דילוג לתוכן

אם תפגשו את דומיניק

ינואר 10, 2021

בני משפחתו של האיש הזקן, אלה הקרובים ואלה הרחוקים, חיכו בכיליון סבלנות שהוא ימות סוף סוף, וישאיר להם את דירת שני החדרים ברחוב הראשי, שהם תכננו למכור. הם חיכו לרגע שאפשר יהיה לפנות את הספרים, אשר גדשו את המדפים עד התקרה, ולמכור אותם לאנטיקווריאט. הזקן, באצילותו הרבה, המתיק להם את ייסורי ההמתנה כאשר ביקש "לוויה צנועה וקבר הכי פשוט". המשפחה הייתה שבעת רצון. כך לא תצטרך לבזבז את הכסף שהזקן הפקיד בתוכניות חיסכון.

בסופו של דבר אירע הבלתי נמנע, והזקן נקרא אל עולמו. עוד לפני שקברו אותו בחלקתו, נפגשו היורשים הלהוטים במשרד של עורך דין כדי לשמוע את פרטי הצוואה.

או-אז התגלה שהרכוש שהותיר אחריו המנוח גדול בהרבה מכפי ששיערו. בין השאר, היה בבעלותו של הזקן יער במזרח המדינה, שאת עציו אפשר לכרות ולמכור לתעשיית העץ ואת הקרקע שלו מותר לנצל לבנייה, כמה תמונות יקרות ומניות בבנק. באותו בנק החזיק הזקן גם כספת, שבה מצאו היורשים שעון זהב יקר ומכתבים ישנים. המכתבים נזרקו מיד. איש מבני המשפחה לא התעניין בהם.

עורך הדין המשיך להקריא את הצוואה, והיורשים לא משלו עוד ברוחם וטפחו זה לזה על השכם. רק בן הדוד של המת, היחיד מביניהם שעד הרגע האחרון היה מבקר את הזקן הנחלש בדירתו, עושה לו קניות ושומע את תלונותיו על בריאותו, חיכה עדיין, בעצבנות גוברת, לשמוע מהו הנתח שגוזרת לו הצוואה. יכול להיות שדווקא אותי הוא שכח, ניקר החשש בבן הדוד, עד שבסופו של דבר נקב העורך דין גם בשמו.

"המנוח", אמר העורך דין, "החליט להשאיר לך את כלבו דומיניק, וביקש למסור לך שהכלב דומיניק אהב אותך, ובכל ביקור שלך היה מקבל אותך בשמחה. 'אני משאיר לך כלב שיאהב אותך, יישב ליד מיטתך ויחכה לך בבית עד שתחזור מהעבודה'", קרא העורך דין מפיסת נייר את פנייתו האישית של הזקן לבן דודו, סגר את הצוואה בתיק ובירך את היורשים.

בן הדוד שקיבל את הכלב היה רגוז. הוא לא ידע שהכלב היה הנפש הכי יקרה לליבו של הזקן. לכלב היה הזקן מספר מה כואב לו, ומדבר על בדידות. בפני הכלב הוא הודה שבכל פעם קשה לו יותר לקום מהכיסא. באוזני הכלב היה הזקן מקריא קטעים מרגשים מהספרים העומדים על המדפים, ולכלב הוא הראה תצלומים מצהיבים וסיפר על אהבות ישנות. זאת ועוד: לא לדרישתו של הרופא חדל הזקן לעשן מקטרת אלא למענו של הכלב דומיניק, לבל ייספג העשן בפרוותו ולבל יפגע בעיניו הטובות.

כאשר חדל הזקן לנשום שכב הכלב דומיניק למרגלות מיטתו, ובכה אחריו בדמעות של כלב. הייתה זו צעקתו הנוראה של דומיניק אשר בגינה ניפצו השכנים את הדלת והזמינו אמבולנס.

