לחיות בחשק ובכפייה

כדי לכתוב על החיים צריך קודם לחוות אותם. על אמרה זו חתום אחד משני סופרים מהמאה שעברה: הרוסי איליה ארנבורג, או ההרפתקן האמריקני ארנסט המינגווי

בגלל כל הבלגן בגולה אשר בה נמצא אנוכי, אָבּוּ-אל-ארבע-בנאת (שתי יפניות, איטלקייה ובווארית), וגם בגלל הסתייגותי הנמרצת מפתרון קל, קרי ללכת לגוגל, הדוד של הדילטנטים, או לבקר באיזו ויקיפדיה – קשה לי לזהות את מקור האִמרה "כדי לכתוב על החיים צריך קודם לחוות אותם". האם שורת-שפר זו לקוחה מארנבורג או מהמינגווי?

כך או אחרת, הסופר קורציו מלפרטה (Malaparte), מורי ורבי, ציטט אותה לטובתי.

בלעת את הלשון, ישעיהו?

בהתאם לאמרה הנ"ל, כדי לדווח מה קורה סביבי איאלץ קודם לעבור פה, בחשק ובכפייה, את כל מה שנשאר עוד לעבור אצל הגויים. רק אז אוכל לבצע סיבוב פרסה מהיר בזווית גלגול פולנית, להיכנס למטוס של חברת התעופה לוט (אני שונא את השחצנות האֶל-עָלִית), ולחזור הביתה לתל-אביב כדי לשאול את הכלב שייקה מדוע הוא אכזב מרה ולא הגיב לשריקות שלי בסקייפ.

מה קרה לך, ישעיהו, שכחת את אבא או שסתם נמאס לך לענות בפולנית?

החפרפרת הולידה צַפֶרֶת

ארבע לפנות בוקר. צפירה חזקה, דרמטית, מכיוון בקתת המגורים של אלפא ביקעה כמו גרזן את הדממה הכפרית ושלפה את בעליה החוקיים של GTV מהשינה. רצתי לאיטלקייה בחושך. השתגעת? שאלתי אותה, את מחרידה את כל הגויים בסביבה!

ניסיתי להבין מה יכול היה להפעיל את הצופר של אלפא, שהשתתק מיד כשפתחתי את דלת המוסך. אם לא ניסיון גנבה, שהרי ל-GTV אין אזעקה, נשארו שתי סיבות: קצר חשמלי כלשהו, תוצאת ביקור מכרסמים שחפרו מחילות תחת הדשא, אותם מכרסמים שבגללם מקס ובר, כלב ציד לפי גזעו, הולך בחוטם תחוב באדמה; או שאלפא פשוט רצתה להזכיר לי שהיא חזרה הביתה מהתיקון.

המכונאים בוורשה – שזלזלתי בהם משום שמעולם לא ראו, עד שהגיעה אליהם GTV שלי, מתלי דה-דיון, גיר צמוד לדיפרנציאל האחורי, מנוע אלפא קלאסי, שני גלי זיזים וזוג מאיידים כפולים בלי דאון-סייזינג ומגדש – הצליחו בכל זאת לאתר תקלה שאני כשלתי בה: קצר חשמלי טיפשי בתוך המפלג (דיסטריביוטור. הלך חיישן halla). הם הודיעו לי בצער ובתדהמה על מותו של המודם, שהסתתרותו הערמומית תחת הסליל (קויל) לא הצליחה להגן עליו מהישרפות.

חוץ מזה הם החליפו את ארבעת הסתמים שבין ראש המנוע וסעפת הפליטה, כיוונו את שני מאיידי הסולקס הכפולים טוב יותר מאשר הצליח לבצע ד"ר אדוארד בכבודו ובעצמו (לא ייאמן, אך כך קרה) – וזהו זה.

בתום הטיפול המדוקדק שעברה GTV קיבלתי מרב-האמן טברדובסקי (הבעלים של המוסך) וצוותו את אלפא, שקטה כאילו איננה שלי, ופתאום גם חזקה מאוד, כאילו חזרו אליה ומטיילים איתה בהנאה כל 132 סוסיה, בני שלושים כמעט, שברחו אל החופש מהמכס הישראלי אשר מכר לי את GTV עם להקת סוסים רעבה וצולעת.

להציל שחורה, בחורה ויצירה

וכך, בביקורי הנוכחי בגולה, העומד על מפתן סיומו, הייתי עסוק באינספור פעילויות הצלה. הצלתי את אלפא השחרחורת בעזרת מוסך טברדובסקי המהודר, המצופה שיש איטלקי, והצלתי את יוסטינה רוחלה, התפאורנית המוכשרת של סִרטי 'שועל הכסף של פליציה ט". כי אחרי הופעתו של העד הראשי במשפט, הלא הוא במאי הסרט (אנוכי), שהגיע לדיונים במיוחד מתל-אביב – בית המשפט בלודז' פסק לטובת הג'ינג'ית, ודרש מהמפיק המנוול גוויזאווה לשלם ליוסטינה על כך שעבדה כהוגן, בתוספת ריבית, שכר עורך דין והוצאות משפט.

נשאר לי פחות משבוע להציל גם את סִרטי באמצעות מו"מ עם הספונסר, הלא הוא המכון הפולני הממלכתי לאמנות הקולנוע. אנסה לשכנע את המכון להעביר את הפקת הסרט לידי המפיק הישראלי הבכיר והמנוסה מארק רוזנבאום, שהביע רצון לגמור את הסרט לאחר שצפה בגרסת הבמאי (גרסה זו אינה סופית, כי בינתיים צצו בי רעיונות עריכה חדשים).

הג'ז הכי קסום ומלנכולי

לצד מאמצי ההצלה בשלוש החזיתות הנ"ל – אלפא, יוסטינה והסרט – השתתפתי גם באירוע תרבות גרנדיוזי שנערך בלודז' לכבוד חברי המלחין כריסטופר קומדה, במלאות 40 שנה לפטירתו (המדור שהקדשתי לו, "אַלְפֵי מעריצים והוא עדיין מת", הפך לרשומה בבלוג שלי).

באירוע הנצחה מוזיקלי זה, מול כמה מאות אורחים שבאו לעיר לודז' והתיישבו באולם כדי לשמוע את הג'זמנים הפולנים הטובים ביותר מנגנים את המוזיקה של קומדה, נערך גם פאנל שבו אנו, קבוצה מצומצמת של חבריו של קומדה שהגיעו מרחוק ומקרוב, ישבנו על הבמה נרגשים והחלפנו זיכרונות.

חב"ד מול היודנראט הנוכחי

בזמן שארזתי כבר מזוודות לקראת השימוע שאערוך לישעיהו, חגגו החב"דניקים הפעילים בוורשה את השנה החדשה, תשע"ד שמה, במלון 'בריסטול' הוותיק והמפואר. הוזמנתי לערב המרגש שבו שליח חב"ד בוורשה, הרב שלום בער סטמבלר, נשא דרשה יפה, בפולנית טובה, על משמעותו של ראש השנה ביהדות.

בהזדמנות חגיגית זו התגלה שהרב סטמבלר ואשתו דינה קוראים בקביעות את 'מקור ראשון' גם בגולה, וששניהם מכירים היטב את 'המפתחות בפנים' על נפתוליו ותלאובותיו. אגב, בארכיון הג'ימייל שלי מצאתי אפילו מכתב של הרב סטמבלר, שלא פרסמתי אז מחמת הצניעות. וחוץ מזה הייתה גם סמטוחה מארץ הסמטוחות, כי התבלבלתי וחשבתי שהרב שלום הוא מאיר, אחיו, שהכרתי בזמנו.

בכל אופן, היה לי לעונג להכיר את החב"דניקים והחב"דניקיות על טפם. אני רואה בהם יהדות פולין אחרת, נפלאה, שאינה קשורה ליודנראט הנוכחי של הקהילה היהודית בפולין, שאנוכי לא בין חסידיו.

יומן אירועים: אלפא GTV חזרה הביתה; המפיק הנוכל גוויזאווה הפסיד בבית המשפט; הרב שלום בער סטמבלר קיבל את השנה החדשה בדרשה נבונה ומרגשת; ואנוכי (במכנסיים לבנים) השתתפתי בקונצרט ובפאנל לזכרו של המלחין כריסטופר קומדה

ארמון רב תפארת

הנה אחת מהסיבות הרבות להסתייגותי מהזן הזה הקרוי 'יהדות פולין הקלאסית', כלומר הישנה. בעיתון פולני המופיע בעיר לובלין מצאתי סיפור על ארמון ותיק שלפני מלחמת העולם השנייה פעלה בו ישיבת לובלין. אבן הפינה של ישיבה זו הונחה ב-1924 ביוזמת רבה הנערץ של לובלין, מאיר שפירא, שכיהן גם כחבר הפרלמנט הפולני האורתודוקס היחיד בתולדות המדינה. כעבור שש שנים ותרומות רבות מיהודי תבל נשלמה הקמתו של הארמון התורני. שמה של ישיבת לובלין יצא לתהילה בכל אירופה, והיא הייתה אבן שואבת ללמדנים ולעילויים מכל העולם.

בעקבות כיבוש פולין ב-1939 בידי הגרמנים הפקיעו הרוצחים הנאצים את המבנה היהודי המפואר, שנחשב "האוקספורד של המזרח", והפכו אותו למטה המשטרה הצבאית. בתום המלחמה הולאם הבניין ההיסטורי, כולל השטח סביבו, על ידי הקומוניסטים, שהקימו בו בית ספר לאחיות.

רק לפני עשר שנים החזיר השלטון הפולני את הארמון היהודי העתיק לידי מנהיגות הקהילה בוורשה. הקשיש המורשה, רומנטיקן משהו, היה מצפה, בתמימותו המטופשת, שהיודנראט הנוכחי המופקד על יהדות ורשה יקים מחדש במבנה שקיבל את ישיבת לובלין, בניסיון להפיח בה את תפארתה. דמיינתי לעצמי שהישיבה המשוחזרת תפעל לזכר החיים היהודיים השוקקים של פעם – אבל גם במסגרת היהדות החדשה, שלימוד תורה הוא חלק מהותי בה. איפה! המאכרים רודפי הבצע עומדים לפתוח דווקא במקום הקדוש הזה, שכל חסידיו נשרפו בשואה – מלון ארבעה כוכבים בשם 'אילן', שאימץ לו את הסיסמה האירונית Feel the tradition"".

ישיבת חכמי לובלין. כור העילויים היה למתחם ג'קוזי ורום סרוויס

טיפ טיפה

מערכת שני מאיידים כפולים מתוצרת סולקס, וֶבֶּר או דל-אורטו מופיעה במכוניות קלאסיות רבות, לעתים גם בדגמים שאינם ספורטיביים בטבעם כמו וולבו. הטיפול התקופתי במאיידים אלה אינו שונה מהטיפול במאייד בודד, אך דורש לשים דגש על סינכרוניזציה, כדי ששני תאי השרפה בשני הצילינדרים שמשרת המאייד הכפול השמאלי, יקבלו אותה תערובת דלק בדיוק שמקבלים שני הצילינדרים אשר משרת המאייד הכפול הימני.

את כיוון המאיידים הכפולים מבצעים לפי האוזן והניסיון, או באמצעות פלאג עשוי זכוכית שמאפשר לעקוב אחר שרפת הדלק לפי צבע הניצוצות. בזמנו, המוסכים של אלפא רומיאו ולנצ'יה היו מצוידים במכשיר המאפשר כיוון מאיידים באמצעות בדיקת תת-לחץ. היום נשארנו רק עם האוזן והניסיון, אשר בו מנסה לפגוע בכל כוחו אויבנו מר אלצהיימר.

שואלים את אדוארד

עזר: אני מתלבט אם לקנות את הסוזוקי אלטו, חדש מהיבואן. אני נוסע כ-100 קילומטרים בממוצע ביום, בעיקר נסיעות בינעירוניות לעבודה, ונסיעות לירושלים ולצפון. השימוש הוא בעיקר בשבילי, לא לשימוש משפחתי. מה דעתך הכללית על הרכב, וביחס למכוניות דומות? האם היית ממליץ לי לקנות אותו בשביל השימושים הנ"ל?

תשובה: סוזוקי אלטו היא פשפש עירוני אמין וחסכוני, אלא שהיא אינה מתאימה לייעוד שאתה תולה בה. האלופה בין הקטנות היא קיה פיקנטו, היקרה יותר אמנם מאלטו, אך מעניינת פי עשרה. במיוחד כשמדובר בנסיעות בינעירוניות, לרבות עליות.

בעילום שם: ברצוני לרכוש אופל אסטרה טורבו ואשמח לשמוע את חוות דעתך.

תשובה: הבחירה באסטרה טורבו הגיונית, מאוד אפילו. אתה רק מוכרח לדאוג למגדש – לא לנסוע בבוקר חזק כאשר השמן קר עדיין, להקפיד על מפלס שמן מנוע גבוה, ולפני הכיבוי להניח למנוע לעבוד דקה או שתיים בטורי סרק כדי שהטורבינה תתקרר.

ד', ירושלים: אני רוצה לקנות רכב בעל 9-11 מקומות. חשבתי על סיטרואן ג'אמפי, בגלל המוניטין של החיסכון בדלק. אני מתלבט בין רכב משנת 2011 שעולה בסביבות 120 אלף שקלים, ובין קנייה של רכב ישן משנת 2000 ב-17 אלף והשקעה בשיפוץ, כולל החלפת מנוע, גיר, מושבים, מתלים וכל מה שצריך.

אפשרות אחרת היא טרנספורטר, עם אותה התלבטות בין רכב חדש יחסית משנת 2008 ובין שיפוץ כולל של רכב משנת 2001. מה דעתך? כמה צריך לעלות חידוש כזה, והאם זה כדאי?

תשובה: אם חשובה לך אמינות הרכב, אז לא הייתי בונה בשום פנים ואופן על שיפוץ של מכונית ישנה. אין לדעת אם הוא יעלה יפה ואם הרכיבים החדשים יסתדרו ביניהם. בין סיטרואן ג'אמפי ופולקסוואגן טרנספורטר הייתי בוחר באחרונה, שהיא סוס עבודה רציני. ג'אמפי נחמדה וחסכונית אמנם, אך נוטה לעתים לקפריזות. כמו רוב הצרפתיות בעצם.

יעל אלוני: ראשית ברצוני לומר (…). ושנית, שאלה. ברשותנו פיאט פונטו משנת 1998 שבשנה שעברה החלפנו לה מנוע. לפני כחודש נסע המוסכניק ברכב ואמר שנסענו תקופה ללא שמן גיר (ידני) ולכן הוא נשחק ואנו צריכים להחליף גיר.

כחלופה הוא הציע הוספת שמן במחיר 350 שקלים, שמן מיוחד שמטפל במקרים קשים. ייתכן שזה יעזור ולא נצטרך להחליף גיר, וייתכן שלא. מה דעתך?

תשובה: ראשית, הייתי שואל את המוסכניק שלכם מדוע הוא אינו מציע לפתוח את תיבת ההילוכים כדי לבדוק את מצב המסבים ולהחליף סינכרוניזטורים. זאת לא עבודה מי יודע מה, ביצעתי אותה בעצמי לא אחת, אף שאינני מכונאי מוסמך.

שנית, לא ברור לי מדוע במהלך החלפת המנוע בשנה שעברה המוסכניק לא שם לב לנזילות שמן מתיבת ההילוכים. הרי שמן גיר אינו נשרף כמו שמן מנוע: אם הוא חסר, אז זה רק עקב נזילות.

שלישית, תוסף הפלא קסאדו, שאני משער שהוא שהוצע לכם כְּמַה שעשוי להציל את תיבת ההילוכים, עולה הרבה פחות מ-350 שקלים.

אגב, אם הסינכרוניזטורים של הגיר נפגעו בגלל הנסיעה הממושכת בגיר יבש, אז ייתכן שגם קסאדו לא יועיל. בכל אופן, שווה לנסות.

אליעזר שיל"ת: ברשותי מליבו בת 1.5 שנים. לאחר נסיעה של 8,000-9,000 ק"מ מורה השעון על מצב שמן של 43%. במוסך אומרים שעליי להיכנס להחלפת שמן, וכי צורך זה, לעומת הצורך בטיפול רגיל (מדי 15 אלף ק"מ), הוא בגין צורת הנהיגה שלי (אני נוהג כבר מעל 50 שנה). האם יש אמת בדברי המוסך, או שמא יש פגם במנוע?

תשובה: זהו אינו פגם במנוע, משום שאכילת השמן במליבו שלך היא עדיין בגדר הנורמה השברולטית. אין מה להחליף שמן לפני 15 אלף ק"מ, אך יש להוסיף מדי פעם את הכמות שנשרפה. בנוסף, כדאי לוודא שאין נזילות שמן. לאופן השימוש בתיבת הילוכים אוטומטית אין קשר לקצב אכילת השמן. מה שאומר שאת דעתו של המוסכניק יש לכרוך יחד עם מעשיות איזופוס, אנדרסן והאחים גרים.