דילוג לתוכן

קציפת אור ירח

נובמבר 17, 2020

יהודי כן מגרש יהודי. עובדה שסילקנו משורר יהודי ענק מהמרחב הישראלי

כבר מזמן מפתיע אותי שילדים ישראלים לא לומדים על-פה את 'הקטר', שיר הילדים הטוב ביותר שנכתב אי-פעם, פרי עטו של המשורר היהודי-הפולני הענק יוליאן טוּבִים.

שיר זה אינו ידוע אצלנו אף כי זכה לתרגום עברי (מפוקפק למדי, כמו רוב התרגומים לכתביו של טובים).

נראה כי אנו, הציונים, מחקנו את שמו של יוליאן טובים, השייך לפנתיאון השירה העולמי, עקב חוצפת המשורר להצהיר בגלוי שהפולניוּת נטועה עמוק בליבו. את הנאמנות הרגשית למולדתו ניסח טובים במניפסט 'אנו יהודים פולנים':

"אני פולני כי כך נראה לי.

זה עניין אישי שלי, שאיני חייב לתרץ.

ובכל זאת, לוּ הייתי מוכרח להסביר את

רגש הלאומיות שלי,

אז אני פולני בגלל הסיבות הפשוטות ביותר,

פרימיטיביות ממש, רובן רציונליות אך חלקן לא,

אם כי הללו נטולות מאפיינים מיסטיים.

להיות פולני – זה לא כבוד ולא גאווה ולא מתנה, בדומה לנשימה. לא פגשתי אף אדם שגאה בכך שהוא נושם.

פולני – כי נולדתי, גדלתי ולמדתי בפולין.

פולני – כי בפולין הייתי מאושר ואומלל. מהגולה הנוכחית אני רוצה לחזור לפולין גם אם במקום אחר מצפה לי גן עדן.

פולני – כי במשפחה שלי בבית דיברו אליי בשפה זו עוד כשהייתי תינוק, עת אמא לימדה אותי שירים ופזמונים פולניים. וכשנפלה עליי מהלומת השירה הראשונה, היא טלטלה אותי במילים פולניות, כמו כל הדברים החשובים ביותר שקרו בחיים. איני יכול לחשוב על יצירה פואטית בשום שפה אחרת, גם כזו שאני מכיר על בוריה.

פולני – כי בפולנית התוודיתי על רטט-הנפש של האהבה הראשונה, ובפולנית ליהגתי על המזל וההתלקחויות שהיא המיטה.

פולני – גם בגלל עצי הלִבְנֶה והערבה, שקרובים אליי יותר מהדקל וההדרים. ומיצקביץ' ושופן יקרים לי יותר משייקספיר ובטהובן. שוב, מסיבות שהרציונליות לא מסוגלת להסביר.

אני פולני – כי נטלתי מהפולנים כמה מהפגמים הלאומיים שלהם.

פולני – כי השנאה שלי לפשיסטים פולנים גדולה יותר משנאתי כלפי פשיסטים בני עמים אחרים. וזה מאפיין חשוב מאוד של הפולניות שלי.

אלא שקודם כל, אני פולני כי כך נראה לי".

יוליאן טוּבִים. לא התאזרח בתודעה הישראלית

פרצוף יהודי מדי

טובים ניצל מהשואה בזכות העובדה שבפרוץ מלחמת העולם השנייה הוא שהה בארצות הברית. שם הוא כתב את 'התקווה' שלו לזכר פולין החופשייה, 'פרחים פולניים' – שיר שזכה לפואנטה מצמררת כי בזמן כתיבתו הפשיסטים, ספק גרמנים ספק מקומיים, השליכו למוות את אמו של המשורר ממרפסת ביתה בעיירה אוֹטְבוֹסק.

"ודאי" – כתבתי בפייסבוק – "שטובים לא היה נותר בחיים לוּ היה נשאר בפולין, כי היה לו מראֶה לא טוב".

הנה כי כן, כוחות הרוע מרטו את נוצותיו של הזמיר, ואנו הישראלים מרטנו את אפרו.

יש ספסל פנוי?

חרף כל החשבונות והספקות שרוחשים בישראל לגבי טובים, עודני מאוכזב מכך שהוא אינו נלמד כאן, ועוד לא איבדתי תקווה שייקרא כאן רחוב על שמו, או לפחות ספסל באיזה פארק, לצד פסלו של המשורר היושב במנוחת סופרים.