בן הדוד שקיבל את דומיניק הלך לבית שהוא הכיר כה טוב ועלה לקומה השנייה, שם דומיניק שכב עדיין למרגלות המיטה הריקה. הגבר חיבר רצועה לקולר, וגרר בכוח את הכלב מהדירה שהוא לא רצה לעזוב. כאשר הגיעו לרחוב, שחרר אותו מהרצועה. "לֵך לְךָ, ותתפגר כמו האדון שלך", צעק בן הדוד, ודומיניק הלך לבדו ברחוב שמוביל לשום-מקום.

אם תיתקלו בכלב עייף שנשרכת אחריו רצועה שאף יד לא אוחזת בה – לא יד אנושית, ולא יד רחמנית המושטת מהעננים – תנו לו, כדי שהוא יוכל להגיע למקום שהוא רוצה להיות בו, קערת מים ופיסת לחם. א-בִּיסָלע בְּרוֹיְט, נשמע עדיין בזיכרוני התחנון של מקבצי הנדבות היהודים, שהיו מתים ברעב ברחובות גטו ורשה.

לתגובות ולשאלות: e.teksty@gmail.com

טיפ טיפה אישי

כשאני עצמי מסתכל על עצמי – זאת אומרת, מבצע מחקר אישי ללא כוונת רווח – מתגלה לי, בכל זאת, שאינני שייך לאלה האוהבים דרמטיזציה.

אלא שוב בכל זאת: קשה לי להבליג מול העוול שבו כיבדה אותי ה-Zaraza (כך אני קורא בפולנית לפנדמיה), אשר ערכה עליי מצור ומחקה את כל מה שתכננתי.

ותכננתי אני, בסך הכול, להגיע ל-90 בשקט נפשי ובסיפוק על רשימה ארוכה של דברים. כמו למשל העובדה שזכיתי להכיר אנשים מעניינים, אמנים ואנשי רוח; ושהצלחתי לא להימנות על אף מפלגה פוליטית, או דתית חלילה, גונבות סדרתיות של זמן, ועוד גוררות את המחשבה לכיוון האבסטרקט המוסכם – ובמקום שטויות אלה הצלחתי דווקא לרקוח כל מיני תעלולים בכתיבה, בציור ובקולנוע.

וכך, לקראת 90 מִשֶלִי, אני אפילו גאה בכמה אבני דרך שלי בקולנוע, סרטים שהבאתי למסכים, לרבות הסרט האחרון, 'שועל הכסף של פליציה ט", שנגנב ממני בידי הגנב מלודז'.

אלא שלקראת אותו 90 – אשר הייתי מסתפק בו מבלי לחשוב על המשך בנוסח 100, שחבריי החדשים בפייסבוק ממליצים לי להגיע אליו (חלילה) – תכננתי לחזור ברגל אחת לגולה, שם מחכות לי 4 מכוניות מבית אלפא, הונדה וב-מ-וו, הלא היא Z3M קוּפֶּה האהובה. תכננתי לא להתמקד שם, אצל הגויים, בתענוגות נהיגה, אלא לעשות הכול כדי לקבל לידיי את 'שועל הכסף', ולא להסתפק עוד בגרסת הבמאי, אף כי בְּנִי ערך אותה במיטב כישרונו ודמיונו.

כן כן, לפני מכת הפנדמיה היה לי ברור שהחומרים המקוריים של סִרטי – תמונות ופסקול – יחזרו אליי. רציתי לבקש את עזרת הדין, שהרי הספונסר הפולני של 'שועל הכסף', אותו מכון לסרטי איכות בוורשה, בגד בי, ומשום מה משתף פעולה עם הגנב. ואם אכשל בבתי המשפט, תכננתי, לא ארים ידיים בוודאי, אלא אחטוף קריזה ווזווזית טהורה, כלומר מוצדקת, ואקנה בשוק קָרְצֶלָק בוורשה שוט-גאן קליבר 12 כדי לחסל בעצמי את הרמאי מלודז'. מחיר החיסול יהיה צנוע, ואף הוגן: עד סוף ימיי אשב בכלא, על חשבון המדינה בעניינים כמו גג על ראשי, אוכל וכביסה. הכלוא ימשיך לכתוב שם, ואף בשלווה חדשה ומפתיעה, את מדורו על שואה, כלבים ומכוניות.

ואז, בהיותי מוחזק אצל הגויים בדאגה ובבטיחות, הייתי מסכים, אולי אולי, לעבור במעט את ה-90.

אלא ראו, ידידיי, כיצד הערימה עליי המציאות: את כל הרעיונות הללו שהתגלגלו והתנחלו בראשו של הקשיש המורשה שדדה ממני הפנדמיה הארורה, האנטישמית, המקוללת, חסרת הרחמים. מעניין למי היא תמכור את הסחורה הגנובה הזו.

17 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    אדוארד היקר,

    בהחלט מקווה ומצפה להמשיך לקרוא את כתיבתך החדה כתער עוד שנים רבות! עוד חודשיים-שלושה וגם הפנדמיה הזו תהא מאחורינו, ותוכל להתאחד עם יקירותיך בגולה…

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    אנא אדוארד היקר, שלא יעלו רעיונות נטישה במוחך, כתיבתך היא מזור לנפשנו!
    ניתן להבין את כעסך על הנגנב ממך, השאלה מה עוד ניתן לעשות?
    בברכת בריאות איתנה.
    אלי-חולון

  3. זאב ויסמן permalink

    לאדוארד היקר,
    תודה על עוד טור נוגע ללב.
    אני מקווה שגם אתה עושה עכשיו חיסון ועוד מעט, נקבל דרכון ירוק ונוכל לטייל חפשי בעולם
    ואתה תוכל לפגוש את בנותיך האהובות שמחכות לך בפולין הקרה ואולי גם לבוא חשבון עם
    האנשים הרעים שם…
    רק שמור על עצמך והשתדל להיות COOL ולא לקחת ללב…
    שלך
    זאב וייסמן-בית חשמונאי

  4. אדוארד היקר

    עם השנים שקראתי את הגיגך הלכת והתייקרת.
    הרעיון עם האקדח מענין, אבל לא ברור שיביא לתוצאה הרצויה. יש לי הצעה שאולי כן תעבוד. יש לי חבר מהכיתה, שהיום הוא מפיק בהוליווד. אני מהנדס חשמל ולא יודע מה זה מפיק. אני מסוגל להקים קשר בניכם. אולי יצא מזה משהו.

    למעשה אני מציע זאת פעם שלישית, ללא תגובה. גם אם ההצעה לא נראית לך, אני מבקש שתיתן סימן שקראת אותה

    תודה והרבה בריאות
    יפתח מעין

  5. יוסי בן לביא permalink

    אדוארד יקירי, אל תקדים את המאוחר. הטבע יעשה את שלו בזמנו, אין צורך לדחוף. השאר אתנו ככל יכולתך. ספור הצוואה מעניין ביותר. מבט מהעתיד אחורה, יופי. אולי תשנה את הסיום??? או לפחות תן עוד אופציה, מסכן ה בן דוד. מאחל עוד שנים של מבטך המיוחד על עולם העבר. מזמן לא כתבת על ה"חברים" ברוממה. ודאי יש לך "ערמה" של אפיזודות שארם שיתפת אותנו בהם.
    בברכת אריכות ימים ושנים בכושרך הנוכחי.
    ידידך יוסי בן לביא

  6. אסתר permalink

    שלום לך מר אטלר ותודה על טור נוגע ללב באופן מיוחד.
    בעלי ואני עוקבים אחרי הבלוג שלך כבר שנים (ועוד לפני כן במקור ראשון) ומאמינים שהסרט הגנוב יינצל בסופו של דבר מידיו של המפיק הנוכל. אם תצטרך עזרה כלשהי אנא אל תהסס לבקש. אני בטוחה שבקרב הקוראים הנאמנים אני לא היחידה שמשתוקקת לראות את הסרט יוצא לאור.
    ברכות חמות גם לרגל יום הולדתך ותודה על טורים משובבי נפש.
    בריאות איתנה,
    אסתר ושאול גלייטמן

  7. שמואל permalink

    אדוארד האדם, האמן, העין החדה והכתיבה המדויקת. אני קורא את התגובות לכתבה, מתרגש ואיך לי מה להוסיף. רק לאחל בריאות טובה ועוד קצת סבלנות, נוכל להשתחרר מעול הקורונה, לעולם שונה ממה שהכרנו. אולי גם הגישה לסרט תתאפשר.
    תודה לך על הכל.
    שמואל

  8. ש"א. permalink

    הסיפור צבט את ליבי. תודה על כתיבתך הנדירה והרגישה.

  9. תודה רבה אדוארד!
    משנת 1983 דמה לי קורא בשקיקה הגיגייך מימי מגזין טורבו זצ"ל…..
    מאחל לך בריאות איתנה!!!
    לנציה דלתא אינטגרלה אדומה ולוהטת….עם תפיחות נעות וחצאיות שובבות!
    תודה על עוד סיפור שצובט בנשמה….
    בשמחות ואחרי הפנדמיה!

    • אחד permalink

      תודה אדוארד. כל הקורונה אני עם גוש עצבות שלא יוצא. הסיפור שלך עזר לי להוציא סוף סוף קצת דמעות. שייגמר כבר ונבכה מדברים אחרים וטובים

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    בינתיים משהו לגעגוע עד שהטיסות יתחדשו …אושר בריאות איתנה ובשורות טובות !

    • "א אנונימי היקר חימם את ליבי כאשר שלח קליפ שרואים בו ב-מ-וו Z3M קופה כמו שלי, נהוגה על ידי מנחה 'טופ גיר'. צפו, ותיהנו לראות מה בווארית בדיוק כמו שלי מסוגלת לעולל על האספלט, אף כי הנהג יושב על כיסא הנווט בצד ימין של הרכב, ומוט ההילוכים נמצא לשמאלו. מעולה! תודה, י"א, אפשר לסמוך עליך

  11. ד' שרייבר permalink

    מהנפלאים שבסיפוריך.
    כולי תקווה שתוציא ספר עם זכרונות, סיפורים וטורי עיתונות נבחרים.
    מחכה לזה בקוצר רוח

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

      ימי הבידוד הבלתי נמנעים , תקופת סגר אין סופית וסופי שבוע מרותקים לבית הביאו אותי סוף סוף לעשות קצת סדר בבלאגן ולדלל כמה קילוגרמים של חוברות כרומו שאגרתי בצורה מוגזמת במשך השנים…
      מבין הערימות הופתעתי לגלות לא מעט גליונות "הגה" מהתקופה בה קינן היה העורך, עם הרבה יותר פרקים מהטור "בלי מעצורים " מאשר בארכיון הבלוג ובהחלט זה המקום לבקש את צירופם…מה שמזכיר לי שחבל שלא צורפו גם כמה פרקים נבחרים מהטור "בלי מעצורים" מימי "טורבו" ו"קוואטרו" – לאוהבי מכוניות קלאסיות וסתם ישנות חלק מהטורים הללו ישארו אקטואלים תמיד.

      נ.ב.

      מה שגם הזכיר לי את האסקורט MK1 המהממת של קינן …דומה לזאת אבל בירוק :

  12. אבנר permalink

    רק לאחרונה גיליתי את הבלוג הזה ואני נהנה מאד מהטורים והצילומים. כחובב קולנוע נהניתי מהסרטים הישנים ואשמח לראות עוד אם ישנם. מחכה לצפות בסרטך בסינימטק בקרוב, אחרי שוך הקורונה.

  13. נטע permalink

    יופי של צילומים

  14. לעומר: שימחת אותי כשבחרת דווקא במדור הוותיק "זווית גלגול", שיש לי אליו יחס מיוחד.

    2. שנינו שייכים למועדון האריסטוקרטי של נפשות מסוממות על ידי מכוניות, ואנו לא בודדים שם: הרי הסטטיסטיקה מלמדת שמספר הכניסות ל'מכונית הנפש' מתחילת הבלוג ועד עתה מתקרב לחצי מיליון (כ-498 אלף כניסות)

להגיב על אדוארד אטלר לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: