מכונית הנפש

גיליתי בתדהמה שהמקלדת שלי מתפקדת כמפלצת, כאילו הייתה צנזור בלתי רצוי בביתי. הרבה יותר היה מתאים לי לכתוב אי-אז על מכונת כתיבה או סתם בעט – כפי שמשכנעות הוכחות הנמצאות בידיי

מצאתי במגרה שני תיקים עבים מקרטון. באחד מהם עשרים וכמה סיפורים קצרים שכתבתי עוד בגיל טיפש-עשרה, בבית היתומים היהודים בקרקוב, על מכונת כתיבה "קונטיננטל" ענקית של המנהלת, גברת יבגניה גּוֹסְטִינְסְקָה. שני שלישים מסיפורים אלה עוסקים בשואה, ודי לי בעובדה זו כדי לקרוא אותם כעת בהתרגשות. ידיי רועדות באוחזי בצרור הדפים המצהיבים שמודפסות בהם אותיות שֵיבָה אשר שְחִירוּתָּן דהתה, משום שאני מוצא בהם פרטי חיים ששכחתי. "בלי וודקה, אתה לא תאמין לזה", כמו שאומרים הרוסים.

בתיק השני מצאתי כתבות שלי מתחילת שנות התשעים שפרסמתי באמצעות פקס בשבועון הפולני "נוֹבִינֵה קוּרְיֵיר", אשר היה יוצא לאור בתל-אביב בעריכתו של הנריק שפיר.

במשך זמן-מה, משהו כמו חצי שנה, קרה שלא רק כתבתי בשבועון צנוע זה, שחור-לבן בעל 16 עמודים, אלא גם ערכתי אותו, כי עורכו שפיר שכב על לִבּוֹ בבית החולים איכילוב. המו"ל מהמוצא העיראקי של "נובינה קורייר" – אשר הוציא לאור ברחוב צ'לנוב עוד כמה עיתונים בשפות שונות, בין השאר ברומנית, ביידיש, ברוסית ובהונגרית, כולם ז"ל בוודאי – סיפר לי שהעורך הנריק שפיר קיבל התקף לב נוסף כאשר ראה בבית החולים מה עשיתי מעיתונו הצנוע.

העורך שפיר גילה בזעזוע שאני, בכתיבתי ובעריכתי, לא חס על הקוראים הוותיקים של השבועון הנ"ל, ובחוצפה מסוימת הופך את "נובינה קורייר" המנומנם לשבועון הפולני האנרכיסטי והשערורייתי "Nie" – אשר באותן שנים כתבתי גם בו, תחת כמה שמות בדויים. תרמתי אפילו כמה ניאו-לוגיזמים מחוכמים לשפה הבוטה שאפיינה את "Nie".

"שבועון זה מחשמל את אזרחי פולין בהשקפותיו לגבי החיים", כתב על "Nie" המגזין האמריקני הנפוץ "ניו-יורקר". האמריקנים אף אזכרו כמה מהפרשות הסאטיריות שביימתי למען העיתון.

תסמונת שטוקהולם של הכותבים

כעת, מכיוון שאני נמצא בשבי קומיסרית ענוגה-כביכול הקרויה "נוסטלגיה", אין לי לאן לברוח מהשאיפה לפרסם, כאן או בבלוג, כמה מהדברים הישנים שלי, כדי להציל אותם מעונש השכחה.

בתוך כך, בגלל ההישאבות אל העבר שנפלה עליי בצהרי הסתיו, נזכרתי גם בקטע סוציולוגי אחר, אף הוא שייך להיסטוריה, שיתואר להלן כדי שלא יצלול אל העזאזל.

החברה רקדו, אני לא

לפני חצי מאה פָּעַל ושָקַק בוורשה מועדון סטודנטים בשם "היברידי", אשר שכן במרכז העיר, ברחוב מוֹקוֹטוֹבְסְקָה. פעמיים בשבוע היו נפגשים על רחבת מועדון זה חסידי רוקנרול צעירים, ורוקדים בטירוף עד השעות המאוחרות של הלילה.

לבקר ב"היברידי" היה אז in בריבוע, כי צלילי הרוקנרול האמריקניים שנשמעו בפול-ווליום, והריקודים הסוערים שנלמדו לפי סרטים שהגיעו מהאוקיינוס האטלנטי, שימשו את חבורת הסטודנטים כסוג של אנטיתזה לתרבות הקומוניסטית האפורה והעוינת. שהרי לפי המפלגה השלטת בפולין בימים ההם, רוקנרול היה דבר קוסמופוליטי אנטי-קומוניסטי עוד יותר מג'ז.

אגב, פולין לא הייתה לבד. בוני הארץ העברית של אותה תקופה סירבו לארח את "הביטלס".

פיזיקה חלופית

בכתר המלכות של המועדון נשא ללא ספק רקדן רוקנרול מעולה בשם הֶנְיֵיק (הנרי), שהיה ידוע בכינוי "מֶלוֹמָן".

כאשר מלומן זה היה רק נכנס למועדון "היברידי" ומתקרב למשטח הריקודים, חיכתה כל האליטה הרוקדת במתח איזו בחורה תזכה לרקוד איתו. כולם היו מפַנים לו את מרכז הרחבה, ועוקבים אחר הביצועים מעוררי ההתפעלות של המלומן, הרוקד כאחוז דיבוק בְּפָנִים ששום מאמץ לא ניכר בהן. היינו מביטים על הבנות הרוקדות איתו, המסתחררות כמו סביבון, ואף נזרקות בידי הנרי ומעופפות באוויר מָשָל איבדו את משקלן.

פלא הפיזיקה הזה בדמות ביטול כוח הכבידה של הרוקדות עם הנרי ריתק אותי כנראה הרבה יותר מדי, כי בשלב כלשהו אף התחתנתי עם אחת מהן.

נחנח בכיוון השעון

הייתי מגיע למועדון ההיברידי כדי לפגוש חברים, ומביט בקנאה לא מעטה באליטת הסטודנטים הרקדנים, המנסים את כוחם בפעלולי רוקנרול מסובכים בנוסח המלך הנרי. אותו מלומן יחיד במינו היה מבוגר במקצת מהממוצע שרקד אז ב"היברידי", מין סטודנט נצחי שאיש לא ידע מה הוא לומד זולת תרגילים חדשים ברוקנרול.

אני לא רקדתי, כי המיומנות שלי בריקודים סלוניים הסתכמה בטנגו ובוואלס, שאותו הקפדתי לחולל בקצב שלושה רבעים ובכיוון השעון, משום שלא ידעתי להסתובב עם הפרטנרית לשמאל – מה שנחשב דרגה גבוהה יותר במחול זה.

אבל זה לא היה חשוב, כי ממילא לא היה מקום ב"היברידי" לוואלס ולטנגו.

איטיוּת כהתרסה

התרגלתי לבקר קבוע במועדון ההיברידי כדי ליהנות מאווירת השמחה, לפטפט עם חברים, לעמוד איתם עם הגב אל הבר ולעקוב בהתעניינות אחר הרוקדים.

לפעמים, רק כבדיחה לחברים, הצטרפתי לחבורה המפזזת לצלילי הרוקנרול שחגגו ב"היברידי", רק כדי לרקוד אחרת מהם, בסלואו-מושן דווקאי, כמו ז'אק טאטי, הגיבור הבלתי נשכח של הקומדיה הצרפתית "חופשתו של מר הולו".

מפגש עם הנרי ה"מלומן"

המפגש קרה באי-אלו צהריים, לא רחוק מביתי דאז בעיר העתיקה של ורשה. אפילו את המקום ברחוב שבו נתקלתי בהנרי ה"מלומן" אני זוכר היטב. היה זה מול הקונדיטוריה המהוללת של בְּלִיקְלֶה (Blikle), מוסד שקיים עד ימינו. אמרנו שלום, והמלומן עצר אותי בשאלה אם אני מוכן ללכת איתו לחנות נעליים ברחוב חְמְיֵילְנָה הסמוך, כדי לעזור לו בבחירה.

הסכמתי, ונכנסנו לחנות קטנה, שלמרות ממדיה שירתה את החברה הגבוהה של ורשה. הנרי נעל איזה זוג, אך במקום להתהלך בהן כמה צעדים כמקובל בחוגי קוני הנעליים הרגילים, חברי המלומן הפתיע את המוכר ואותי, ולנגד עינינו פצח בקפיצות ובסיבובים נועזים, טירוף פתאומי של רוקנרול על גבי מרצפות השיש. עוברי אורח עצרו והציצו בהשתאות אל המתחולל (תרתי, תרתי) בחנות הנעליים.

"או-קי, הן מתאימות לי בול", קבע הנרי ושילם. יצאנו לרחוב ונפרדנו איש איש לדרכו. לא ידעתי שאפיזודה זו לא תישכח ממני משום-מה במשך חמישים השנים הבאות, כולל שלשום.

נהיגה היא הריקוד שלי

כי שלשום קרה שביקרתי אצל החייטת בסדנה שלה, כדי לקצר את השרוולים של חולצת פלנל משובצת. "תראי מה קרה", אמרתי לגברת. "הידיים התקצרו לי לעת זִקנה, אולי תנסי לעשות משהו בנידון".

החייטת חייכה בהבנה, וביקשה שאלבש חולצה זו ואכופף את יד שמאל, ולאחר מכן את יד ימין.

סירבתי בתוקף. "מה שחשוב לי זה ככה", הסברתי, ומתחתי את שתי ידיי קדימה, כאילו הייתי אוחז בהגה מכונית לפי האסכולה הוותיקה של נהג המרוצים האיטלקי הידוע פיירו טָרוּפִי, מחבר הספר האגדתי "הטכנולוגיה של המרוצים".

"האיש כבר זמן רב אינו בחיים, אך נשארתי ואשאר תלמידו", אמרתי לחייטת. וכדי לשעשע אותה, סיפרתי לה עוד שאי-אז ידיד שלי, רקדן רוקנרול מעולה, היה בוחר את נעליו לא סתם בהליכה, כאחד האדם, אלא בפעלולי ריקוד מרהיבים.

מתחתי שוב את ידיי קדימה, אל הגה דמיוני מתוצרת נארדי. "נהיגה היא עדיין הריקוד שלי", הודיתי במבוכה.

עצב הסתיו שבגולה הוא תפאורה מתאימה לביקורים בשטחי הנוסטלגיה. בתצלום: מקס וֶבֶּר והבווארית על מרבד עלים

טיפ טיפה: היידה, סוריאליזם עברי

התרגלתי כבר שאני כותב ב"דיוקן" ובבלוג על מכוניות, אוסף כמה מהן ונהנה עדיין מנהיגה. אבל לא ציפיתי שתיפול עליי פתאום גם החובה לתפקד כמבקר הצגה בתיאטרון אבסורד, הצגה שכמו נכתבה על ידי יוֹנֶסְקוֹ או חברי הפולני מְרוֹזֶ'ק, שהיו מחזאים סוריאליסטיים בדמם.

כי רק כך, כמבקר הצגת אבסורד, אפשר להתייחס למבצע הגרנדיוזי שיזם משרד התחבורה במסגרת מלחמתו האבודה נגד תאונות הדרכים. משרד נואש זה – שנרדם כנראה בעמידה, שהרי התאונות לא התמעטו, ואף פוגעות בעוצמה חדשה בנהגים ובהולכי רגל – הגה פתרון פלאים: המשרד פרסם החלטה שלפיה בכל מכונית פרטית ישנה שיוצרה אחרי שנת 2000 יותקנו "מערכות מתקדמות ביותר להגנה מתאונות", כלשון ההודעה. יהיה זה מבצע בזק, חינם אין כסף, על חשבון המדינה, שעלותו מיליארדי שקלים.

מומחיו וקברניטיו של משרד התחבורה, כולל כבוד השר ישראל כץ, לא לקחו כנראה בחשבון שמכוניות בנות 15, בנות עשר ואפילו צעירות יותר אך בסיסיות במבנה שלהן, אינן מתאימות להתקנת תוכנות/מערכות מתוחכמות הקיימות בעולם המודרני – הן בגלל המבנה המכני של מכוניות אלה, והן בגלל מערכות החשמל הפשוטות והזולות שלהן.

במילים אחרות: שום תוכנה מתקדמת היודעת להחזיר מכונית למסלולה, לשמור בעצמה על מרחק נאות, לעצור בעת צרה, לחלק את הכוח בין הגלגלים וכיוצא באלה פעולות הצלה – אינה מסוגלת לתפקד במכשירי תנועה המצוידים במחשב בסיסי בלבד ובמערכות ה-ABS הפשוטות ביותר.

בקיצור, המערכת ה"מתקדמת" היחידה המסוגלת לעבוד בכל טרנטה (להשקפת משרד התחבורה) היא "מובילאיי" הישראלית – אותו פטנט שכידוע אינו מסוגל לבצע כל פעולת הצלה אקטיבית ברכב, זולת להודיע לנהג שמכוניתו סטתה מהנתיב או מתקרבת למשהו/מישהו.

על הסכנות הכרוכות בהתקנת מובילאיי כתבתי כבר במדורנו די והותר, ואין סיבה לחמם שוב את דעתי השלילית עליה. נשאר רק להוסיף שהלוביסטים של המובילאיים הצליחו כנראה להעביר ליצרניו של פטנט מסכן זה – אשר יככב, מן הסתם, במבצע הענק של משרד התחבורה – מיליארדי שקלים מקופת המדינה, כלומר מכיסינו אנו. זאת, במקום להשקיע את סכום העתק בשיפור לימודי הנהיגה.

היידה, סוריאליזם עברי.

חכלילית מתקופת הגאונים: הקורא היקר "אנונימי", המוסיף ל"המפתחות בפנים" ולבלוג "מכונית הנפש" חומרים מרתקים, המחזקים את הקשר הרופף של מדורנו עם המציאות, שלח לנו כמה תמונות שהוא צילם בהתלהבותו מול רואדסטר MG-A שפגש בה בעיר.

קשה להאמין, אך MG הבריטית הייתה פעם גאוות אלביון כולה. קשה במיוחד להאמין בכך לנוכח המראה של פחיות MG הנוכחיות מתוצרת סין, אשר חבורת כתבי החצר העבריים שותקת ביחס אליהן כמו דגי רקק. הכתבים שותקים כדי לא להרגיז את אדוניהם לובינסקי ומנור, שהחליטו לשווק את MG הסינית כדי שסחורתם מתוצאת צרפת, דגמי פיז'ו וסיטרואן, תקבל על רקע הסיניות מעמד אריסטוקרטי.

MG-A זו, שהייתה ותיקה עוד בצעירותו של הקשיש המורשה, מושכת עדיין את לבנו בפרופורציות הגאוניות ובכל פרטיה, המשכנעים כי בנוסף להיותה כלי שרת לבני אדם, מכונית עשויה להיות גם חפץ אמנות לכל דבר, שהאנושות צריכה לשמור עליו כפי שהיא שומרת במוזיאונים על פסלים קלאסיים או על תמונות המייצגות אלף שנות ציור.

כל המכוניות הפתוחות שבאו אחרי MG האמיתית למדו ממנה, וימשיכו לנסות ללמוד עד להודעה חדשה

שואלים את אדוארד

אבישי: ברשותי סיטרואן פיקאסו C4 שנת 2008 שעשתה 170 אלף ק"מ. הרכב שלי מתעורר בבוקר עם ויברציות. אותה בעיה הייתה קיימת גם בעליות חדות בנסיעה של פחות מעשר קמ"ש.

בנוסף לכך, תיבת ההילוכים הרובוטית לא מגיבה לפעמים, בעיקר להילוך רוורס. בצג מופיע החיווי .GIRBOX במהלך הנסיעה ההילוכים מתחלפים יפה. רק מהמוט של ההילוכים – אין תגובה, אך לאחר כמה דקות זה מסתדר.

פניתי למוסך המרכזי, ומיד אמרו לי להחליף את הקלאץ' ואת המפעיל (5,500 שקלים), אלא שזה לא פתר את בעיית ההילוכים, ונאמר לי שצריך להחליף מפעיל אחר של הקלאץ' (בעלות של 6,000 שקלים). שאלותיי:

א. האם יש מצב שלא אהיה חייב להוציא עוד סכום גדול, והבעיה תיפתר בעדכון תוכנה או משהו אחר?

ב. האם אפשר לדעת באיזה קילומטראז' הרכב מתחיל לעשות בעיות, כך שכדאי מאוד להחליפו?

תשובה: אחזקה נכונה של גיר אוטומטי או חצי-אוטומטי (רובוטי) מצריכה את החלפת שמן הגיר מדי 60 אלף ק"מ. מכיוון שהגיר בפיקאסו שלך רשם כבר 170 אלף ק"מ, כנראה ללא החלפת שמן – התקלה שאתה מתאר היא תוצאה של הזנחה ממושכת מצד המוסך.

מחירי התיקון הגבוהים עשויים להסביר למה לא קיבלת הדרכה בִּדְבָר הצורך החיוני בהחלפת שמן גיר. שהרי החלפה סדירה הייתה מונעת את המהלומה הנוכחית בארנקך.

בכל אופן, אני מציע לך להתייעץ עם מכון גירים אוטומטיים. אפשר כי העסק עוד לא אבוד, ושהחלפת שמן גיר שתבוצע באופן מקצועי, לרבות תוסף, החיובי במצבים אלה – תוביל לשיפור בבריאות התיבה הרובוטית. כתוב לנו אם אכן כך היה.

אריאל לוינסון: אני ואשתי (יש לנו שלושה ילדים) מתלבטים לגבי רכישת רכב חדש, והיינו שמחים לשמוע עצתך. אז שתי שאלות:

א. אנו חושבים לרכוש טויוטה קורולה 2015, שעליה קיבלנו המלצות מחברים והיא נראית לנו רחבה, טובה ובטוחה לנהיגה משפחתית לאורך שנים.

ב. אנו מתלבטים בין ליסינג פרטי לרכישה רגילה מלאה. האם תוכל להמליץ אם אכן משתלם ליסינג פרטי?

תשובה: הבחירה בקורולה הגיונית מכל בחינה, אך בטרם עסקה, בדקו אצל היבואן אם לקראת סוף השנה האזרחית המתקרב אפשר לקבל הנחה על השנתון היוצא. אפשרות כזו עשויה להפוך את הליסינג מושך פחות.

קשה לי להמליץ על ליסינג, כי מעולם לא השתמשתי באפיק זה. ולפי מה שאני שומע וקורא בפורומים, אין דעה חד-משמעית, לחיוב או לשלילה, על שיטת מסחר זו.

ברוך גרינברג, בתגובה ל"איך לשרוד טרור בכביש" ("המפתחות בפנים" 951): הרשה לי להמליץ על משהו שיכול להועיל. לבחור חביב בשם בני יש עסק למיגון וציפוי חלונות רכב. בימים אלו ניתן לראות אותו הרבה בעפרה. אני לקוח שלו כבר שנים, תחילה בציפוי כהה לחלונות (למניעת עינא בישא…), ובשנים האחרונות גם במיגון נגד אבנים. המיגון שלו לא הורס את החלון ולא נוכח כמו החלפת החלונות, לא יקר יחסית, העבודה שלו מקצועית, מהירה ונקייה, והוא מגיע לכל מקום.

אז אמנם זה לא כמו המיגון הסטנדרטי, אבל מי שמחפש הגנה סבירה מניפוץ ופיזור זכוכיות, ולא רוצה להסתובב עם גוש פלסטיק מכוער, אטום ולא בטיחותי, ולא בא לו לעמוד בתור למיגון מטעם המדינה – בני הוא הכתובת. "לוגוטקס", ציפוי ומיגון חלונות רכב, 050-5357828. בברכת "שלא נצטרך לבדוק בשטח"…

דורון: אני בעלים של ניסאן מקסימה 3.0 שנת 2001, וחושב להחליף את בית פילטר האוויר ואת הפילטר עצמו בפילטר רב-פעמי (חלקי בית הפילטר הישן בלויים משהו). מה דעתך?

אם היא חיובית, האם תוכל להמליץ לי על יצרן שנאמן עליך?

תשובה: הנה שלוש אפשרויות שעומדות בפניך:

1. לנסות להדביק בעצמך את בית הפילטר המתפרק, ולהשתמש בעתיד בפילטר KN, המיועד למקסימה שלך.
2. להחליף את בית הפילטר בבית פילטר של מכונית אחרת, כמו למשל ב-מ-וו 5 – ואז להשתמש בפילטר המיועד לב-מ-וו 5.
3. אפשר לקנות ב-e-Bay, או אצל יבואן ספארקו, פילטר ספורטיבי בצורה של חרוט, שהצינור הרחב שלו הוא בקוטר מתאים למקסימה.

הפתרון השלישי יעלה מעט את כוח המנוע, במחיר קל של רעש היניקה ותצרוכת דלק גבוהה במקצת.

פנייה לקורא: הקורא ששלח לנו מייל המתעניין במצב הסרט "שועל הכסף של פליציה ט'", ושאל לגבי האפשרות לצפות בגרסת הבמאי, מתבקש לשלוח את מכתבו זה בשנית. הסיבה: החתונה שלי עם גוגל כרום גרועה יותר מכל החתונות שעברתי. כי תפסתי את תוכנה זו על מעשים מגונים בג'ימייל שלי, שבו מכתבים של קוראים נעלמים מבלי להותיר זכר. אם יש קוראים נוספים ששלחו מיילים ולא זכו להתייחסות כלשהי – זו כנראה הסיבה.

מדריך קצר לבעיות התנעה – בלי גרר וללא נזק כספי במוסך

כאשר מתקלקל משהו במכונית שלכם, העיקר הוא לאבחן נכונה מה מציק לה. כי אבחנה מדויקת היא לא רק חצי מזור, אלא גם חושפת לפעמים שהסיבה לקלקול שולית מאוד, ואינה מהווה עילה להזמנת גרר. גם כאשר המורדת היא מכונית חדשה, ניתן להתמודד עם חלק מהבעיות בכוחות עצמנו.

אך רוב מחץ (ועוד קצת) של הנהגים אינם מודעים לעובדה שבחלק מהמקרים שבהם הם נעצרו באמצע הכביש או בשוליו עקב תקלה, הם לא היו נזקקים כלל לעזרה מקצועית של מומחים ניידים או לגרירה למוסך – לוּ רק במקום להשתמש בטלפון הנייד, נהגים אלה היו זורקים מבט תחת מכסה המנוע, מוציאים מתא הכפפות את ספר הרכב, ומגלים איזה פיוז נשרף. לשם כך, לא צריך להיות מכונאי!

כפתור ופרח

החשוב ביותר בניסיון לעורר לחיים את המנוע הוא לקחת בחשבון את כל האפשרויות שעשויות לגרום להתנעה כושלת. הנה סיפור המדגים זאת:

נתקלתי פעם ברנו קליאו מוכנה כבר לגרירה. אנשי הגרר עמדו לטרוק את מכסה המנוע, אך לפתע הגיע זקן עם כלב והכריז בחוצפה: "מה, לא הצלחתם להתניע אותה? אצלי זה היה מתניע, ובלבד שבקליאו הזו יש דלק".

זוג המכונאים העבריים הביטו בקשיש המורשה כאילו הוא היה rarug. אינני יודע מה זה בדיוק rarug, אך זהו הביטוי שבו משתמשים לועזיטים כדי לציין חייזר, תמהוני או שניהם גם יחד. ואולי אני באמת סוג של rarug משהו, אם אחרי 45 שנה בארץ אני עדיין חושב וכועס בלועזית.

בתום שתיקה קצרה, ספק מופתעת ספק עוינת, הצביעו הגרריסטים על המצבר והכבלים הזרוקים על הכביש. "ניסינו הכול", התנצלו, "אבל הטרנטה לא מתניעה", ענו לזר המשונה.

"ואת זה ניסיתם כבר?", שאל הקשיש, ואז לחץ על כפתור אדום הנמצא מעל המנוע, מצד ימין. "נסו עכשיו", הצעתי לזוג המחלצים. חטפתי מהם מבט של זלזול, אך בעליה של הצרפתייה הנרדמת הרים את הכפפה, סובב את המפתח בתוך הסוויץ', וקליאו נענתה בסיפוק והתניעה מיד.

"מה זה הכפתור הזה?", נדלקו עיניו של אחד הגרריסטים. הסברתי שזה כפתור של מערכת בטיחות המפסיקה את זרימת החשמל אל הסליל (קויל) ברגע שהמכונית עוברת טלטלה עקב התנגשות או סתם מהמורה. "אני בדיוק כותב ספר בשם 'אמנות אחזקת הקליאו'", הפטרתי. "הוא יוקדש לאריק קרסו".

"בוא, שייקה", אמרתי ל-4X4 היחידי שברשותי, והלכנו לדרכנו.

בעיות התנעה נפוצות – ופתרונן

הסטרטר לא מסתובב – והמנוע לא מתניע

התקלה: הסטרטר לא מסתובב אחרי סיבוב המפתח בסוויץ', וממילא אין התנעה

סיבות אפשריות:
1. המצבר נחלש משום שהתרוקן מאמפרים ומוולטים. זה קורה עקב נסיעות מרובות למרחקים קצרים בלבד, או עקב חולשה של האלטרנטור, או עקב זִקנה ממושכת של המצבר. כאשר המצבר נחלש, מסיבה כזו או אחרת, הוא מאותת על כך בסימנים עוד לפני מותו המוחלט: האם המנעולים בדלתות נפתחים כרגיל, או שהם מגיבים בשיהוי-מה? האם הנורות בלוח המחוונים דולקות בעוצמה הרגילה, או שהאור שלהן נראה רהוי? בשני המקרים, אלו הם סימנים למתח נמוך במערכת החשמל, הגורם לכך שהמצבר אינו מצליח לעורר את הסטרטר לחיים. במצב כזה, עשוי להישמע מכיוונו של הסטרטר טרטור.

2. לא רק חולשת המצבר עשויה לגרום מחסור בחשמל, אלא גם תקלה באמצעי ההגנה נגד גנבות – אזעקה ואימובילייזר.

3. גם תקלה בסוויץ' עצמו או במעבירי הכוח ("אוטומט") עשויה לגרום התנעה כושלת.

מה עושים:
1. אם המכונית מצוידת בתיבת הילוכים אוטומטית, יש לוודא שמוט ההילוכים נמצא במצבים P או N – כי רק מצבים אלה מאפשרים לסטרטר להתניע. כאשר מדובר במכונית המצוידת בתיבת הילוכים ידנית, יש ללחוץ על דוושת המצמד, כי בידניות רבות מתעוררת חסימת התנעה כאשר המכונית עומדת בהילוך משולב כלשהו.

2. בין אם מדובר במכונית אוטומטית או ידנית, יש להציץ תחת מכסה המנוע אם חיבורי הפלוס והמינוס של המצבר מהודקים בחוזקה למקומם. באותה הזדמנות יש לוודא שעל החיבורים הללו לא הצטבר לכלוך, ושלא נוגסת בהם קורוזיה מתקדמת.

3. אם החיבורים בסדר, נפתח בניסיונות ההתנעה. אם במהלך ניסיונות אלה מתעמעמים אורות הרכב, ננסה לעורר את המנוע באמצעות כבלים, אשר יקבלו את החשמל ממכונית אחרת. אגב, פעולת הצלה זו אינה בריאה למצבר הרכב, במיוחד כאשר אותה מכונית המנדבת לנו חשמל עושה זאת במנוע עובד, כפי שממליצים חוכמולוגים רבים. "מומחים" אלה מתעלמים משום-מה מהעובדה ש-14.5 וולט הם עוצמה גבוהה מדי למצבר חלש, ואולי גם ותיק. כדי לא להגיע למצב כזה, מוטב לדאוג לחיזוק שגרתי של המצבר באמצעות מטען ביתי עדין.

4. אם המכונית שאינה מתניעה מצוידת באזעקה בשלט רחוק, מומלץ להדליק ולכבות את האזעקה כמה פעמים – משום שייתכן כי מעביר הכוח ("אוטומט") נתקע.

5. מומלץ גם להציץ בקופסת הפיוזים כדי לוודא שאף אחד מהם לא נשרף. יש להזיז את הפיוזים ב"קן" שלהם, כי אולי יש בעיות בחיבור. זהירות: אזעקה בלתי מקורית מצוידת בפיוז משלה. מוטב לבדוק אם הוא פועל.

6. אם בלוח המחוונים מהבהב ציור של מפתח, סימן שהאימובילייזר אינו מזהה את הסינגלים מהמשדר הטמון במפתח. אם אין מדובר בהתפגרות הסוללה הזעירה שבתוך המפתח, אז תיקון בעיה זו הוא כבר עניין לחשמלאי מוסמך.

הסטרטר מסתובב כרגיל – אך המנוע לא מתניע

 התקלה: המנוע לא נדלק אף כי לאחר שמסובבים את המפתח בסוויץ', הסטרטר מסתובב כרגיל

סיבות אפשריות:
1. נפתח בסיבה הפשוטה ביותר: האם במכל המכונית יש בכלל דלק?

2. סיבה אחרת ל"יש סטרטר – אך אין התנעה" היא תקלה במשאבת הדלק או במעביר שמספק לה חשמל. ברוב המכוניות, ממש בתחילתו של סיבוב המפתח בסוויץ', שומעים, אם הכול עובד כשורה, את ה"קליק" של מעביר החשמל, המעניק כוח למשאבה, וזו מתחילה לעבוד, ולוּ לזמן קצר. אם לא שומעים את הקליק, יש לחשוד שהמעביר יצא מכלל שימוש – וזוהי הסיבה לכך שמשאבת הדלק לא עובדת וההתנעה בלתי אפשרית.

3. יש מנועים שהבעיה בהתנעתם נעוצה בתוכנת הנחשב. תוכנה זו דורשת סף תחתון מסוים של סיבובי מנוע כדי שהמזרקים יתחילו לעבוד. כאשר המצבר והסטרטר עוברים כברת-שימוש, ייתכן מצב שבו חסרים סיבובי מנוע ספורים ממש כדי שהמנוע יזכה לאותו סף מינימלי אשר מעבר לו הוא מתניע. אמנם הסטרטר נשמע לאוזני הנהג תקין ורגיל – אך הוא אינו כזה. בעיה זו קשה לזיהוי, כי די למשל להחליף מצבר בחדש כדי שהכול יעבוד כראוי זמן-מה, עד שהתקלה חוזרת. בעיה זו מתרחשת בחלק מהגרסאות של מנועי פולקסוואגן TDI (1.9 ו-2.0). הדרך היחידה לתיקונה היא שכתוב התוכנה.

4. סיבות אחרות לכישלון בהתנעה חרף סטרטר שעובד באופן שגרתי הן: קצר במערכת ההצתה, תקלה בחיישני המנוע (כמו חיישן הקראנק, המזהה את תנועות הבוכנה), או אוויר במערכת הסולר במנועי דיזל ותיקים.

מה עושים?
1. יש לפתוח את מכסה המנוע, ולסקור את מצבם של כל הכבלים והחיבורים, כולל בוודאי את החיבורים של הסטרטר לפלוס ולמינוס.

2. אם מזג האוויר קר ורטוב והמכונית מצוידת במנוע בנזין, הבעיה בהתנעה עשויה לנבוע מהיעדר ניצוצות, עקב בריחת חשמל מכבלי ההצתה. במקרה כזה עשויה לעזור התזה של התרסיס WD40, חומר דוחה מים, או התזה של… תרסיס להברקה של לוח המחוונים, ואפילו סיליקון המיועד במקור להצמדת אטם.

כשושנה בין החוחים: את תצלום זה של שברולט קורבט האדירה צילם בשדרות רוטשילד בתל-אביב ושלח לנו ידידינו י"א ("אנונימי"). הוא גם עיטר את תמונה זו בכותרת: "קורבט בשדרות רוטשילד, כשושנה בין החוחים…"

אגב: בשבוע שעבר פרסמנו תמונות ממפגש חגיגי של קורבטים בהיכל מנורה מבטחים (היכל נוקיה לשעבר), והוספנו לגביו כמה מילים. היה זה אירוע מעניין, המלמד כמה כלים כאלה נמצאים במרחב הציוני ומסבים הנאה לעוברים והשבים.

אך חלק ממדורי הרכב העבריים התעלמו מהתצוגה המרהיבה, כנראה כהפגנה מכוערת על כך שיבואן שברולט, UMI, אינו מכבד אותם בפרסום

אל תניחו למכונאי להזניח את המצתים!

כל העצות שסיפקנו כאן לעיל מתייחסות למצב שבו המנוע מסרב להתניע – בדרך כלל בגלל אחזקה רשלנית. הנה עצה בנוסח "רפואה מונעת", שאימוצה מוריד את הסיכוי שתתרחש בעיית התנעה:

נסו להיזכר מתי הוחלפו המצתים וחוטי ההצתה. משום מה, המוסכניקים חדלו לפרק מצתים ממקומם כדי לבדוק אם המרחק שבין האלקטרודות תואם את זה המצוין בספר הרכב (ואשר נע בין 0.7 מילימטר עד מילימטר אחד). אותם מוסכניקים חרוצים חדלו גם לנקות את המצת המשומש מלכלוך, אשר הצטבר עליו עקב שרפה שגויה או עקב שמן שנשרף עם הדלק בגלל חולשת הטבעות.

אמנם תוחלת החיים של המצתים המודרניים ארוכה למדי, ומשתרעת על כמה עשרות אלפי קילומטרים, להבדיל מהמצתים של פעם, אשר אורך חייהם היה 10-15 אלף ק"מ בלבד – אלא שגם במכונית המודרנית, חזותו של הפלאג, ובמיוחד צבע האלקטרודות, מסגירים עדיין את מצב המנוע.

כאשר שרפת הדלק נכונה, האלקטרודות אמורות להיות בצבע של קפה בחלב. צבע כהה ולכלוך המצטבר על הפלאג מצביעים על תערובת עשירה מדי, כלומר בזבזנית, או על שרפת שמן.

סיבות נוספות לצבע חריג של האלקטרודות הן יחס דחיסה נמוך במנוע, תקלה בזונדה למדא ומסנן אוויר סתום.

כוח היצירה. הונדה סיוויק האצ'בק בת העשרים כמעט מנקה את עצמה לפני ההצטרפות לחבורת בנותיו של הקשיש המורשה. היא הביאה כנדוניה מנוע וגיר קצר של הונדה אינטגרה R (190 כ"ס), מתלים מתוצרת קוני וסט מושבים של סיוויק R. הכול לפי תכנונו של אטלר ג'וניור   

טיפ טיפה

מנועי רכב סובלים מטמפרטורה נמוכה של נוזל הקירור, וגם מטמפרטורה גבוהה מדי.

אין לזלזל במקרה הראשון (שימוש במכונית כאשר טמפרטורת המנוע נמוכה מזו המיטבית). אמנם מנוע העובד בקור אינו "מייצר" נזק רציני מיידי, אך בחלוף זמן, תקלות חמורות יגיעו גם יגיעו.

מומלץ אפוא לא לעבור לסדר היום כאשר מחוג החום נותר קבוע על השטח הכחול. הסיבה לקירור מנוע מוגזם היא פרוזאית בדרך כלל, כמו תרמוסטט שנשאר במצב פתוח, ולא דואג לשמור את נוזל הקירור בטמפרטורה הנכונה (95-90 מעלות).

כאשר המצב הוא הפוך, ומחוג חום המנוע מתחיל לטייל בשטח האדום של המד כבר אחרי ההתנעה – המנוע מאיים בכניסה לטמפרטורה מסוכנת, המסוגלת להסב פגיעה חמורה למסבים, לקראנק ולבוכנות. פגיעה כזו דורשת ביצוע אוברול כללי למנוע, הליך יקר ולא תמיד מוצלח, או את החלפת המנוע באחד מפירוק לאחר תאונה, או במנוע מיובא מחו"ל.

בשני המקרים, החלפת המנוע כרוכה לא רק בנזק כספי ניכר, אלא גם בהיזקקות למזל, שהרי אין כל מידע על הקילומטראז' שעבר המנוע ה"חדש" בגלגולו הקודם. אין גם ודאות שבעליו הקודמים של המנוע דאגו לו לפי התקן, סיפקו לו שמן הולם והקפידו שלא יעבוד בטמפרטורות האסורות.

אגב, מנועים שעבדו במכוניות המצוידות בתיבות הילוכים אוטומטיות נמצאים, בדרך כלל, במצב טוב יותר ממנועי "ידניות" לשעבר, שהנהגים שלהן הגזימו אולי בנסיעה בסל"ד גבוה (מה ש"אוטומט" אינו מאפשר).

דה עקא, שהמנועים המגיעים מחו"ל ומחפשים לקוחות בשוק הישראלי, ברחוב המסגר או במקומות דומים, עבדו ברובם במכוניות "ידניות", שהרי "אוטומטיות" אינן נפוצות עדיין בשטחים הלועזיטיים.

שואלים את אדוארד

טל רימר, להבים: משהו בסגנון הכתיבה שלך מזכיר לי את אבי, יליד לבוב. הפעם היה זה משפט שכתבת על שוטרי היודנראט ("המפתחות בפנים" 946), אשר הזכיר לי מקרה מעברי.

יום חג, נוסעים לבקר את הדוד שלי בלוחמי הגטאות. נכנסים לקונטסה 1300 החדשה (1966) ונוסעים. במרכז הכרמל אבי אומר ״אני חושב שיש פנצ׳ר", ואנחנו עוצרים בצד. הקונטסה הייתה מצוידת במנואלה לפתיחת הברגים. אני לא יודע אם ניסית לפתוח כך אום גלגל. אם לא, אומר לך שזה כמעט בלתי אפשרי.

בינתיים, משום מקום מגיע מישהו ושואל את אבי אם הוא צריך עזרה. אבי עונה כן, ומעיף בו מבט חטוף. אחרי כמה דקות של עבודה משותפת בשתיקה אבי אומר, ״אני מכיר אותך״.

לא ייחסתי לאמירה הזו חשיבות. לאחר כמה דקות נגמרה החלפת הגלגל, אך במקום להיכנס לאוטו ולהמשיך בנסיעה, אבי התחיל להיכנס לבתים מסביב. רק אז שמתי לב שהאיש נעלם. לאחר כמה דקות חזר אבי לאוטו, התניע אותו והמשכנו בנסיעה בשתיקה.

מאמר מוסגר: בחלק גדול מהמשפחות של ניצולי שואה לא הייתה חברות, בהמעטה, בין אב לבנו, ולכן לא שאלתי לפשר התנהגותו. אחרי כמה דקות אבי שבר את השתיקה, ושאל ״ראית את האיש שעזר לי להחליף את הגלגל?"

עניתי כן. ״הוא היה קאפו במחנה", אמר אבא. כך הם קראו למחנה ריכוז/עבודה. נחנקתי. אחרי פרק זמן שאלתי, "אז למה לא עשית כלום?"

אבי הסתכל עליי במבט פלדה, וענה ״אנחנו זכינו בכרטיס לגיהנום, וכל אחד עשה מה שהוא יכול. היו כאלה שנשברו״. את מידת החמלה שהוא הפגין אז כלפי האיש לא זכיתי לראות פעם נוספת.

ידידיה: ברשותי אלפא 147 ידנית 1600 בהספק 105 כ"ס, שנתון 2002. יש לה בעיה חוזרת שהמוסכים לא מצליחים לפתור. לפני חצי שנה בערך הקלאץ' פתאום לא הפריד עד הסוף. הלכתי למוסך "מוריס" בירושלים, והם ניקזו אוויר, הוסיפו קצת שמן, אמרו לי שהשמן היה קצת עכור, והבעיה נפתרה.

כעבור שלושה חודשים הבעיה חזרה. הלכתי למוסך "אוטו איטליה" בפתח-תקווה. הם הוסיפו קצת שמן, וזה פתר את הבעיה. אמרתי להם שזו בעיה חוזרת, והם החליטו להחליף את כל השמן, שגם לדבריהם היה עכור ומלוכלך.

כעבור חודשיים בערך, על כביש 6, לחצתי על הקלאץ' והוא נשאר לחוץ למטה. הרמתי אותו עם הרגל, ואז הרגלית נהייתה רפויה, ניטרלית כזאת, כאילו רק בסוף הלחיצה מפרידה קצת, אבל לא מספיק בשביל להעביר הילוך.

הזמנתי גרר, שגם הוא לא הצליח להכניס להילוך, ולקח את האוטו למוסך "תלתן". למחרת התקשרו אליי מהמוסך כדי לברר מה הבעיה כי הם לא ראו שום דבר. כשהסברתי מה היה, המוסכניק אמר שהקלאץ' עובד אבל קצת קשה ושהוא מפריד מאוד נמוך, שזו הייתה הבעיה בשאר הפעמים. הוא לא מצא נזילה מהמשאבה התחתונה, שזו בעיה נפוצה לדבריו.

אשמח אם תוכל למצוא לי פתרון.

תשובה: מפתיע שאף מוסך לא המליץ לך להחליף את משאבת המצמד או לשפץ אותה.

בב-מ-וו Z3M שלי הייתה אותה בעיה בדיוק, אם כי במקרה שלי לשווא החלפתי משאבת מצמד באחת מקורית, כהמלצת הספר, כי התופעה חזרה כעבור כמה ימים.

מחשבה נוספת גילתה את הסיבה האמיתית: בהחלפת הילוכים מהירה  כנראה לא לחצתי די את דוושת המצמד, קרי "עד הרצפה". הפתרון שמצאתי לכך אינו אלגנטי ביותר, אך יעיל אשכרה: הדבקתי לדוושת המצמד פיסת גומי בעובי סנטימטר.

נראה שזו הייתה אכן הסיבה לתקלה, כי מאז עיבוי הדוושה בסוליית גומי נוספת התופעה המעצבנת לא חזרה, כבר מעל שנה.

עומר: אחרי הגשם האחרון החל רעש צורם מכיוון הגלגלים. בדקתי, ואין שום דבר שנגרר מתחת לרכב. בדקתי גם את לחץ האוויר בגלגלים. תקין. יכול להיות שאחד הדיסקים של הבלמים התעקם בעקבות כניסה חמה שלו לשלולית?

הרעש נשמע בנסיעה איטית בעיקר (עד 60 קמ"ש בערך), ואינו נשמע בזמן לחיצה על הבלם.

מדובר בטויוטה קורולה 2010 אוטומטית. הרכב בדיוק עבר את ה-100 אלף קילומטר. האם הגיוני שרעש כזה יוצא מרצועת טיימינג בלויה/ישנה שעברה 100 אלף? בכל מקרה הגיע הזמן להחליף אותה, ואעשה זאת בהקדם.

תשובה: לו הרעש שאתה מתאר היה מופיע בסיבובים, הייתי מחפש את הסיבה בצירייה.

לא ייתכן שמערכת ההצתה (רצועה או שרשרת טיימינג) רועשת רק במהירויות מסוימות, ומפסיקה להרעיש בעת בלימה דווקא. יש לחפש אפוא את האחראי לרעש בקאליפרים של הדיסקיות, או במסב שהתפרק באחד הגלגלים.