כי עם כל הכבוד לגדודי המשוררים העבריים, איש מהם לא היה מסוגל ללכת בדרכו של טובים, ולכתוב יצירה שהיא סימביוזה מופלאה והומוריסטית בין צליל המילים לצליל של העצמים אשר מילים אלה מסמנות – אמצעי ספרותי שנקרא אוֹנוֹמָטוֹפֵּאָה. טובים הכפיל את אפקט הדמיון הזה בין המלל למציאות, באמצעות קצב כתיבה שתואם את המסופר בשיר. כך למשל, הטקסט ב'הקטר' הולך וצובר תאוצת-התנשפות  ככל שהוא מתקדם, עד כי נדמה שבעוד רגע יעלו המילים קיטור.   

מכיוון שלא ניתן היה לתרגם כראוי את המאסטרו היהודי ללשון קודשנו, העדיפו כנראה כוחות הרוח העבריים להתעלם מהאיש, אשר הילך קסם לא רק על דורות של ילדים אלא גם על הוריהם.

לתגובות ולשאלות: e.teksty@gmail.com

טיפ טיפה: חינגת המשאיות הגדולה

פיסת-הווי היסטורית מתוך סדרת כתבות שפרסמתי בירחון 'טראק' לפני 23 שנה, להזמנתה של העורכת אילן פסלר. העורכת שינתה משום-מה את הלוגו שהצעתי, 'החלונות הגבוהים', ל'חלונות גבוהים'. לך תבין @ איך הפכו מעברי הגבול באירופה של אז מסיוט לכיף רב-אנפין

יומם וליל חוצות את פולין לאורכה ולרוחבה אלפי משאיות עמוסות מטענים, לעיתים בודדות ולעיתים בסיעות. כולן מגיעות לתחנת הגבול, שם הן נעמדות בטורים ארוכים ומחכות בסבלנות על-טבעית לבדיקת שלטונות המכס הפולני, הצ'כי, הגרמני, האוקראיני ומי לא…

בקרת הגבולות בפולין, שהיא צומת מסחרי שוקק, איימה לקרוס אל מול הלחץ הגדול ששטף את המעברים עם נפילת השלטון הקומוניסטי ב-1989. עקרונות השוק החופשי, המושתתים במידה רבה על תנועה סדירה של רכב כבד, תפסו את מזרח אירופה של אז בלתי ערוכה לכלכלה החדשה. המשאיות עברו בדרכים שאינן מותאמות לתחבורה עבת-גוף, והמעברים הבינלאומיים התקשו להתמודד עם הלחץ הגובר על שערי המדינות.

זה לקח קצת זמן, אך נהגי המשאיות מכל הלאומים התאימו את עצמם, בסופו של דבר, לצוואר הבקבוק של עבודתם: הם התרגלו להגיע אל הגבול ולחכות שם יומיים-שלושה ואף שבוע בלי שמץ כעס או תסכול. אנו, שמכוניותינו הפרטיות צולחות את מעברי הגבול במקביל לנתיב המשאיות הממתינות לתורן ימים ולילות, משתאים לנוכח הסבלנות המשונה.

חלקנו נבחין שנהגי החלונות הגבוהים פשוט הפכו את הסיוט להפנינג. הם יושבים סביב מדורות לצלילי מוזיקה שבוקעת מהמשאיות, זוגות מטיילים בקרבתן, וקבוצות נהגים פוסעים בניחותא או רוקדים, כמו בחג אמיתי. הם רואים אותנו, נהגי הפרייבטים, מקללים בעצבנות בתור לבדיקת הדרכונים, ומביטים עלינו בתימהון – הרי מדובר בעיכוב של שעה-שעתיים בסך הכול, אז על מה כל הרעש?

כך הצטיירה משאית בדמיונו של הגרפיקאי בירחון 'טראק' אחרי שקרא את מה שכתבתי

כן, המשאיתניקים, במקום להתעמת עם המציאות הזוחלת, פיתחו סגנון חיים המפלרטט עימה בעוז. במקום לצאת למלחמות אבודות על שינוי סידורי הבדיקה, הם הפכו את אזורי הגבול לאתרי נופש, על כל גינוני החופשה המוכרים למין האנושי.

סביב התור הנצחי צמחה תעשיית בידור משגשגת. נהגי המשאיות יכולים להשכיר קלטות וידאו של סרטי מתח או פורנו, ואף נהנים מהופעות של זמרים, של להקות המבצעות מוזיקת 'דיסקו-פּוֹלוֹ', של רקדניות ולעיתים גם של חשפניות. בנוסף, בעלי חוש עסקי ממולח הציבו לאורך 'נחש' המשאיות קיוסקים לשתייה חמה, נקניקיות על האש, מגזינים צבעוניים ושאר מוצרים שגבר בודד זקוק להם ברגעי מצוקה.

השירות אינו רק אפלטוני. לא נדיר כלל לראות גדודי 'בנות' פולשות לכיוון שיירת המשאיות מן היער הסמוך, מטפסות אל דלתות הקבינה ושואלות בנימוס מופלג: "חיפשת אותי?". הן מוכנות להעניק לנהג הגלמוד טיפול קצר או להישאר בחברתו עד שיחצה את הגבול, ככל שזה ייקח. חלק מהנהגים אף מזמינים מראש את המפגשים הרומנטיים הללו בהתאם ללוח הנסיעות שלהם. מעין וריאציה על המלחים של פעם, ש"אישה מחכה להם בכל נמל".

תחת אור הירח תוכל לשמוע מנהגי המשאיות סיפורי מתח מצמררים על עסקאות אפלות, כסף שחור, שינויי מסלול בלתי מתוכננים. הסיפורים הנפוצים ביותר הם על שודדי דרכים, אשר עוצרים משאיות כשהם מחופשים לשוטרים ונוהגים ב'ניידת' מהבהבת, קושרים את הנהג באזיקים לעץ בשולי הכביש, ובורחים עם המשאית. ליד המשאיות החונות תוכל גם לשמוע אזהרות על כל מלכודות הרדאר שהמשטרה פיזרה בדרך לוורשה, ומידע על פקידי מכס המסכימים ל'פשרה', שלמענה כדרי לחכות עד מחר ואפילו עד מחרתיים.

ואם תמצא חן בעיניהם, תשמע מפיהם סיפורי אלף לילה ולילה, כמו למשל על מרצדס 600 מפוארת אחת שעברה את הגבול בדרך מברלין לסנט-פטרבורג מוסווית תחת כמה טונות של תפוחי אדמה. בסלנג הפשע המקומי קוראים לזה "מכונית ישר מהחכה".

החניון הענק הקובץ לפני הגבול הפך אפוא למחנה צוענים בינלאומי, אך נהגי המשאיות נוטים להפגין נאמנות פטריוטית מסוימת כלפי המשאית המיוצרת במולדתם. אתה מגלה שכל משאיסט משבח את הכלי שהוא רוכב עליו לפרנסתו – בניגוד לבעלי מכוניות פרטיות, שתמיד מקנאים בזולתם הנוהג ברכב יקר, נוח או מהיר יותר.

בזמן החניה הממושכת מעדכנים נהגי המשאיות זה את זה על כל פריט טכנולוגי עדכני שהם הצטיידו בו, כמו מכשירי ניווט לווייניים, בנוסף לשיר הלל על מעלותיה של קבינת השינה הדגולה שלהם. "אין כמו הסליפר שלי", אומר מישהו שעומד ליד משאיות ה-FH16 שלו לצד בלונדינית שמנה, "תשאלו את רֶנאטָה, היא הבוחנת הכי טובה. נו, מה את אומרת?". "כן כן", היא מאשרת, "השבדים ממש יודעים לפנק"…

לאחרונה דווח בעיתונות שמדינות האזור החליטו להסדיר את הליכי המעבר בגבולות בהשקעה כספית רצינית, לבל ייווצרו תורים ארוכים. נראה כי חלק מנהגי המשאיות ייאלצו להסתגל לעידן החדש, ולהיזכר בנוסטלגיה בהווי 'מחנה הנופש', שבו צמחו תרבות פנאי שובבה, הרפתקאות וחברויות. התנועה במעברים המודרניים תזרום, אך לא תזרים צבע אל חייהם של נהגי המשאיות.

היה הווי, ואינו עוד.   

משאית בת זמננו. אין צבע ואין רומנטיקה משנים עברו. תצלום: עמרם לימון, fb

שואלים את אדוארד

אנונימי: הי אדוארד וגם לקוראים שיודעים: לעניין חלפים מקוריים, הייתי מעוניין לדעת אילו רפידות בלמים מומלץ להרכיב להונדה סיוויק סדאן 2008, לנסיעות אזרחיות. מניח שהונדה לא מייצרת בעצמה את הרפידות וקונה מספקי משנה. מעניין מאיזו תוצרת, ומה התוצרת שמרכיבים במוסכי היבואן כתוצרת מקורית.

תשובה: במדף הגבוה של הרפידות תמצא את Brembo, ATE ו-TRW. מניסיון אישי אני מעדיף את ברמבו – גם ברפידות וגם בדיסקים. יקר אמנם, אך בשקלולו של עניין, משתלם.

ז'אק שדה: זוכר את עצמי קורא בשקיקה את הטור שלך ב'מקור ראשון'. היום אני מרגיש שהרבה מדרך הנהיגה שלי וההשתלבות בתנועה בכל כביש – בזכותך, אז תודה רבה על הדרכה מרחוק.

אני לא יודע אם אתה עוד עונה לשאלות, אבל יש לי בעיה ברכב ואני לא מצליח להגיע לשורש שלה. את הרכב, סובארו פורסטר שנת 2010, קניתי לפני פחות משנה, יד ראשונה, 200 אלף ק"מ, נוסע ונראה ונשמע טוב מאוד.

לאחרונה מופיע מדי פעם חיווי על לוח השעונים.  בבדיקת מחשב שעשיתי אמרו לי שזה משהו במערכת ההיגוי, ובשביל להבין מה בדיוק הבעיה כדאי ללכת לפרונט. הלכתי למכון פרונט, והם לא זיהו שום בעיה.

בבדיקת המחשב ראו גם בעיה בבית המצערת, בעיה שאני מרגיש תוך כדי הנסיעה, בעיקר בתחילת תנועה. יכול להיות שיש קשר?

אשמח אם יש לך רעיון מה הבעיה שבגללה נדלקות לי מדי פעם הנורות.

תשובה: ייתכן שהמכשור הדיאגנוסטי שהגעת אליו לא היה משוכלל דיו, ו/או לא התבצעה קריאה נכונה של הנתונים שהוא סיפק. כדאי לבדוק דברים פשוטים יותר, כמו תפקוד שסתום ה-EGR, אשר אחרי 100 אלף ק"מ דורש ניקוי או החלפה.

אם זיכרוני אינו מטעה אותי, אז בסובארו שלך יש  עדיין מגבר מעצורים הידראולי, כך שצריך לוודא שהנוזל בו נמצא ברום המרבי. חוסר בנוזל זה עשוי להיות סיבה לחיווי העיקש-לסירוגין (כאשר הנוזל מתחמם הוא מתרחב בנפחו, מה שמרגיע לפרקים את האיתות).  

 

אני מתגעגע להֶלְגָה, וגם היא אליי, סבורני. מחכים שקורונה תמצה את עצמה

5 תגובות
  1. ישעיהו פארן permalink

    שלום רב. כיצד אתה מקדם את הסרט שלך שועל הכסף. אני חש שהגיע הזמן להרים ידים ולשלם למפיק בפולין עבור פדיון שבויים זה. גיוס הכסף יכול להתבצע בעזרת הציבור/ החברים שלך/ המדינה. לא הייתי מהסס לנסות להפעיל את ראש הממשלה, בפדיון שבויים זה. הזמן (בעדינות) לרוע המזל אוזל

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    אני מניח שהעורכת שינתה אל הלוגו ל- "חלונות גבוהים" כדי להפריד את ההקשר אולי בין הסיפור על המשאיות ללהקת "החלונות הגבוהים" ?…

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    היי אדוארד ,
    בדיוק צפיתי בפרק בתכנית " עולם הרכב " בערוץ הספורט 5 פלום , הפרק הוקדש בתחילתו לציון 110 שנים לאלפא רומיאו , בין היתר הופיעה לצד האלפות המדהימות האחרות גם ספיידר 224-606 אקסית שלך מודל 1964…משופצת ורעננה כחדשה. רבים מכנים אלפא זו מסדרה 750 כג'וליי ספיידר, בעוד אתה תמיד כינתה אותה ג'ולייטה ספיידר …ג'וליה ספיידר כינו אותה גם בפוסטים של מועדון אלפא קלאסיק וגם חבר'ה מ- IMC.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    הפרק זמין לצפייה באתר האינטרנט של ערוץ ספורט 5 – "עולם הרכב" תכנית 174

    (בעניין " ג'ולייטה " 1964 – התכוונתי כמובן לשם " ג'וליה " הוקלד בטעות בתגובה מקודם – " ג'וליי "…)

    גם ספר ישן שברשותי קושר את שנת 1964 לכינוי הדגם כ- "ג'וליה "… הג'ולייטה קדמה בשנים וקיימים הבדלים קלים בעיצוב הכמעט זהה.

    ברכה והצלחה !

  5. אלעד יעקב permalink

    מצטרף למגיב ישעיהו פארן. אם יש משהו שנוכל לעשות למענך אנא כתוב בבלוג ונעשה כל שביכולתנו לסייע לסרט לצאת מציפורני המפיק הפולני.

להגיב על משתמש אנונימי (לא מזוהה) לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: