היודנראט אורב לאלפא

המרדף הגזעני אחר מכוניות ותיקות ממשיך בתאוצתו, אף כי לא הן האחראיות לזיהום היוּדוֹ-סְפֵרָה

ריח עז של בושם תוקפני, דוחה כמו זיעת קנגורו או גוויית בואש, הותיר אחריו מישהו זר במעלית שבה אני יורד לחניון התת-קרקעי כדי לפתוח את אלפא, להתיישב בה ולעשן מקטרת.

"עוד רגע קברניטי היודנראט הציוני יוציאו את המעשנים אל מחוץ לחוק", הערתי באוזני שכן, העוצר על ידינו ושואל לשלומי ולשלומה של אלפא.

עשן מהעתיד

ואני ממשיך ומוסיף לחזות כי "אוטוטו, לכל דורש או דורשת עִברים, וגם לטפם היקר, יהיה מותר להעניש במכות על הנטייה שלנו לטבק השרוף, לירוק עלינו בזלזול, ובסופו של תהליך לגרש אותנו מהעיר ומהציונות לאיזה מחנה מעשנים השמור בגדרות חשמל כפולות".

"אתה מגזים, אדוארד", מחייך לרוחב פניו השכן, בעל חוש הומור מטופח היטב, מתניע את מכוניתו ויוצא מהחניון.

להציל את 33

אני מרחם על אלפא שלי ולא מוסר לה שהיא נמצאת בסכנה קיומית, כי גם עליה עומדת ליפול החלטה דרקונית של השלטונות.

עד עתה הייתה אלפא 33 Ie בעלת מנוע הבוקסר 1.5 – הַאֲמִינָה למרות המוניטין השלילי של האלפות, ועוד חרף גילה (עשרים) – לוקחת אותי פעם-פעמיים בשבוע העירה, שם היא חנתה בנחת ובשלווה אלפיסטיים במגרש של אגודת העיתונאים, וחיכתה לי על יריעת צל עד שאגמור את ענייניי בסביבה. היא התרגלה להמתין בסבלנות בזמן שבעליה הנוכחיים מבקר בבנק, קופץ לסַפָּר, ומשאיר משהו לתיקון אצל החייט יוסי והסנדלר אלחנן.

אגב, את המפגש עם שני אדונים אלה אני מנצל לצורך הזדמנות פז: לשחזר את הרוסית החלודה והמתפרקת שלי, המאבדת בּוּקְפוֹת (bukwot, אותיות ברוסית) שנקלטו אי-אז בזיכרוני בנסיעה עם הצבא האדום לברלין, כילד גדוד.

מוזס ירד מהמרפסת

אלפא שלי לא התנגדה גם כאשר הייתי יושב ארוכות על מרפסת הקפיטריה של בית סוקולוב, מקשקש עם יורם טהרלב וקורא את טבלואידו של מוזס.

היו אלה ימים של סבבה, ממש אידיליה, כאשר העיתונאים – פנסיונרים ברובם המבקרים באגודתם התל-אביבית – היו מקבלים את הפפירוס המוזסי חינם אין-כסף.

הפיקניק הזה נגמר. ככל הנראה, בעלי העיתון הוא כבר פחות טייקון-על מכפי שהיה עד לא מזמן, ואולי אף ירד אל הקו האָנוּש – אם לשפוט לפי החלטתו לצמצם את הוצאותיו על סעיף הנדיבות.

רכילות עלובה

וכעת מתלחשים בקפיטריה מפה לאוזן כי למר מוזס אין אפילו מטוס משלו, וכי היאכטה הנושאת את דגל עיתונו גורשה בבושת-פנים מים כנרת. שמעתי את זה במבוכה, בצער ובתדהמה. סדום ועמורה! אין סוף לדברי ההבל שנאמני השטן מפרסמים ברשת החברתית 'רִיוֹ-בּוּק' (למי שאינו בקיא בנוצרית מדוברת, 'ריו' הוא face of a pig).

