חיים לפי אִמרה

כריסטופר קומדה, גאון ג'ז והחבר היחיד שהיה לי אי פעם, הלחין את רוב הסרטים שעשיתי בגלגול הפולני שלי. את סרטי הנוכחי הוא ילחין אחרי מותו

אחרי כל צרותיי, שתיארתי במדורים כמו 'דו"ח מאתר הצילומים של שועל הכסף', 'מיומנו של במאי מתוסכל 1' (וגם 2) ו'דברים שסיפרתי לעפרה', מדורים אשר ליוו את תקופת הצילומים של סרטי, אני נוסע כעת לוורשה לערוך אותו.

כעבור חצי שנה של מלחמת התשה בין המפיק הפולני הנכלולי ובין הבמאי (אני), נראה כי למפיק זה, העונה לשם גוויזדלה (פולנית: שורק), נמאס לשרוק נגדי פאולים אמנותיים מדומים ולייצר תחתיי אינטריגות מופרכות בעליל.

ואולי פעילותו המגונה הופסקה בגלל האפשרות ההיפותטית שהחוש החייתי שלו הזהיר אותו מפני צעדים בלתי אלגנטיים שהבמאי המתוסכל זמם, בלית ברירה, כדי להחזיר את מפיקו לקו השפיות. אולי הוא הריח את האיום, נשבר והכין לי סוף סוף חדר עריכה (מה שהוא סירב לארגן במשך חצי שנה).

מלחין, חבר, נפש

אני נוסע לוורשה עם הקלטה, מוזיקה לסרטִי פרי כישרונו של המלחין כריסטופר קומדה ז"ל. הוא היה חבר שלי, שלא רק הלחין מוזיקה לרוב הסרטים שביימתי, אלא היה עוקב אחר כל סרט שלי משלב לידתו מהרעיון הראשון ובוודאי בזמן הצילומים.

גם דיברנו שעות. על מוזיקה, על מכוניות, שהוא אהב כמוני, ועל החיים. הוא גם ניסה לשכנע אותי לעשות סרט אישי על הדברים שקרו לי בזמן מלחמת העולם השנייה ואחריה. ואני הסכמתי לרעיונו רק עשרות שנים אחרי שהוא מת.

הפסקול שנקטע

"אני מצטער שאינני יהודי", התנצל קומדה, והסביר את מצוקתו בעובדה שבג'ז העולמי המודרני, דווקא יהודים הם המלחינים והמנגנים הטובים ביותר. "תראה את דייב ברובק, שכתב וביצע את 'טייק פייב' בזכות יהדותו", חייך.

שנה לפני תאונה טרגית בלוס-אנג'לס, קומדה הלחין את המוזיקה לסרטו של פולנסקי 'תינוקה של רוזמרי', שהלייטמוטיב המזעזע שלו זכה להכרה עולמית מוצדקת. הוא היה כבר עם שתי רגליים בתוך קריירה משגשגת ותכנן חיים משותפים עם שחקנית ישראלית צעירה שהוא הכיר באמריקה, כאשר התאונה קטעה הכול.

אהובה, צעירה, אבודה

אחרי מותו של קומדה, אהובתו מצאה אותי טלפונית בירושלים, עובד בתחנה רוממה. נפגשנו בתל-אביב וישבנו ב'כסית'. היא רק בכתה ואמרה שבלי קומדה, חייה נגמרו.

ניסיתי לשכנע אותה שהיא צעירה וכישרונית (כך קומדה כתב לי עליה) ושהשנים ירפאו אותה. אך היא, בדמעות, עמדה על שלה. "חיי נגמרו", מלמלה. וכך קרה.

נפש ללא נחמה

במשך שנים חיפש אחר בחורה זו חובב מוזיקה מוורשה שהוא מכר אינטרנטי שלי, איש שמטורף על המוזיקה של קומדה וכותב ספר על אודותיו. בסוף הוא מצא את אהובתו של קומדה אי-שם באמריקה, אך לא היה יכול לראיין אותה לגבי קומדה ואף לא לדבר איתה כי היא נמצאת במוסד לחולי נפש. בגלל זה אינני מזכיר את שמה.

הצלילים מרחפים אל יוצרם?

לפני נסיעתי לוורשה, חמוש במוזיקה של קומדה שתעזור לי בעריכת סרטי, כפי שהיא עזרה לי פעמים רבות, נראה לי חשוב לגלות שבמשך עשרות שנים אני חי ונושם את האמרה הלטינית Non omnis moriar (לא הכול מת). היא הולכת אחריי בכל פעם שאני שומע את המוזיקה שקומדה הותיר אחריו – זו שהוא כתב לסרטיי וזו שהוא הלחין לאחרים. מוזיקה שהוא כתב מול הפסנתר בדירתו הצנועה בוורשה.

לא מזמן שכחתי את מכשיר הטלפון שלי אצל ידידים, והם שאלו אותי מה הסיסמה הזו שהם נתקלו בה כאשר הדליקו את הנוקיה שלי כדי לשאוב ממנה, לבקשתי, איזה מספר טלפון של מישהו. "תיכנסו לבלוג שלי", אמרתי. "תמצאו שם את התשובה".

המלחין והפסנתרן כריסטופר קומדה ז"ל, חברי ובעל כישרון אדיר. כשהוא נהרג בתאונה טיפשית בלוס-אנג'לס ב-1968 איבדתי חשק ליצור סרטים, וזה נמשך ונמשך עד 'שועל הכסף'

מה אורב בערפל

אני נוסע לוורשה עם מוזיקת הג'ז המסוגננת של קומדה, המחזיקה צלילים קונקרטיים שאינם בהכרח שייכים לז'אנר הג'ז, ועם ילקוט מלא חששות. כי עדיין לא ברור לי מה יהיו תנאי העריכה שמחכים לי שם, אם בכלל מחכים.

אני אף מרגיש, בסוג של פרנויה או הערכת מציאוּת מפוכחת, שהנסיעה שלי היא כמו כניסה בחושך ובערפל לסיבוב מסובך, בלתי ידוע. סיבוב כזה שמומלץ להיזהר ממנו כי אולי הוא הופך, בהפתעה, לסיבוב חד מכפי שציפינו, ואינו מתאים למהירות המטורפת שבה פתחנו כדי לא לאכזב את המכונית.

סיבוב הפך-פח

במלחמת יום הכיפורים שלח אותי צה"ל להיות נהג של צוותי צילום של הטלוויזיה הישראלית. לאחר שהייתי מביא חזרה אל קיבוץ איילת-השחר את הבטלנים מרוממה, ששיחקו גיבורים אף שצילמו את הכתבות הרחק מקווי החזית, הם היו מתרווחים בחדר האוכל של הקיבוץ ואני הייתי ממשיך ונוסע למעבדה בירושלים עם סרטי הצילום.

בדרך שבין איילת-השחר ובין הבירה, באיזה יישוב שאת שמו שכחתי (בית-שאן?), היה סיבוב בוגדני כזה. "תראה", אמרתי למישהו שנסע איתי, "צריך להיות זהירים פה כי הסיבוב, שנראה כמו סתם פנייה, משתנה והופך מסוכן".

עשרות פעם נסעתי שם ותמיד הורדתי מהירות. עד שפעם אחת, אולי בגלל עייפות, שכחתי לעמוד על המשמר והתעוררתי באמצע המלכודת בתת-היגוי מטורף. עד היום אני לא יודע באיזה נס יצאתי מזה מבלי להתהפך.

הספידומטר צדק והסיבוב רימה

למלכודת דומה נפלתי באיטליה. נהגתי בלנצ'יה תמה דגם 32.8 מצוידת במנוע פרארי. לצדי ישב יבואן לנצ'יה דאז, רמי אונגר. הגזמתי לא מעט, ובכבישים האיטלקיים הצרים נסעתי חזק, כאילו הייתה זו אוטוסטרדה של נאצים.

עקפנו כל מה שזז ושרנו, ורמי אונגר צילם את ידיי על ההגה, עד שהגענו לעיירה שקטה והמשכנו ברחובה הראשי, עדיין בסל"ד גבוה ומבלי להיוועץ בספידומטר.

טירוף פתאומי – המאה היפה שעברה, שנת 1987, סתיו איטלקי. מד הסל"דים מצביע על 6.5 אלף, מד המהירות מציג220 קמ"ש. התמונה צולמה בידי רמי אונגר כאשר נהגתי בהתלהבות יתר בלנצ'יה תמה פרארי דגם 32.8, יצירה יחידה במינה. 32 הוא מספר השסתומים. 8 הוא כמות הצילינדרים. המקום: כביש איטלקי חלק אך צר, דו-כיווני. בארץ היו קוראים לו 'כביש אדום'. לנצ'יה תמה 32.8 הייתה מלכת ישורת משגעת שבזמנה לא היו לה מתחרות, אך בסיבובים היא הייתה נהנית מתת-היגוי מטורף, תוצאה ישירה של משקלו הרב של המנוע, המיוצר על ידי פרארי. מה היה אחר כך, מסופר בגוף המדור.

הייתי מבסוט מצליל המנוע של פרארי, המנגן במפלט טוקאטה ופוגה של באך. ראיתי שהרחוב פונה שמאלה והמשכתי ללא חשש, עד הגילוי הפתאומי והמצמרר שאנו נמצאים, בעצם, בסיבוב נסגר – במהירות כפולה מזו שהייתה מאפשרת (אולי) לשרוד אותו, ועוד בצד הכביש הלא נכון, וגם בהילוך לא נכון, ללא אפשרות לבלום. והאיטלקים עוד בנו בסיבוב זה מלכודת נוספת – מדרכה גבוהה במיוחד.

זהו זה. הבנתי שאנו לא יוצאים מזה מבלי להתרסק. בשברירי השנייה שעמדו לרשותי גם לא מצאתי דרך כלשהי לספוג מכה כואבת פחות, מה שאני תמיד ממליץ ברגעים דומים, כאשר תאונה היא בלתי נמנעת.

אך כנראה לא היה כתוב בלוחות השמיים שאנו נתרסק, כי ממש באמצע הסיבוב גיליתי בית מוצק ובו שער רחב, פתוח. "וואלה!", צעקתי, שברתי ימינה ונכנסנו בלנצ'יה שלנו דרך השער, שהוביל אל מנהרה חשוכה, שבה ישבתי על המעצורים. וככה זה המשיך הרבה מטרים, ובסוף היה אור פתאומי וחצר בוצית רחבת מידות שבה פרארי שקעה ועצרה.

היה שם איזה שוק. המקומיים האיטלקים מכרו וקנו פרות ושוורים והביקור הפתאומי שלנו, המרשים, לא עשה רושם על אף אחד.

הסיוט הפך פיוט

אני מזכיר את זה כי לפני כמה ימים הכרתי איש הנהלה של קיאה, גדי אונגר, בנו של היבואן רמי אונגר. "הייתי עם אבא שלך בהרפתקה מסוכנת", סיפרתי לו. "אני אשלח לך כתבה שפרסמתי על זה במגזין 'טורבו' ז"ל בשנת 1987", הבטחתי לו.

אחר כך מצאתי את הגיליון, סרקתי אותו למען גדי, קראתי את הכתבה שלי מאיטליה – והופתעתי. התגלה שבזמן שהייתי בחו"ל, העורכת הלשונית של 'טורבו', בחורה נפלאה בעלת שמיעה אבסולוטית לשפה, שיפצה את הסיפור האיטלקי שלי, הפשוט והדרמטי, בצורה פואטית ונפתלת כזו, עד שהקורא לא ממש מבין מה בעצם קרה שם. במקום מושגים טכניים כמו 'זווית סיבוב', 'גובה המדרכה', 'מהירות התאבדותי' וכדומה – תוארה שם (בכתבה שאני חתום עליה!) איזו חוויה פילוסופית ערטילאית בעלת גוון מיסטי, מעניינת בזכות עצמה אך מעורפלת. למעשה, לא ניתן להבין מהטקסט מה בדיוק קרה לאונגר ולי, וכיצד כל העניין הסתיים…

האם אני, אחרי 35 שנה, כועס על גברת זו? איפה! בכלל לא. כי גיליתי שהיצירה הפיוטית של הכישרונית הלשונית (המתבססת אמנם פה ושם על העלילה ששלחתי מאיטליה, אך רוב הזמן מרחפת סביבה או מתעלמת ממנה) – יפה בזכות עצמה.

כעת אני תוהה אם אצליח לעשות דבר דומה בסרטי, כלומר: לעבד את סיפור חיי כך שהתוצאה הקולנועית תהיה מעניינת ככל האפשר. את זאת אני רוצה להשיג באמצעות עריכה בלתי שגרתית – עריכה בקצב יצירתו הג'זית של קומדה. שאיפתי היא לעבוד על הסרט כפי שבונים שיר, ולא להנפיק עוד סרט סטנדרטי. את זה בדיוק ניסה המפיק שלי לסכל.

שואלים את אדוארד

יחיאל, רמת גן-חולון: ברשותי ספארי שנת 97' שעשתה 120 אלף בלבד. לאחרונה הרכב פשוט מגמגם: המנוע לא עובד עגול במיוחד בנסיעה מחוץ לעיר ובהאצה, וכשהרכב עומד יש ריח חריף של דלק שרוף או דלק בכלל מכיוון האגזוז. שמתי k44 כמנהגי, אך זה לא ממש עזר.

יש לציין כי החלפתי חוטים לפני כמעט שנה ופלאגים לפני שנה וחצי. הרכב נוסע 20 ק"מביום, גם מחוץ לעיר. אנא עצתך: האם ללכת למכון הזרקה או שמה להחליף פלאגים, שזה עסק די יקר? האם יש כיוון הצתה ברכב או שצריך לחבר אותו למחשב כדי לאבחן את התקלה?

תשובה: מצתים וחוטי הצתה מסוגלים לשמור על כושרם במשך עשרות אלפי ק"מ. הייתי ממליץ על בדיקה יסודית במחשב דיאגנוסטי.

אגב, מתי הוחלף בספארי שלך מסנן הדלק?

אביאל זילביגר, פתח-תקווה: עליית מחירי הדלק מעלה באוב את שאלת יעילותם של 'פטנטים' לחיסכון בצריכת הדלק. כקורא ותיק של 'המפתחות בפנים', נזכרתי בתוסף שעליו המלצת בחום, XADO. האם הוא חוסך דלק? מה התועלת בשימוש בו לוולבו 945 מנוע 2.0 טורבו שלי משנת 1998, שעשתה 200 אלף ק"מ, שהיא באמת מצוינת?

כמו כן נתקלתי במוצרים כמו DNS, המבטיח פלאים בחיסכון. האם יש בזה ממש?

תשובה: קסאדו לא מוריד ישירות את צריכת הדלק, אך יש לו השפעה חיובית בעקיפין כי בזכותו חלקי המנוע מסתובבים בפחות התנגדות מכנית – כך לפחות טוענים חסידי התוסף הרבים בארץ ובחו"ל.

פטנט ה-DNS של חברת דלק אינו מוכר לי. בשוק מסתובבים פטנטים דומים רבים, כולם מעוררים חשדנות.

מאיר בר: לדעתי שיטת מדידת צריכת הדלק שלך ('שואלים את אדוארד' גיליון 774) לא מעשית. קשה לנסוע100 ק"מבדיוק עד שנכנסים לתחנת דלק! במיוחד אם רוצים לבדוק צריכה בכבישים מהירים. אני רושם לי את הקילומטרז' מהצג בכל פעם שאני ממלא דלק. ההפרש בין הק"מ הנוכחי והקודם מחולק בליטרים של דלק עד הפקק ונותן לי את הק"מ לליטר. שיטה זאת פשוטה וטבעית יותר.

תשובה: אפשר כך ואפשר אחרת. נקבתי במרחק של100 ק"מרק כהמחשה לחישוב התצרוכת. ודאי שבמקום100 ק"מאפשר להקיש במחשבון כל מרחק אחר שמופיע על מד המהירות ברגע כניסתנו לתחנת הדלק, שבה נמדוד כמה דלק נשרף.

יואב מלין: מזה עשר שנים אני נוהג בהונדה סיוויק 2003 ומרוצה ממנה מאוד, מכונית אמינה ללא תקלות (כמעט). לאחרונה קניתי סיוויק נוספת, שנת 2006.

אני צריך את עזרתך לגבי שתי תקלות שונות במכוניות אלו.

בסיוויק 2003 (קילומטראז' של 270 אלף): מזה שנים היא רועדת מאוד בעצירה ממהירות גבוהה או בירידה. כבר החלפתי כמה פעמים רפידות בלם וצלחות, אך ללא הועיל.

בסיוויק 2006 (קילומטראז' של 100 אלף): קניתי אותה לפני כחודשיים ואין לי היסטוריית טיפולים שלה, אך נראה לי שהיא די הוזנחה בשנים האחרונות (עד 70 אלף ק"מ הייתה מטופלת בליסינג). הרכב סובל מרעידות בהגה, קלות אך מעצבנות (לא נעים לנהוג כך). תדר הרעידות גבוה מאוד במהירות של100 קמ"שומעלה. הרכב נוסע ישר מאוד וללא משיכות הגה.

החלפתי את ארבעת הצמיגים ואיזנתי פעמיים, אך ללא שינוי. בבדיקה שעשו לי במכון פרונט אמרו שזה נשמע כמו בעיה של תושבות המנוע (בגלל התדר הגבוה של הרעידות), אבל לא יזיק כיוון פרונט… בנוסף, הצמיגים חורקים בסיבובים חדים, בייחוד בחניונים.

לפי מה שקראתי, יש כמה אפשרויות לפתרון: א. כיוון פרונט ב. איזון כשהגלגל מורכב (למקרה שיש בעיה בג'אנט) ג. החלפת/טיפול תושבות המנוע

ד. החלפת צירייה. אשמח לשמוע את סדר הפעולות שאתה מציע כדי לפתור את הבעיה.

תשובה: הייתי פותח באיזון של הגלגלים האחוריים, כי הונדה יודעת לשקר כך שרעידות מאחור נחוות כבעיה שמקורה הוא בפרונט. ודאי שאת איזון הגלגלים הקדמיים יש לערוך במכון המסוגל לעשות זאת מבלי להוריד את הגלגל מהרכב.

אינני מאמין שתושבת המנוע גורמת לוויברציות שאתה מתאר. האם נבדקו בהונדה שלך כל החיבורים במתלים? גם כיוון פרונט הוא הליך מומלץ. אגב, האם ניסית להרכיב להונדה החדשה שלך גלגלים מההונדה השנייה?

טיפ טיפה

013 – גניבה לאור יום

אני ממליץ לכל אחד שיש לו קשר כלשהו עם חברת 013 שיבדוק בזכוכית מגדלת כל חשבון שהוא מקבל ממנה. ייתכן שאני לא היחיד שחברה זו מוסיפה לחשבונו סכומים מצוצים מהאצבע.

אומרים שנסיעות מלמדות, והנה ההצדקה לאמרה זו: הייתי חצי שנה בחו"ל ללא מכשיר הטלפון הישראלי שלי, כי שכרתי טלפון פולני וחוץ מזה דיברתי בסקייפ, שעליו אני משלם בנפרד. עם חזרתי ארצה גיליתי בהפתעתי ש-013 הוציאה מחשבוני סכומים נכבדים. "על מה?", שאלתי אותם. "הרי לא דיברתי בטלפון שישה חודשים ועוד קצת. מאיפה לקחתם את הסכומים האלה?"

הוסבר לי שאני משלם על אינטרנט שפתחתי אצלם כביכול לפני זמן רב. "איזה אינטרנט?", נדהמתי. "הרי אני עובד עם המתחרים שלכם, 012, ויש לי כתובת אינטרנט דרכם". ב-013 לא מיהרו להודות בטעותם והסכימו רק, אחרי כמה שיחות, להחזיר לי את החודשיים האחרונים ("זו המדיניות שלנו", אמרו). אחר כך הציעו להחזיר 50 אחוזים מהסכום שמשכו מחשבוני, וכאשר איימתי שאכתוב על כך, הבטיחו לי להחזיר את כל הסכום – שלטענתם עומד על כמה מאות שקלים.

מנהלת שירות הלקוחות צלצלה אליי ואמרה שהסכום כבר בדרך לבנק שלי. ודאי ששקל אחד לא קיבלתי. אם אין די בכך, בחשבונות החדשים שהם שלחו מופיע שוב חיוב על האינטרנט המדומה, שהם פתחו על דעת עצמם.

ייתכן שרק פנייה לבית משפט לתביעות קטנות תלמד את 013 לקח.