלפי מעלה, כדי לשבת בגב זקוף ולהשקיף על המציאות הגטואית מלמעלה, במבט של אדונים. פרט זה, השייך לזיכרונות הזקן, נראה כעת קשור באופן טבעי לנטייה העכשווית המושכת יהודים רבים לגזע ה-SUV והקרוסאוברים

הייתה לי הזדמנות לטעום מהגזענות במהדורות שונות שלה – החל בנאציזם הגרמני הרצחני, דרך הקומוניזם הרוסי, האכזרי כלפי הלא-מאמינים בדוקטרינה הסטליניסטית, וגם את הקומוניזם יד שנייה, אותו קומוניזם מזרח-אירופי מתעתע אשר ניסה ללבוש פנים אנושיות.

הייתה לי הזדמנות להכיר מקרוב גם את סימני הגזענות של הקפיטליזם הישראלי בחיתוליו, שהתפתח מול עיניי לכדי מה שיש כעת.

הגזענות החמישית שהספקתי להכיר באופן בלתי אמצעי היא האפרטהייד הדרום-אפריקני ז"ל, שלאחרונה חזר אל השיח. הנה הסיפור.

לעזוב הכול

לאחר 15 שנים בטלוויזיה הממלכתית רוממה שבהן ביימתי, מתחילת דרכה של התחנה, עשרות סרטים דוקומנטריים, קליפים ודרמות, עזבתי הכול ב-1985 כדי לערוך את מגזין 'טורבו', שקודם לכן רק כתבתי בו מאמרים וביצעתי מבחני דרכים.

את עיסוקי החדש כעורך הירחון פתחתי בטיסה אל תחרות פורמולה 1, שנערכה אז על מסלול קיאלמי, על יד יוהנסבורג.

המו"ל שלי מאוהב

אל דרום-אפריקה טסתי עם הבעלים של 'טורבו' בני ברונר, אשר מיד מצא ביוהנסבורג ישראלים דומים לו, המבסוטים מהאפשרויות שגילו במדינה זו. "אדוארד", הודיע לי ברונר בעיניים בוערות, "לפי מה שסיפרו לי הבחורים, האפרטהייד הוא פשוט גן עדן! ממש לחיות או למות", התלהב, ולקראת הלילה לקח את הטויוטה ששכרנו כדי לחגוג עם חבריו המאושרים, מחק בתאונה את החצי השמאלי של המכונית, חזר למלון, והחנה את טויוטה צמוד לקיר כדי להסתיר את המכה. התכוון בתושייה ישראלית.

"הדבר היחידי שגרוע באפרטהייד הוא שההגה בצד ימין והתנועה בצד שמאל. אי אפשר לנהוג. חוץ מזה הכול יהלום", קבע.

"איך משכת את הגלגלים החוצה?", התעניינתי.

"אני?", הופתע ברונר, "מה פתאום? את הכול סידרו כושים בזמן שקשקשתי עם חבריי".

הזהב השחור

גם אני הכרתי ישראלי מאושר מהתנאים בדרום-אפריקה, המאפשרים לגלגל ביזנס חלומי. הוא סיפר לי שהשלטון הלבן הדרום-אפריקני תומך ביד רחבה במעסיקים, כדי שהכושים ימצאו מקומות עבודה במקום לארגן מהפכה.

"פתחתי מפעל לייצור מפות שולחן סינתטיות, והתחלתי לקבל סכומים גבוהים כדי לשלם משכורות לעובדים השחורים שלי. אצלי הם חופשיים מהצורך להגיע לעבודה, ומקבלים סכומים סמליים בלבד. הם רק חותמים, ורוב הכסף שהשלטון מכניס לבנק – שייך לי", חייך הבחור.

"אז מה, שום תוצרת לא יוצאת מהמפעל שלך? אם השלטונות יגלו את ההונאה, הם ישלחו משטרה. אתה לא פוחד?", שאלתי, והבחור פרץ בצחוק. הוא גילה לי שאבא שלו מייצר בארץ, באיזה קיבוץ בדרום, מפות פלסטיק שאיש אינו מעוניין לקנות כי האופנה שלהן נגמרה, גם בישראל וגם בחו"ל, והמועצה הציונית משלמת לו כדי שלא יפסיד בביזנס הצולע ולא יסגור חלילה את קו הייצור, החשוב לתעסוקה בפריפריה. וכך, הסחורה של אבא נשלחת לדרום-אפריקה, אל המפעל של בנו.

"ואתה?", שאל הבחור, "מה אתה מצאת באפרטהייד?"

סיפרתי שצלצלתי לקבלה במלון, ודיווחתי שמדאיג אותי איזה כושי ענק שעומד לפנות בוקר צמוד לדלת חדרי, ולא מש ממנה. "מה הוא זומם?", שאלתי, "אתם יכולים לשלוח קצין ביטחון כדי שיבדוק?"

הפקידה בקבלה נשמעה משועשעת כאשר הסבירה לי שהכושי הנ"ל מחכה שאוציא מחדרי את נעליי, כדי שהוא יצחצח אותם.

"אתה תראה, ככה זה כאן", אמר הישראלי שמציף את האפרטהייד במפות שולחן קשיחות. "הלוואי שהערבים ילמדו להתייחס אלינו באותו אופן".

טרוף טורפה התרופה

אני משוטט בין הציורים שלי, התלויים בתערוכה באולם רות בבית סוקולוב. אני מביט בהם שוב ושוב, ומגלגל מחשבות בנוסח הלוואי.

הלוואי, למשל, שתושבי המועצה הציונית, הנזרקים ללא חטא מצידם לתוך מלחמות היהודים, כמו בבחירות האחרונות, שעוד לא נגמרו סופית – ילכו אחרי הזקן, וימצאו באחיזת הגה תרופת אנטי-דוֹטוּם למצבי עצב, או לפחות ייהנו מרגעי מנוחה…

אלא שפתרון זה הפך כבר בלתי אפשרי. כי המכונית המודרנית, המצוידת מרצפתה עד גגה במכשור דיגיטלי מתוחכם, וממשיכה בבטחה עיוורת את דרכה אל אוטונומיה מוחלטת, שבה לא תזדקק לנהג – רק מחזקת את התסכול, ואינה מוכנה כבר לספק עזרה פסיכולוגית לבעליה.

רק אנרכיסטים אחרונים, או דינוזאורים מועטים, שומרים עדיין פה ושם על איזו טרנטה קלאסית בעלת נפש, אשר כולם, וכל החוקים, נגדה.

כמה עולה לגרש עצב

במקרה שלי מתפקדת כנוגדת-דכדוך לא רק התיישבות מול ההגה בדרכים ובפקקים בלתי נגמרים, או אפילו בחניון תת-קרקעי – אלא גם מראה הציורים שלי, אשר מגיש כתף ומגרש את עיצבונות הזִקנה התקניים.

אז מובן שלא הייתי נועל את התערוכה ב-12 באפריל, כפי שהצהרנו בבלוג, אלא ממשיך אותה זמן-מה נוסף ועוד קצת, לולא מחיר הקירות באולם רות שקבעה אגודת העיתונאים: 1,000 דולר ל-3 שבועות.

בדיוק הסכום ששילם לי מדי חודש מקור ראשון תמורת המדור 'המפתחות בפנים', עד שהעורך חגי סגל, טרוריסט בעבר וטרוריסט מילים בהווה, ביצע עליי סלקציה, לדרישת אדוניו מ'ישראל היום'. לולא גורשתי על ידי דמות מתוסכלת זו, הייתי ממשיך את תערוכתי עוד ועוד, כולל שידור חלקים מסרטי 'שועל הכסף של פליציה ט' בגרסת הבמאי. הייתי נהנה להעביר את משכורתי מהעיתון היישר אל מנכ"ל אגודת העיתונאים יוסי בר-מוחא ומזכירותיו.

גם הטירוף הוצא מהקשרו?

ממבול תעמולת הבחירות נשאר בזיכרוני העימות החריף בין משה פייגלין וח"כ תמר זנדברג, שבמהלכו התפרץ פייגלין בטירוף על מנחה 'כאן', אשר ציטט משפטי אקסטזה של פייגלין בנושא הנאציזם הגרמני שהוא השמיע ופרסם לפני כ-20 שנה.

פייגלין איבד את עשתונותיו, קפץ, והאשים את המנחה בטענת הגרפומנים המוכרת: "הוצאת את דבריי מהקשרם".

שלום מר פייגלין. אתה, ששולח לי ללא אישור חומר פרסומי על עצמך. דע לך שמהדברים שאני כותב פה ושם במשך עשרות שנים מותר לצטט חופשי כל קטע וכל מילה. הוא הדין לגבי מאות כותבים אחרים, הלוקחים אחריות מלאה על סחורתם האפיסטולוגרפית (מכתבים) והפובליציסטית.

חוץ מזה, נראה לי מוזר שלא חברת הכנסת זנדברג ולא המנחה (שהתאמץ להצטייר כאובייקטיבי) שאלו אותך אם עישנת משהו לפני הופעתך הבלתי שגרתית, שבמהלכה כמעט חוללת תגרה, והמנחה אף ניסה להתרחק ממך, למען ביטחונו.

אכן, מר ביטחון

"מה לדעתך הדבר הכי טוב שעשה ביבי?", שאל אותי אחד הקוראים. עניתי שבראש הישגיו ההיסטוריים של ראש הממשלה בנימין נתניהו נמצאת התייחסותו למשה פייגלין, שנשלח מהליכוד למעצר-כלוב ממושך, עם רצועה קצרה ומחסום פה.

לתגובות ולשאלות: e.teksty@gmail.com

שימו לב:
לקראת נעילת התערוכה (ביום שלישי בשבוע הבא) תתקיים מחר, יום שישי 12.4.19 בשעה 11:00, הקרנה של סרטי 'שועל הכסף של פליציה ט".  הסרט יוקרן בשלמותו, בגרסת הבמאי

טיפ טיפה: דאבל פייק

בשבוע שעבר סיפרנו (בתשובה למכתבו של אורן שחר) על "שיטת הדאבל קלאץ'", המסוגלת לשרת ולשמח בעלי אלפא רומיאו GTV, שכן לחיצה כפולה על דוושת המצמד מאפשרת להחליף הילוכים ללא חריקות – כולל שילובו של ההילוך השני הבעייתי, ואף רדוקציה מהילוך גבוה.

שיטת הדאבל קלאץ' נולדה לשימוש בתיבות הילוכים ידניות, אך בתחילת שנות האלפיים היא כבשה בסערה גם מספר רב של תיבות הילוכים אוטומטיות או חצי-אוטומטיות. כך למשל, שיטה זו נשתלה בפולקסוואגן גולף R32 שנת לידה 2006, המצוידת בתיבת הילוכים DSG שמעלה בחדות את סל"ד המנוע לגבוהים – אשר מופיעים בכל החלפת הילוך, לא רק ברדוקציה מהילוך גבוה לנמוך!

בנוסף על כך, במספר רב של מכוניות בנות זמננו מוגבר צליל הדאבל קלאץ' האוטומטי באמצעות מערכת רמקולים, מה שאמור להעצים את האווירה הספורטיבית בתוך הרכב. טוב, יפה, ואפילו מרשים – אלא שלפנינו עוד דוגמה לכך שעקב פריצת הדיגיטליות לעולם הרכב, הנהג מאבד את התחושה הנעימה שהבנתו, זריזותו האישית ומיומנותו הטכנית הן המאפשרות לו לשלוט על מכוניתו.

שואלים את אדוארד

שמואל שטרן: אדוארד, תערוכה מקסימה. חסרות לי כותרות לציורים, מעת לעת זה מסייע להדיוטות כמוני. תודה על הכול, כתיבה ציור… היכן ניתן לצפות בסרטונים?

תשובה: כל מבקר מוזמן לחפש כותרת לפי התרשמותו. בקשר לקטעים מסרטי, שלח לי את הטלפון שלך, אנו מתכננים הקרנה נוספת של 'שועל הכסף' לפני נעילת התערוכה.

קובי ליאני על חלזונות ושישה צילינדרים בשורה (בתגובה ל"על חלזונות ואנשים"): רציתי לומר לך שנהניתי לקרוא את הטור האחרון שלך על החלזונות ומשם על המעבר החד לעולם הנהיגה. תודה.

חיים, בתגובה ל"מזל ללא פטרון" (בתוך "זקן בשבי חיישנים"): אני נהנה מאוד לקרוא אותך (קורא את כתבותיך כבר שנים).

לגבי הקמע של סנט-כריסטופר שנגנב ממך: אני יודע שאצל יהדות עדות המזרח מקובל מאוד להחזיק ספר של המלאך רזיאל לשמירה (ממליץ). מוכרים אותו בכל מקום כמעט. בהצלחה!

איתן קלימן: ראשית, אני רוצה להודות לך על כל הטורים הנפלאים שכתבת במהלך השנים במקור ראשון אותם קראתי בשקיקה רבה! תמיד היו מחכימים ומעשירים!

שנית, רציתי להתייעץ איתך. אנחנו זוג צעיר בתחילת דרכנו שרוצים לקנות רכב. עיקר הצרכים שלנו הוא נסיעות יומיומיות קצרות על ציר גוש עציון-ירושלים, ובסופי שבוע נסיעות ארוכות יותר להורים.

על איזה רכב היית ממליץ? כמו כן, על מה חשוב להקפיד בקנייה מבחינת קילומטרז' ושנת ייצור?

תשובה: לא שיניתי את המלצותיי על סוזוקי סוויפט, משנתון לפי האפשרויות הכספיות שלכם. מוטב לחפש כלה מבית טוב, שדאג לה כראוי. זה חשוב יותר מקילומטרז' ושנת ייצור.  

אסי פישמן: בבעלותי, מאז סוף 2014, יאריס ידנית ייצור 2011 בעלת 100 כ"ס (אני יד 2), שהחלה לאכול הרבה שמן בשנה וחצי האחרונות. בסופו של דבר זה סתם את הממיר הקטליטי, והביצועים היו מחרידים. שכנעו אותי במוסך מורשה (לא חכם במיוחד) להחליף ממיר קטליטי בעלות גבוהה מאוד (2,600 שקלים, כולל טיפול בסיסי ועבודה ופלאגים), ועכשיו גם הממיר החדש בתהליכי היסתמות.
כנראה, רינגים בלויים או משהו אחר מביאים לשרפת שמן מטורפת במנוע (האוטו מעשן – לא המון, אבל זו רק הסנונית כנראה), בסדר גודל של ליטר שמן לכל 1,000 קילומטר.
מנוע חדש עולה 1,500-2,000 שקלים לפני עבודה, יהיה צריך או לשפץ או להחליף את הממיר כי הוא כבר חצי סתום, והמחירון של הרכב, אם הוא תקין, 34 אלף שקלים (חיצונית המצב סביר בלבד).
האם כדאי ללכת לכיוון של החלפת מנוע (שבטח תסתיים בכ-4,000 שקלים כולל הכול, ועוד יהיה צריך לדאוג לממיר), או שיש אולי כיוון חכם יותר ללכת אליו?

תשובה: יאריס ידנית היא היהלום שבכתר של היאריסים, כך שכדאי להשקיע בהחזרתה לתפקוד נאות – בשיפוץ רינגים, או באמצעות החלפת מנוע, אם לא תהיה ברירה. מומלץ להתייעץ עם יהודה ממוסך מושיקו בתלפיות.    

לקוראי "דיוקן עצמי עם ספל" שהתעניינו בגורלה של דודה אֶמָה: אינני יודע מה עלה בגורלה. לאחר שדודה אמה ביקרה אותנו בגטו היא הלכה ולא חזרה עוד. בחיפושים אחרי המלחמה מצאנו, אני ואחותי אירנה, רק שתי דודות: את דודה רוזה, שהתחתנה עם הפולני שהציל אותה ונשארה איתו בפולין, ואת דודה ונדה, שעלתה ארצה ב-1948 ונפטרה לפני כ-30 שנה בתל-אביב.

על דודה אמה חשבתי כאשר מארק אדלמן, שלחם בגטו ורשה, סיפר לי שהיהודים הגרמנים היו הראשונים למות בתנאי הגטאות "כי לא ידעו לחיות בלי אוכל".   

Opaski

ילדה מוכרת טלאי מגן-דוד ברחוב בגטו

policja Judenratu

שוטרי יודנראט במסדר

getto

הימים הראשונים של גטו ורשה 

dr Marek Edelman (1)מארק אדלמן

15 תגובות
  1. עדי והב permalink

    תמונות מצמררות
    ++++++++++++++++++++

  2. yossi b.l. permalink

    אדוארד ידידי-מהטור
    האם ניתן לראות את אחד האופניים הללו על משמעויותיו, ב 'יד ושם' ? ליד ה'אלה' והריקשה?

    אחד ממערכיך וממוקירך מימי 'מקור ראשון' ועד היום.

  3. שמואל שטרן permalink

    אדוארד. שוב תודה. 0546621023 שמואל שטרן

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    אדוארד היקר

    איך עוד ניתן לצפות בתערוכה, ובסרט?

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

      לקראת נעילת התערוכה (ביום שלישי בשבוע הבא) תתקיים מחר, יום שישי 12.4.19 בשעה 11:00, הקרנה של סרטי 'שועל הכסף של פליציה ט". הסרט יוקרן בשלמותו, בגרסת הבמאי

  5. דב קרדו permalink

    הי אדוארד,

    מאוד רציתי לצפות בתערוכה שלך, אך מפאת המרחק לא עלה בידי.

    תוך כדי קריאת הטור, תהיתי אם אפשר לבקש ממך להעלות מדי פעם ציור וגם לספר קצת לגביו?

    תודה,
    דב קרדו;
    קורא ותיק ותיק,

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    תענוג לקרוא את הבלוג שלך.
    מתנצל שלא הגעתי לתערוכה.
    מן הסתם, ההפסד שלי.

  7. מר אדוארד אטלר היקר
    יישר כוחך על הפעילות הבלתי נלאית שלך
    הצטערתי מאוד על כך שסגרו את מדורך ב"מקור ראשון"
    למרות שאינני איש עם רכב,אהבתי מאוד את המדור
    וכתוצאה מקריאתו בכל שבוע חיבבתי מאוד ואני עדיין מחבב מאוד את הכותב בו
    חג כשר ושמח,בריאות,אושר וכל טוב
    מאחל
    דוד ווייסברג

  8. ישעיהו permalink

    שלום רב אדוארד אטלר היקר
    אני מנהנה מאוד לקרוא את רשימותיך,על רכב ועל שואה ובכלל.
    א. איני חושב שמה שעשה העורך של מקור ראשון נורא ככל שיהיה, קשור להיותו בצעירותו חבר מחתרת, ונשפט על כך. איני חושב האמירות כלפיו מוסיפות לך כבוד.
    ב. ראוי לציין דווקא לך שכותב כה רבות על האמת בפרסום וכו' שהדברים שכתבת על פייגלין רחוקים מאוד מהמציאות, ולדעתי צדק פייגלין בתגובתו שהייתה אף עדינה לעומת מה שנאמר. מאוד אודה לתגובתך לאחר קריאת הסבר של פייגלין.
    ראה נא את תגובתו שלו של הוצאת הדברים מהקשרם:
    חייבים לציין שפייגלין התייחס בעבר לציטוטים הללו וזה מה שהגיב:

    צעיר הייתי אז, ותמים לחשוב שהעיתון לאנשים חושבים יצטט את דברי ביושר. כששאלה אותי כתבת הארץ- עדה אושפיז – כיצד זה אתה נאבק בהסכם שהתקבל בצורה דמוקרטית, עניתי לה שהכרעה דמוקרטית אינה ערובה למדיניות מוסרית. כהוכחה לדברי הבאתי את עלייתה לשלטון של המפלגה הנאצית בגרמניה, שנעשתה, כידוע, במסגרת הצבעה דמוקרטית. עוד הוספתי וסיפרתי לנציגת ה"אנשים החושבים" שבתחילת הדרך נראה היה שהמשטר הנאצי דווקא מצליח. הוא שיקם את הכלכלה, הרכבות יצאו בזמן… – בכל העולם נפלו אנשים בקסמו של הנאציזם- לינדנברג הטייס האגדי היה אחד מהם, מפלגות נאציות קמו באנגליה ובאמריקה. את הסוף כולם יודעים. מהאמור לעיל הסיקה הגב' אושפיז שפייגלין מעריץ את היטלר… ומאז ועד היום משתמש השמאל, שאינו מסוגל להתמודד עם אף אחד מטיעוני, בנשק הדמוניזציה והדה-הומניזציה המוכר והחביב שלו – פייגלין הוא נאצי.

    אתמול הגעתי לראיון טלוויזיוני עם עמית סגל בערוץ הכנסת. אשתי, שנמאס לה מעניבותיי המהוהות, רכשה עבורי עניבה חדשה. באותו בוקר לקחתי אותה אתי והתכוונתי לענוב אותה באותה הופעה. קודם לשידור, כשהוצאתי את העניבה מהנייר שבו היתה עטופה, התברר לי שזו עניבה מתוצרת גרמניה. אני מקווה שבחנות יסכימו להחליף את המוצר משום שאינני משתמש בתוצרת גרמניה. כף רגלי מעולם לא דרכה שם ולעולם לא תדרוך. למותר לציין שבאותו ראיון הופעתי בלי עניבה…

    המצחיק בכל הסיפור הוא שהשמאל גם תוקף אותי מן הכיוון ההפוך. בעבר כתבתי – ואני עדיין חושב כך – שעל מדינת ישראל להוריד את דרג היחסים הדיפלומטיים שלה עם גרמניה. לא יכול להיות שיחסי ישראל גרמניה- שישים שנה לאחר שאומה זו הפכה שליש מעמנו לערמה של אפר- יהיו כיחסים עם כל המדינות. יוסי שריד שטוען שאני פשיסט כמובן אינו רואה צורך להסביר כיצד זה ניתן לתקוף אותי באותה עת גם על כך שאני תומך במצפוניות ובסירוב לפקודות בלתי חוקיות בעליל. הפשיזם משמעו שהמדינה מעל לכל – ואני טוען שמצפונו/אלוהיו של האדם עומד מעל למדינה. איך אפשר לתקוף אותי בעת ובעונה אחת גם על תמיכתי במצפוניות וגם על היותי פשיסט – לאלוהי השמאל פתרונים.

    אגב – שום סימן מן ההיסטריה שאחזה בשריד, הנגבי וחבריהם, לא נראה באופק אל מול שלל חברי הכנסת הערביים שאינם מקבלים את יהדותה של המדינה. מעולם לא שמעתי את הנגבי מתחנן אל הציבור לעתור לבג"ץ כדי לפסול את מועמדותו של עזמי בשארה למשל…

  9. ישעיהו היקר: תודה על מכתבך, ניכר שהוא נכתב בלב מתקומם, אלא שאין מה לעשות: הרי ברור כבר לעורך מקור ראשון שהוא יזכה אצלי בטיפול הוגן, עד סוף חיי לפחות. וזה ללא קשר לעובדה שהוא גירש את מדורי מהעיתון לדרישתם של אדוניו מ'ישראל היום'. אמנם מפרשה זו נשאר אצלי טעם רע, אך טעם זה הולך ונהיה תפל, וממילא אינו קשור לְמה שהקשיש המורשה כותב על סגל.
    את העילה האמיתית לפרשנות הקשיש על סגל בונה סגל בעצמו בהמשיכו לעסוק בטרור, כי לדעתו של הזקן, סגל רק החליף חומר נפץ תקני במילים. וכך, הזקן אינו מוכרח לבדוק באמצעות מטאטא אם משהו לא נדבק למתלים של אלפא, אלא יכול להסתפק בקריאת טרור-הטקסט הסגלי, המתבטא, בין השאר, בתמיכתו העיוורת של עורך מקור ראשון בבצלאל סמוטריץ'. אותו סמוטריץ' שהתבטא לדעתנו, ניצולי השואה ובניו, כמין אדולף צעיר, עם סיסמאות בנוסח Herrenvolk (גזע אדונים), Drang Nach Osten (צעדה מזרחה) ו-Gott Mit Uns (אלוהים איתנו), ואיך זה נגמר, כולם יודעים.
    אמנם הגיל המופלג ישחרר אותי מהסכנה הממשית שאמשיך את חיי במדינת אפרטהייד סמוטריצ'ית, אך הסוגיה של העורך סגל תלווה אצלי את הזקנה. תהייה מקרקשת בי: מדוע איש זה לא למד מבנו עמית להיות אדם מאוזן בהשקפותיו ואינטליגנטי? כאילו החליפו את עמית בבית החולים… ולמה הקיצוניות של אבא וחבריו מוכרחה להיות כרוכה באינטליגנציה של קת גרזן ובחוסר חוש הומור פתולוגי? זה נחשף במדורו האחרון של סגל סניור, שבו הוא מצטט את הבדיחה הנפלאה של יריב אופנהיימר "האובססיה של ישראל לכיבוש שטחים מגיעה עד הירח". אלא שסגל לא חייך חלילה, ומבלי להתבייש ענה לאופנהיימר במלוא ברצינות: "ישראל לא הגיעה לירח בגלל אובססיה בעייתית כלשהי, אלא בזכות יצר סקרנות בריא. זה ההבדל הגדול בינה לבין שכניה", דקלם בסגלית (יומן, 19.4.10).
    ועוד משהו, ישעיהו: אני נהנה מההתעניינות בבלוג שלי, הזירה היחידה שאני מתבטא בה כיום, כי אינני חבר בטוויטר ובאינסטגרם, ופאסיבי-מינוס בפייסבוק. אני אוהב לגלות באמצע הלילה שמישהו אנונימי קורא אותי, ושואל מדוע הגה מכוניתו רועד ב-120 קמ"ש, ונעים לי לגלות שהטריילר הקצר של סרטי 'שועל הכסף' זכה כבר ב-4,000 כניסות. אני מציין זאת לא מתוך שחץ, אלא משום שברור לי שגילויים של אנטי-סגליזם ואנטי-סמוטריצ'יזם יפגעו אולי ברייטינג של הבלוג (מעל 428 אלף ביקורים עד עתה). אך אין מה לעשות. מודה אני שהמקלדת גסת הרוח שלי, המטפלת בגזענות ללא מעצורים גם כשזו לובשת בגדי משיחיות כדי לתעתע – רק מבצעת את פקודותיי.