מתנכלים לאביזר הלא נכון

לא הייתי מתנגד, לוּ הכוחות האמונים על החוק היו מחליטים בצדק לגרש מהמרחב הציוני את המחשב הנייד שלי ThinkPad. הרי הוא כותב שטויות, ומתי שבא לו גם מאבד מכתבים הנשלחים לג'ימייל שלי.

אלא שאם פקודת הגירוש הייתה נופלת על אוסף מקטרותיי, על הספרים שאני שומר או על השעונים שלי, כולל 'צִימָה' שקיבלתי מאבא כשעזבתי את הגטו, או על שתי המסרטות שלי ועשרות המצלמות – הייתי הולך יחד איתם.

זה יקרה בוודאי, אם על גגה של אלפא 33 שלי יצטברו עננים שחורים המסמנים את סכנת גירושה.

עננים שחורים מתחשרים מעל גגה. אלפא 33 Ie, ילידת 1994

איום על חופש התנועה

אין זו סתם עוד פרנויה של הקשיש המורשה, אלא הערכת מצב קרה לנוכח אפשרות ריאלית שחגיגת הנסיעות החופשיות של אלפא שלי עומדת להיגמר ללא רחמים, כי פקידי היודנראט התל-אביבים עומדים לאסור עליה כניסה למרכז העיר.

אם חופש התנועה של אלפא אכן יוגבל, אז לגברת הכהה שלי תישאר האפשרות להסתובב רק בשולי העיר – עד שגם פריבילגיה זו תילקח ממנה, כאשר המרדף הגזעני אחר מכוניות ותיקות ימשיך בתאוצתו.

ירוקה דה-פקטו

מול ירוקות כאילו

מאשימים את אלפא שלהבדיל ממכוניות מודרניות, ירוקות – הדואגות בנפשן, במנועיהן ובבסיסי הגלגלים שלהן להתחממות הגלובלית – היא לא מתגייסת למאמץ האקולוגי, כאילו מזלזלת בו. זה מתבטא בעשן הנפלט מהאיטלקייה ומזהם את הסביבה, עשן בלתי נראה לעין, לצורך הקונספירציה כמובן, המתגנב מהמפלט של אלפא כדי לאיים על בריאות התושבים ואף פוגע בהם.

היודנראט התל-אביבי אינו עוסק בחשבון או בנתוני אמת, ולכן לא תופס שאלפא הוותיקה – המזהמת כביכול את היוּדוֹ-סְפֵרָה – עושה בפועל רק מעט קילומטרים. כי בעליה של אלפא זו נשאר בבית רוב זמנו, וכותב את גיבובי-גבביו מימין לשמאל או משמאל לימין, או בכלל עוזב את העיר הלבנה ושוהה בחו"ל שבועות או חודשים רבים. ואילו המכוניות ה'ירוקות', הדואגות כביכול לבריאות הציבור – מסתובבות ללא הפסקה, וזיהום האוויר הנמוך שלהם נמשך, נמשך ועוד נמשך. במיוחד ה'ירוקות' השייכות ל-65 האחוזים שנקנו בשיטת הליסינג – אשר נהגיהן נוסעים בלי חשבון.

ועוד לא הזכרנו את העובדה שהמאיידים הקטליטיים ומסנני החלקיקים של המכוניות ה'ירוקות' פולטים, מדי פרק זמן, את התוכן השרוף שהצטבר בהם, תוכן רעיל אשכרה. את הזיפת המסרטן הזה פולטות המכוניות ה'ירוקות' לא במקומות ייעודיים מוסדרים – שהרי כאלה אינם קיימים – אלא סתם ברחוב או בכביש בינעירוני, מתי שבא להן.

כך קורה שהמכוניות ה'ירוקות' מלכלכות פי כמה וכמה מאשר אלפא 33.

בת מיעוטים יודעת לשרוד

חוץ מזה, היודנראט התל-אביבי עומד לפגוע בזכויותיה של אלפא כבת מיעוטים. שהרי לא נותרו הרבה כמוה: זוהי אחת ה-33 Ie האחרונות שיצאו מפסי הייצור עם הזרקה וחיישני למדא המעבירים את פרטי השרפה למחשב.

אך 33 שלי אמורה להיות מוגנת לא רק משום שהיא יצור בסכנת הכחדה, אלא גם משום שהיא אזרחית המדינה לכל דבר ועניין. הרי היא משלמת את כל המסים והמכס, את האגרה השנתית ואת הביטוח, למדה להיזהר ממלכודות רדאר, להסתדר עם האימה החוגגת בכבישים – ואף הפתיעה אותי כאשר הסתגלה לדלק המקומי.

אגב, אלפא הצליחה לשרוד גם את המוסכים הפרטאצ'יים אשר טיפלו בה לפני שהכירה אותי. כבר שבע שנים היא לא מתקלקלת, כך שהפסקתי את 'דו"ח אלפא' שכתבתי בזמנו, כי אין על מה לספר.

מצור ימי

הייתי רוצה לצלם את 33 בעיירה פולנית, עם שלוש אחיותיה שהיא אינה מכירה, אך זה בלתי אפשרי – ויישאר בלתי אפשרי. הרי להפליג בניחותא עם המכונית שלך לאירופה זו פריבילגיה השייכת לעבר.

פעם, וזה לא היה מזמן כל כך, בינינו ובין אירופה שטו בתדירות נמרצת אוניות פשוטות במחיר הפלגה לכל כיס, הכולל מקום על הסיפון למכונית המפליגה עמנו. הפלגנו באוניות אלה – יווניות בדרך כלל – מדי שנה, יחד עם האלפות שלנו ועם ספר עבה ובו כתוֹבות של אתרי קמפינג בוונציה, מונטה-קארלו, פאריס, רומא ולונדון.

כיום, את אותו מסלול ימי עושות אוניות פאר, המשנעות אנשים בעלי ריח המחכה לי במעלית. מקום למכונית – אין באוניות תענוגות אלה. ואם יש, אז במחיר שאלוהים ישמור.

כך שגורלה של אלפא כָּלַה ונחרץ להישאר בתל-אביב. היא תישאר כאן נצורה  עד שהמקומיים לא ירצו בה סופית – ובכך יגזרו שילוח גם עליי.

ד"ש לאקולוגים: הכירו את קופה GT FM4 מבית Wiesmann, סדנה המתמחה בייצור חלופות. גרסת שני המקומות בצבע יין שבתצלום היא הצעה לאינדיווידואליסטים שאינם מעוניינים להתעסק עם פורשה, אאודי, מרצדס או ב-מ-וו, העומדות גם במוסכים של השכנים. הסכנה של ירידה לפלבאיות אינה קיימת במקרה של דגמי Wiesmann, המיוצרים בקומץ עותקים – בהתאם לביקוש. והוא אינו רב, בגלל המראה הבריוני של דגמי Wiesmann, המזמין לקרב כל מה שזז; ובגלל מחירם, הגבוה מזה של מתחרות ששמן הולך לפניהן כמו ניסאן GT-R.

הקופה של Wiesmann יושבת על פלטפורמה של ב-מ-וו M3, כמו הבווארית שלי – אלא שמנוע הב-מ-וו שהותקן בקופה זו שייך כבר לדור המשך: V8 בנפח 4.8 ליטרים, 367 כ"ס יחפים מטורבו.

או שאוהבים את הקופה של Wiesmann, שהיא משיגנע קופף (משוגעת על כל הראש) – או ששונאים אותה. אני אוהב דווקא את הבריונות שלה ואת חזותה השמנמנה, את תכנון הפנים ואת לוח המחוונים המרכזי, המבהיר לבעלי Wiesmann זו מה הם קנו ולשם מה. אין לי ספק שבעולם הנאור, פסיכולוגים צריכים לרשום מנה של GT  FM4 לחסרי אגו כפייתיים

טיפ טיפה: עקב כל האקזוטיקה

עיתון דה מרקר פרסם (10.11.2014) בעמוד השער טיזר למאמר שנועד לגייס את סקרנות הציבור: "איזו מכונית לא מתקלקלת בשנה הראשונה על הכביש". זהו טיזר עריכתי מטופש, שהרי אף מכונית לא מסרבת מיידית לשרת את בעליה, זולת מקרים חריגים עקב פגם בתהליך הייצור או עקב סגנון שימוש פושע.

ואמנם, השאלה שהציב הטיזר כפיתיון לקוראים לא מצאה תשובה בתוך הרשימה עצמה – המוקדשת לאמינות כלי רכב ביחס לגילם. הרשימה מצטטת בהרחבה מחקרים אמריקניים ובריטיים. בקלות דעתו, סוֹפר דה מרקר התייחס גם למחקר גרמני, המתבסס על תוצאות של טסטים שנתיים TUV. נתוני טסטים אינם אמת מידה להערכת אמינות, שהרי מכוניות יוקרה זוכות לביקורת רצופה של מוסכים ואינן נכשלות בטסט – ועל כן, אין פלא שהן תופסות מקומות ראשונים ב"מבחן האמינות" הגרמני.

ובאופן כללי, אני ספק אם תוצאות המחקרים הזרים משקפות את אמינותם של אותם דגמים אצלנו. הרי כאן בישראל, תנאי השימוש ברכב ואחזקתו שונים לחלוטין: מזג האוויר, רמת המוסכים הנמוכה, תחזוק הרכב בידי חברות ליסינג הדואגות לרווח, שימוש רחב בחלקי חילוף זולים מתוצרת סין, ועוד עובדה פרוזאית – שספרי הרכב אינם זוכים אצלנו לקריאה.

נוסף על כל אלה, מר מוֹכֵר עברי – בחוסר ידע, בעצלנותו, ואולי במתכוון – אינו מוסר ללקוחותיו הנחיות בסיסיות לגבי השימוש במכונית החדשה. כמו למשל הצורך בביצוע הרצה, שמשמעותה היא: נסיעות עדינות ולא במשקל מכביד; נהיגה מתונה כאשר טמפרטורת שמן המנוע נמוכה עדיין; ובסוף הנסיעה – להניח למנוע לפעול בסיבובי סרק במשך דקה או שתיים כדי שהטמפרטורה הגבוהה של מערכת הטורבו תרד.

בקיצור, עקב כל האקזוטיקה השולטת אצלנו באחזקת מכוניות, התוצאות שפרסם דה מרקר לגבי אמינותם של כלי רכב – בין אם תוצאות אלה מהימנות או לא – אינן תופסות כאן.

שואלים את אדוארד

מתניה: ברשותי סקודה ייטי 2012 מנוע 1.2 TSI ידנית. לאחר איזה 40 אלף קילומטר התחלתי להרגיש שהמנוע חסכוני פחות וסוחב פחות בקסטל.

לאחר 54 אלף קילומטר החלטתי להחליף שמן בעצמי (לפי מה שקראתי בטור שלך, שכדאי להחליף באמצע ה-15 אלף; בהחלפה זו לא החלפתי את מסנן השמן). בטעות הכנסתי את כל החמישה ליטרים, על אף שהמנוע צריך רק 3.6. לאחר מכן, בעליות עם עומס על המנוע בנסיעה מהירה, ובפרט בהילוכים מעל הרביעי – הרגשתי מין קפיצות או הפסקות בפעולת המנוע. זו הרגשה כאילו הקלאץ' קופץ.

פניתי למוסך סקודה, הם אמרו שיכול להיות שהשמן העודף קופץ לתוך תא השרפה ומכבה את ההצתה. הוצאתי את השמן העודף בהקדם. התופעה עדיין המשיכה. במוסך אמרו לי שיש להקדים את החלפת הפלאגים ושזו תופעה ידועה. אכן, לאחר החלפת הפלגים התופעה נעלמה לחודש ימים. כעת היא חזרה.

מה לפי דעתך צריך לעשות? אציין כי הפלאגים שהחלפתי הם של DENSO Double Platinum PKJ16CR-L11, והפלאג המקורי היה של NGK, כפי הנראה אורידיום. המקורי היה מסומן ב: 03f905600A, ובחנות אמרו לי שהוא מתואם ל: IZFR6P7. ההחלפה בוצעה במוסך שאינו של החברה. האם ייתכן שזה נובע מחוסר התאמה? או שמשהו נדפק בטורבו או במנוע?

תשובה: במקביל לכל הסיבוכים הכרוכים במנוע 1.2 TSI, שתיארתי כבר – יש במנוע זה פרט חיובי: אפשר לבצע עליו בדיקה מדויקת בידי מחשב דיאגנוסטי הנמצא במוסכים המורשים. זוהי אפשרות טובה לגילוי תפקוד לקוי של חיישנים, לחץ נמוך באספקת הדלק או מצתים שאינם עובדים כראוי בגלל פיח המצטבר על האלקטרודות עקב הזרקה ישירה.

האם ייטי שלך עברה סקירה כזו במחשב כאשר הופיעו בה סימני חולשה?

נראה לי מוזר מאוד שהמוסכניק בבית התיקונים של סקודה לא חיפש את הסיבה לתקלה בייטי שלך בתפקוד לקוי של שרשרת הטיימינג, אשר עקב צרותיה החוזרות על עצמן ומתבטאות ברצף הסימנים שתיארת – הוחלפה בחגורה בדגמים החדשים של מנועי TSI.

אילן: מעניין אותי לשמוע את דעתך בנוגע לבעיה שיש לי, במיוחד לאור הדברים שכתבת על מצברים לפני כמה שבועות.

יש לי פולו קלאסיק דיזל 2001, ופעם בשבוע-שבועיים, אחרי שהרכב חונה למשך 24-48 שעות, יש לי בעיה בהתנעה: אני לא מצליח להתניע ללא עזרה של כבלים.

אציין שהמצבר יחסית חדש (בן שנתיים לדעתי). אשמח לשמוע מה לדעתך הפתרון לבעיה. מה גוזל מהמצבר את כוחו? ולגבי המטען הזה שפרסמת לפני כמה שבועות: האם נראה לך שהוא יכול להועיל? אם כן, איפה אפשר להשיג אותו בארץ?

תשובה: כדי לגלות אם המכונית סובלת מבריחת חשמל, יש לבצע בדיקה של מערכת החשמל באמצעות מולטימטר. בודקים מה קורה עם הוולטים כאשר המנוע אינו פועל, ואם מגלים סימני בריחה חריגים – מפסיקים את החיבור לחשמל של כל הרכיבים החשודים בגנבת וולטים, בזה אחר זה: פותחים בנטרול האזעקה, ואחר כך מנטרלים את הרדיו ואת כל הפינוקים שהתקנו ברכב.

בנוסף, יש לבדוק אם המצבר העובד ברכב מתאים לאלטרנטור המקורי. לפעמים קורה שמצברים המיועדים לעומס התנעה רב, שחשמלאים ממליצים עליהם למכוניות דיזל – אינם מקבלים בנסיעה את החיזוק הראוי מהאלטרנטור, החלש מדי ביחס לנפח האמפרים. זוהי הסיבה שהמצבר נאלץ לעבוד כשהוא אינו מלא, ולכן בריחת חשמל – אפילו מינורית – מרוקנת אותו.

מומלץ אפוא לוודא מפעם לפעם, שוב באמצעות מולטימטר, שבזמן מנוחה כוחו של המצבר מתבטא ב-12.4-12.6 וולטים, ושהאלטרנטור מספק מעל 14 וולט. ודאי שמומלץ גם לחבר את המצבר למטען, המספק עשרה אחוזים מהאמפרים של המצבר.