מיומנו של קשיש מוּרְשֶה

אין כלבים חסרי נפש, אין טייקונים רחבי לב ואין סודות בעידן הפייסבוק. רק מכוניות שומרות עדיין על רזן

שלשום, לאחר מות כלבי ליאון, תפסה אותי המחשבה שתקופת חייו של אדם היא בעצם suma-sumarum (סכום כללי) של תקופות החיים של כלביו. בסרט שלי, 'שועל הכסף של פליציה ט", נשמע משפט המתייחס לכך בפשטות. "עם כלבים, זה תמיד נגמר רע", אומר קברניט האונייה לנוסע שכלבו חלה בעת ההפלגה.

את ליאון קניתי כגור ברחוב שינקין. לפי הבחורה שמכרה אותו הוא אמור היה להיות לברדור. אולי הוא נולד לברדור אך גדל להיות מעורב, מה שלא היה חשוב לא לי ולא לבני. למחרת הקנייה הוא טס איתנו לוורשה, והפעם הייתי זהיר ולא הבטחתי לליאון שהוא עוד יחזור לתל-אביב לטייל איתנו בשפת הים, כפי שעשר שנים קודם לכן הבטחתי לכלבנו בוני ולא קיימתי.

ובוני שלנו, בעל פרווה שחורה-לבנה ועיניים של בן אדם – מת בארץ זרה. ואני תיארתי בדייקנות את שלבי מותו ואת טקס קבורתו. הכול על מכונת כתיבה, כשאני עוד מטושטש מאלכוהול ובוודאי בלי רצון לפרסם אפילו מילה או משפט מדברים אלה. סתם למגירה, הדפסתי.

בטעותי, כאשר חזרתי ארצה הצצתי בטקסט זה, וכתוצאה מהקריאה, שעוררה בי זיכרונות יתר, ידידה שלי מצאה אותי באיכילוב. "לא ידעתי שיש לך משהו בלב", התלוננה. "גם אני לא ידעתי", עניתי לה. בכל אופן, אני שומר עדיין את שני הדפים המתארים את הפרידה מבוני. דפים לבנים, מונחים באיזה מקום, והם כמו אקדח. לוּ הייתי רוצה להתאבד, הייתי קורא בהם שוב.

הפריבילגיה שלי

ליאון, שהיה נובח בעברית, התיידד עם כלבת הרוטוויילר שלי, הפולנייה ניקיטה, שהתייחסה אליו כאל בנה. חלפו כמה שנים ועוד קצת, ואני צילמתי את ליאון במצלמת הלייקה הוותיקה שלי, עומד ליד קברה של ניקיטה ושומר על הנר הדולק.

עכשיו, אחרי מותו של ליאון, אני כבר קשיש מוּרְשֶה – והפריבילגיה של שלב ביוגרפי זה היא שכבר לא אהיה מוכרח לקבור בחיי שום כלב, ולא אהיה מוכרח לבקש שייטמנו איתו באדמה כל האביזרים שאהב, שמיכות וצעצועים. מעתה ואילך, אצטרך רק לבקש מכלביי שלא ישכחו אותי.

שומר הסוסים: תצלום מהקיץ החולף. ליאון שומר על 190 הסוסים של הונדה האצ'בק בעלת מנוע אינטרה R, על 160 הסוסים של הונדה CRX, על 105 הסוסים של הונדה HR-V – ועל שני הסוסים של הטוסטוס של כלתי. ואני הלכתי לצרף למפגש גם את 132 סוסיה של אלפא GTV ו-321 סוסיה של ב-מ-וו Z3M קופה. "כך תצטרך לשמור על להקה של 910 סוסים", הכנתי את ליאון

אדישים לעדשה

הבקשות "צלם אותי, צלם אותי!" היו מהמילים העבריות הראשונות שנתקלתי בהן, כאשר התחלתי ב-1969 לעבוד כבמאי ברוממה ויצאתי לצלם ברחבי הארץ כתבות למיניהן. היום, העוברים והשבים אינם מבקשים עוד את צוותי הצילום שיצלמו אותם אלא עושים זאת בעצמם, בפייסבוק או ביוטיוב. מה שהופך את פייסבוק למעין עיתון ואת יוטיוב למעין טלוויזיה.

דנקנר, קח את התפוצ'יפס

ולפעמים פייסבוק הוא מעין פסיכולוג המספק פורקן מיידי לכעס ולעלבון. חברי לשעבר מרוממה, מנשה רז, ניצל את פייסבוק בדיוק לשם כך. בסטטוס שהוא פרסם, מנשה תיאר (ואולי גם טיהר) את רגעי השפלתו בסניף שופרסל בהרצליה, שם הוא עוכב לבדיקה שנועדה לברר אם שילם כדין על סל הקניות. וכך כתב רז:

"אתה עומד מבויש, מוקף באנשים זרים, ומתחיל מופע שבו אתה בתפקיד החשוד (…) השארתי את כל המצרכים בעגלה, חסכתי לבודקי דנקנר את הבדיקה ופשוט הלכתי וחזרתי הביתה עם הרשימה ביד ובלי מצרכי הסופר".

מנשה, המרגיש כמו בתול שנתפס בבית בושת, זועם על הבעלים של רשת שופרסל, נוחי דנקנר, שהעתיק מחו"ל את שיטת התשלום בשירות עצמי, שבעטייה לקוחות תמימים הם חשודים בגניבה, וכתב על הטייקון בלשון סגינהור: "מן המפורסמות ‏(ש)נוחי דנקנר הוא איש צדיק, ישר ותמים. נוחי דנקנר הוא סמכות בתחום היושר האישי, ומי אם לא הוא יעשה לי אישית מבחן יושר".

מנשה רז הוא אדם עדין. לולא עדינותו, היה כותב על דנקנר מילים גרועות יותר. הוא היה כותב שלפי חוקי הטבע, "טייקון ישר" זה תרתי דסתרי. שהרי לוּ היה הטייקון טהור מידות ונקי כפיים, הדעת נותנת שלא הייתה בבעלותו רשת השופרסל, אלא לכל היותר קיוסק לוטו הניצב לו בדד מול אחד סניפי הרשת.

קן צדקנים, חשפנים וגסי רוח

יאיר לפיד הוא בין אלפי הצדקנים המנצלים את פייסבוק כדי לשפוך את לבם, וגם נפתלי בנט לא מדיר עצמו מהזירה, ואף התאים את בדיחותיו לקתדרה העממית.

אך פייסבוק, מועדון שאינני חבר בו, שינה לא רק את הרגלי ה'שופוני' של פוליטיקאים, אלא גם את סגנון הכתיבה בעיתונות המודפסת, שהפכה למין פטפוט בין חברים. בגלל 'פייס', ההתערטלות חוגגת. הכול רודפים אחר רייטינג באמצעות אותו פיתיון – "תשמעו חוכמותיי, תראו אותי, תאהבו אותי".

הסגנון הפייסבוקי חלחל גם לכתיבה על מכוניות. דמות כלשהי שמנהלת אתר רכב מקללת בגסות את הפונים אליה ולועגת לשגיאות הלשון שלהם, אף שהיא עצמה אינה חפה מהן. לדיוקן מלבב זה של האיש מצטרפת הנטייה שלו להתגולל בניאוץ-פה על עמיתיו למקצוע. הגולשים מצידם, או חלקם, ממשיכים לפנות לאיש המשפיל אותם. קוראים לזה תסביך קאפו.

עיסת פח מחולקת לכיכרות

במפגש העיתונאים השנתי שערכה השבוע חברת לובינסקי, יבואנית פיז'ו-סיטרואן ו-MG, מפגש שהתקיים בגלריה הסמוכה לבית סוקולוב, הציגה החברה את האסטרטגיה שלה לשנה הקרובה. בנוסף, נמסרו פרטים לגבי הדגמים החדשים שהיא צפויה להזרים לישראל במהלך 2013.

אז ישבתי שם ושמעתי את הפרטים. אכן, תוכנית מרשימה, והלוואי שתצא לפועל כחזונם של הלובינסקים. שהרי ברחוב העברי חסר המצעד של הסגנון העיצובי הסיטרואני, המרענן את העין. כי מה שנוסע אצלנו על הכבישים הוא מין בלילת-פח, כאילו כל הקומפקטיות המשפחתיות, ואף ג'יפים, יצאו כולם מאותו תנור אפייה.

ויזה, יצירת מופת של סיטרואן. לוויזה הקלאסית היה מנוע בוקסר שני צילינדרים 652 סמ"ק, או מנוע ארבעה צילינדרים 1,100 סמ"ק מקורר-מים. והייתה גם ויזה שרירית כפולת הנעה מדגם 'אלף האגמים' הבנויה לראלי. מכל מצעד הסיטרואנים, הייתה לי רק ויזה קלאב – מהדגמים המוצלחים ביותר של הפירמה. חרף המנוע הזעיר, הבנוי על עקרון הדה-שבו, ויזה שלי הייתה כלי תחבורה נפלא ליומיום התל-אביבי והפריפריה שלו: היגוי פרפקט, נוחות וראות יוצאות מהכלל – והכול באלף שקלים בלבד. בקצת מאמץ וחוצפה, ויזתי לא חששה להתחרות בכל מה שזז כאן על ארבע, בליווי רעש של מכונת תפירה    

דרוש: פטרון לצעירים החולמים

לפני 25 שנה בערך שאלתי את המנכ"ל דאז של חברת לובינסקי, יצחק מנור, מדוע הוא – כמו יתר היבואנים העבריים – עוד לא בנה מסלול ולא הקים בית ספר לנהיגה. עכשיו, לאור ניצחונות סיטרואן באליפות העולם בראלי, שאלה זו אקטואלית מתמיד. יתרה מכך: לקונצרן PSA (פיז'ו-סיטרואן) יש דגם בשם 208 GT הבנוי לראלי למתחילים. מדוע לא להביא ארצה כמה-עשרה עותקים של דגם זה, ולמכור אותם בזול לצעירים החולמים על ספורט מוטורי?

אגב, קיה עשתה תרגיל פרסומי כזה במזרח אירופה – בפולין, סלובקיה, צ'כיה והונגריה, שם נהגים צעירים מתחרים בקיה פיקנטו ובקיה סיד קרביוֹת-לייט, שהשיפור הספורטיבי היחידי בהן הוא במושבים ובהגה, בתוספת כלוב בטיחות תקני, כמובן.

סקר מרוט במקום מסלול-תחרות

נזכרתי בכך כאשר 'מקור ראשון' ציטט לאחרונה את מנכ"ל אור ירוק, שמואל אבוהב, המאשים נהגים צעירים בנטייה להשתתף במרוצים פיראטיים. כתבתי עשרות פעם שלוּ אור ירוק היו רציניים, ולא נפוחים כמו קרפדה ים תיכונית המשחקת משרד תחבורה חלופי, נאור כביכול – הם היו תורמים למלחמה בדרכים באמצעות בניית מסלול לאירועי ספורט מוטורי והקמת בית ספר לנהיגה תחרותית. רק כך אפשר לעצור את נטיית הצעירים למרוצים פיראטיים.

אך אור ירוק בוחרת להתעלם מפתרון זה, הנדרש במציאות הישראלית לפי השכל הישר. במקום זאת, יח"צניה של עמותת אור ירוק שלחו למייל שלי מידע 'סנסציוני': "על פי סקר שערכה עמותת אור ירוק, רוב הציבור חושב שהחרמת כלי רכב מרתיעה נהגים מלעבור עבירות חמורות". איזו הפתעה.

טיפ טיפה

פנצ'רמאכרים ומשרד התחבורה ממליצים לנהג הממוצע להתקין את הצמיגים הטובים יותר בסרן האחורי, כי אז התנהגות המכונית היא עצבנית פחות: היא נוטה לתת-היגוי (היזרקות מהסיבוב בקו ישר), אך לא להיגוי-יתר (זריקת אחוריים הצידה). מהמלצה זו פטור נהג מנוסה, משום שבדומה למערכת ABS, הוא יודע להתמודד בקלות עם החלקה של הסרן האחורי. כתוצאה מהתקנת הצמיגים הטובים יותר בסרן האחורי, הנהג המנוסה יכול לנהוג מהר יותר ביתר בטחה. ודאי שהמצב המיטבי הוא ארבעה צמיגים טובים.

שואלים את אדוארד

פרופ' ברנרד בלאסן, רמת-השרון: מה דעתך על הוולוו V40 החדשה ועל המנוע שלה, 1.6 מגודש? האם יש לצפות שהוא יחרחר (צרות) כמו המנועים של קונצרן פולקסוואגן?

תשובה: הוולבו שהתבייתָּ עליה שייכת לאליטת המכוניות הנמכרות בארץ – הן בנוחותה והן בהנאת הנהיגה. לוולבו מסורת ארוכה של שימוש במגדש טורבו, כך שהיא בת-סמכא בתחום ואין לחשוש מהפתעות. אמנם, נכון הוא שהשימוש במנוע מגודש דורש הקפדה על כמה כללים. אחדים מהם: אין לאמץ את המנוע בתחילת נסיעה, כאשר השמן קר עדיין; יש למזוג שמן המומלץ על ידי היצרן ולשמור על המפלס שלו; והחשוב מכל: אין לדומם את המנוע לאחר נסיעה ארוכה, אלא להניח לו לעבוד בטורי סרק דקה-דקתיים כדי לאפשר לטורבינה להצטנן.

ערן: יש לנו קיה 2004 סולר, 3,000 סמ"ק. אתמול נסעתי בכביש החוף ולצורך עקיפה נתתי לחיצה די חזקה על דוושת הגז. הרכב נכבה, וכך גם כל הנורות בלוח השעונים. הרכב עצמו המשיך בנסיעה חלקה כאילו הוא בהילוך סרק, כך שהייתי יכול לגלוש לאט לאט לשוליים. בשול כיביתי את המנוע, חיכיתי כמה שניות והדלקתי. הרכב חזר לעבודה סדירה ונסע ללא בעיות. האם זה מצביע על איזו שהיא תקלה במשאבת הדלק? משהו אחר?

תשובה: ייתכן שרכשתם סולר מהול, שאינו עומד בתקן הדרוש. בפורומים אינטרנטיים ממליצים בעלי דיזל זה לזה על קניית סולר זול שמוריד את עלויות אחזקת הרכב. מומלץ לשמור מרחק מסולר הזדמנותי זה, שעלול לגרום סתימת מזרקים ולהמיט על המנוע תקלות חמורות. בכל אופן, מומלץ להחליף את מסנן הסולר, אם לא עשיתם את זה בשנה האחרונה.

ה' פינשטין: קראתי בעניין רב את כתבתך האחרונה ('המפתחות בפנים' 813) בקשר למנועי ה-1.2TSI . שאלתי היא זו: הואיל ומנוע זה נמצא בשוק כבר כמה שנים, האם הערותיך-קביעותיך כי אורך חייו התקין של המנוע מסתיים בתום תקופת האחריות מבוססות על ניסיון ממשי, על מאמרים מקצועיים, או שמא מדובר רק בהערכה אישית מקצועית שלך?

כיוון שבכוונתנו לרכוש סקודה שיש בה מנוע זה, נשמח לשמוע דעתך בנדון.

תשובה: תודה על שאלתך. התייחסותי למנועי ה-TSI מוקטני הנפח מסתמכת על סדרה של מאמרים מקצועיים, המתארים את הפילוסופיה המסחרית הצינית שעומדת בבסיס ייצורם של מנועים אלה.

עם זאת, אינני פוסל קנייה של מכונית שפועם בה מנוע זה, שהשתלט על דגמים מעניינים – הן של פולקסוואגן עצמה והן של בנות חסותה הטכנולוגיות, סיאט וסקודה (כולל אפילו אוקטביה וראפיד החדשה). אני רק ממליץ לרכוש את הדגמים לטווח קצר, שלוש-ארבע שנים, כדי לא להפוך לארנב ניסיונות שעל גבו ייבדק אם יש ממש בחשש שמנועים מוקטני נפח הם גם מוקטני אמינות.

שי קנדל: תודה על תשובתך בנוגע לרעשים מכיוון הגיר. אשמח להמלצתך על מכון גירים שיודע את העבודה על הונדה HRV.

תשובה: תיבות ההילוכים של הונדה פשוטות יחסית, כך שכל מכון גירים אמור להתמודד איתן ללא בעיה. יש רק לבדוק בספר הרכב את סוג שמן הגיר הנדרש.