מבזק

באישון הלילה שבין ראשון ושני קמתי מהשינה עקב איזה נדנוד בלתי ברור, ופתחתי את המק, שנרדם על כיסא צמוד למיטה. על המסך הופיע דיוקנו של חברי הוותיק אנדריי ויידה, ולצדו ידיעה די לקונית המדווחת שהבמאי הידוע, האב הרוחני של הקולנוע הפולני אחרי מלחמת העולם השנייה, חתן האוסקר ההוליוודי ואינספור פרסים שסרטיו זכו בהם בפסטיבלים, ואמן פעיל עדיין למרות גילו המופלג – מת בערב בביתו.

ויידה, המנוח פתאום, שהידידות בינינו החלה בקרקוב בשנות החמישים באקדמיה לאמנויות בת 600 שנה, נמשכה באקדמיה לקולנוע בלודז' והתחדשה עשרות פעמים, מצא לנכון להתנדב לעזרתי ולשמש היועץ האמנותי בסרט הראשון שלי, "בית העלמין רֶמוּ", ושמח איתי על הצלחתו.

ויידה התעניין גם בהמשך דרכי, כאשר עזבתי את פולין ב-1968 עקב גל אנטישמיות, ובאחרונה היה תומך נלהב בסרטי האחרון, "שועל הכסף של פליציה ט'".

אנדריי ויידה, נער בן 90, יחסר לי בעצב ובכאב, עד שאנו ניפגש אי-שם כדי להזכיר בחיוך ובנוסטלגיה את הזיכרונות מהמאה שעברה, ולפטפט על תוכניותינו לעתיד.