    • ישעיהו permalink

      אדוארד היקר.
      אני חולק על דעתך בעניין סגל אבל נראה שאין טעם להמשיך בזה.
      לא התייחסת כלל לדברי בעניין פייגלין

      • אורי חדד permalink

        אדוארד היקר. אני קורא אותך הרבה זמן ולא מבין. מה הבעיה עם פייגלין? לכל הפחות פייגלין לא מכור לטייקונים שאתה שונא… פייגלין מגיע עם מצע מעשי שמכבד את אינטילגנצית הבוחר ומבוסס על ליברליזם, קפיטליזם, ליברטיאניות, ועוד… (קרא את גלעד אלפר מועמד מס '3 אדם חכם… ) (ואם כבר יום השואה אשמח להזכיר שהנאצים היו סוציאליסטים) אני אוהב בערך כמוך את סמוטריץ' אבל פייגלין רק ישחרר את המושכות ויתן לנו הסוסים העומדים לפני העגלה קצת חופש מ-כפיה דתית\חילונית , מיסים מוגזמים, מכסים הזויים(שרק בגללם אלפא עדיין בפולין…) אגב אשמח להתייחסות גם על מה שכתב ישעיהו למעלה…
        בהוקרה רבה אורי .

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    הרהורי החופש בחול המועד הזכירו לי את DE TOMASO LONGCHAMP GTS

    פתאום באה לי טוב כיום בגילי לשיוט יום יומי …

    בצעירותי אהבתי את ה- Pantera

  11. איציק permalink

    שלום לך אדוארד!
    נדהמתי לראות את תגובתך בבלוג בה בחרת לתקוף להשמיץ ולגדף את בצלאל סמוטריץ' ואף לכנותו כ-"גזען במדינת האפרטהייד"…
    אני מבין שיש לך חשבון אישי עם העורך חגי סגל, אוסיף כי גם אני אינני נמנה על אוהדיו של אותו סגל בכל הנוגע לאופי הפיינשמקרי וריקודי המה יפית שלו מול השמאל.
    יחד עם זאת אני סבור בהחלט כי בדעות שלו הוא איש ימין ומבטא היטב את רחשי הלב של מחנה הימין.
    וודאי שהוא איננו "טרוריסט קיצוני וגזען" כפי שתיארת אותו.
    כל זאת הוא עושה כאמור בכתב ובמאמרים בלבד, שכן בפועל בערוץ הכנסת בו עבד, היה סגל האב משתפך ומתרפס באופן קבוע וכל זאת אל מול השמאלנים אותם היה מארח בתוכניתו.
    דווקא הבן שלו עמית סגל הוא גרוע מאביו!
    הבן הוא יהודון הרוקד מה יפית אל מול חונטת השמאל הבולשביקית, עמית סגל עושה את כל העבודה המלוכלכת בשביל התשקורת השמאלנית וערוץ 12 בו הוא מועסק, בדיוק כשם שיהודים בגלות עשו את כל העבודה המלוכלכת למען הפריץ האנטישמי, עד כדי הלשנות כנגד בני עמם (לזר קגנוביץ בברית המועצות) והסגרות של בני עמם (רודולף קסטנר) ,וכל זאת בכדי להציל את עצמם, ולקבל את אהדת האליטה האנטישמית של המדינות בהן חיו.
    כמובן ששום אהדה הם לא קיבלו בעבור ההתנהלות הנפסדת שלהם.
    זאת כיוון שבוגדים ושטינקרים חוטפים ויחטפו רק בוז מהאנטישמים בגלות, כמו גם מהשמאל האנטישמי אצלנו.
    שמאל המנצל את רקדני המה יפית והאידיוטים השימושיים מהימין לצרכיו האישיים והפוליטיים!
    כך גם בכל הנוגע לסמוטריץ'- האיש הוא אידיאולוג ימני המאמין בצידקת הדרך של העם היהודי.
    וודאי שהוא איננו "פנאט ימני הדוגל במדינת אפרטהייד" כפי שתיארת אותו וזאת ללא שום קשר למציאות ולעובדות.
    כל האנטישמים ממחנה השמאל היו וודאי מזדהים ומעתיקים את דבריך בנוגע לסמוטריץ'.
    גם נגד נתניהו אתה מתגולל ומאשים אותו ב-"ניצול וזריקה של אנשים העובדים עימו"…
    כנראה שבכל זאת אנשי השמאל של מדינת ת"א בה אתה מתגורר, כמו גם עיתונאי השמאל בבית סוקולוב, ואנשי השמאל ברשות השידור בה עבדת שנים רבות- בכל זאת להשפיע על עמדותיך והפכו אותך לאיש שמאל ממורמר אשר שונא את מחנה הימין, כמו גם את החברה הישראלית "האלימה הגזענית וחסרת הערכים אשר נעה לה בקצב רצחני אל עבר האפרטהייד, הגזענות, והפאשיזם"…
    בכך אינך שונה מאותו "מזהה תהליכים" יאיר גולן אשר הישווה בין החברה הישראלית לזו הנאצית של שנות ה-30!
    אינני יכול להתייחס בשיוויון נפש לכך שיהודי מכנה יהודי אחר בביטויים כ-"גזען קיצוני הדוגל באפרטהייד".
    זו כנראה פריבלגיה השמורה לאנשי השמאל בלבד.

  12. לאיציק: אני מניח כי כ-Advocatus Diaboli (פרקליט שטן) תקני, החלטת להילחם בעד סמוטריץ' משום שאתה פטור מהאסוציאציות המלוות את חייהם של ניצולי שואה כמוני, אשר זכו לחוש על בשרם מהי גזענות, ויודעים לזהות את חיידקיה בכל קו רוחב גיאוגרפי.

    ודאי שאינני יכול, וגם לא אנסה, לשכנע אותך לגבי סמוטריץ', שאני שונא את הופעותיו, המזכירות לי לצערי את הצלילים המפחידים של הפרטייטגים (parteitag בלשון רבים. גרמנית: ועידה מפלגתית) שערכה NSDAP, ומאידך גיסא גם את הכנסים שערכה WKPB הקומוניסטית בתקופה של שמש העמים.

    אינני מסכים אתך גם בקשר לעורך מקור ראשון, דמות לא מעניינת במיוחד שאתה מתייחס אליה ברצינות. את דעותיי לגבי חגי סגל פרסמתי כבר די והותר, כך שלא אחזור עליהן. אלא שקשה לי לקרוא את ההתקפה הפרועה שלך על עמית סגל, שלהבדיל מאביו חגי, המשעמם עד כאב שיניים, ולהבדיל גם מבצלאל סמוטריץ', שנשמע כאילו התבלבל בכדורים – הוא, עמית סגל, דווקא בחור אינטליגנטי להדהים, רגיש ובעל חוש הומור לא טיפוסי בימין הישראלי הפשוט ברובו, לפחות בדור הנוכחי.

    אתה מאשים אותי בשמאלניות וב"הידבקות מטיפוסים ברוממה", שבה אכן עבדתי במשך 15 שנה. לא ידוע לך, כנראה, שבאתי ארצה לא רק כקורבן שואה אלא גם כקורבן של השלטון הקומוניסטי, שנזרק בגל האנטישמיות המפלגתית של 1968 מהמדינה שבה נולדתי. ודאי שבהגיעי לארץ החדשה, הסנטימנטים שלי פנו מיד ימינה.

    פניתי ימינה לא רק בשל הערכתי לדמותו של מנחם בגין, שאיתו החלפתי מכתבים, אלא גם משום שהשמאלניות של "חבריי ברוממה" הייתה דוחה לגביי. "אתם לא יודעים אילו זוועות מסתתרות מאחורי השמאלניות הקומוניסטית", טענתי כלפי טיפוסים רוממאיים בינוניים-מינוס שחלמו על שמאל ברוח דומה, וכך רכשתי לי אויבים בתחנת טלוויזיה זו.

    בתחילת שנות ה-90, עקב הסימפטיה שלי לימין המאוזן והדתי (שהמשכתי להצביע לו), שמחתי לקבל את ההצעה של מאיר עוזיאל, והתחלתי לעבוד ב'מקור ראשון'. אלא שמאיר כבר מזמן לא שם, וגם עמנואל שילה ואמנון שומרון אינם, והעיתון שאהבתי נפל במלכודת הפרסומון 'ישראל היום', אשר חגי סגל משרת אותו.

    אינני מצפה ממך, חביבי, למילות התנצלות, כי אצל הקיצונים זהו הליך בלתי מקובל. כל טוב לך בכל מקרה.

להגיב על davidwei4 לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: