טעם של פעם. פעמיים

הרבה מכוניות קשרו את חייהן עם אנוכי – ועזבו מסיבות מוצדקות או סתם. כדי להימנע מטעם הבגידה, הקשיש המורשה לא ימכור עוד אף אוטו @ החלטתי

הבלוג שלנו 'מכונית הנפש' הולך ומתעשר בזכות הקוראים, ובמיוחד בזכותם של שימי לוי, אנונימי, גיל חלמיש ויסלחו לי קוראים שאיני מזכיר. האמת היא שחלק מהחומרים החזותיים והקוליים הנשלחים לבלוג חדשים בשבילי. רוב החומרים הללו נפלאים, ונחשפים בארכיפלג של התגובות בזכות יקירי הבלוג.

בסעיף של אלפאסוּד (זו לא טעות כתיב) יש לי מה להוסיף, כי היו לי שתיים: סוּד כהה בעלת ארבע דלתות ומנוע 1.2, שאצלי התחזק לא מעט, לא בהכרח בחסות החוק; ואלפאסוד Ti 1.5, אמיתית לשם השינוי, שישבה על ארבעה חישוקי ספרינט והשוויצה בצבע 'בלו פראנס' שסידר לה בכרכור חברנו רוני סמדרסמן.

כוחות יודעי הסוד

לאלפאסוד הראשונה הגעתי בגלל יעקב לנדאו, בעלה של תמרה, שהייתה איתי בבית היתומים היהודי בקרקוב. יעקב, גרפיקאי במקצועו, היה חסיד מכוניות שרוף. כאשר הגעתי ארצה הייתה ליעקב סאאב אשר לִבָּה עובד בשלוש פעימות ובשלושה צילינדרים, מצוידת במד טורים.

יעקב התחרה איתה בגרנד פרי אשקלון 1970, מרוץ כה אגדתי עד כי אפילו למארגן, מועדון ממס"י, אין שום חומר עליו – והגביעים שהיו אמורים להתחלק בין המנצחים נעלמו באופן מסתורי.

אחר כך התקדם חברי יעקב לנדאו וקנה לו סאאב 95 רצינית יותר, בעלת ארבעה צילינדרים, שאותה הוא החליף באלפא סוּד 1.2. "לא תאמין, אדוארד, איזה אוטו זה. איזה היגוי נפלא ואחיזת כביש מושלמת", היה מונה את נפלאותיה בשיחות לילה טלפוניות ארוכות מתל-אביב לירושלים, עד שנשברתי והצטרפתי לכוחות בעלי הסוד.

הַלֵל עם אַלְלַי 

נוכחתי מיד שיעקב לא הגזים במילות ההלל, אך התאכזבתי עמוקות בשני סעיפים: מכוח המנוע המוגבל, ומהעובדה שאיזה מהנדס איטלקי טמבל החליט להרכיב את מערכת בלם היד בציר הקדמי – מה שחיסל את משחקי ההחלקה בסיבובים חדים, אשר סוד הייתה עשויה ליהנות מהם עד ראשה.

לדפוק את המכס

יעקב לא הספיק להכיר את הסוד שנישאתי לה, כי שבוע אחרי קנייתה הפלגתי איתה ועם אשתי לאיטליה. מטרת הביקור במולדת האלפות הייתה ברורה, כי לפני ההפלגה הכנתי לי פיסת מתכת חלודה בגודל 2.5 ס"מ על 7 ס"מ, שבה חרוט בדייקנות מספר המנוע בנפח 1.2 של סוד המקורית שלי, כולל הכוכבים.

"את זה אנחנו נדביק על המנוע החדש", הסברתי לאשתי את מתכון ההונאה של המכס. "אין לי בררה", הוספתי, "אלא להילחם בבירוקרטיה הישראלית, שאינה מאפשרת יבוא מנועים לכל דורש ואת הרכבתם במכונית, כמקובל במדינות נאורות".

זו כבר אופרה אחרת

ירדנו מהאונייה בנמל אנקונה, ערכנו גישוש קצר – והאיטלקים הרכיבו לי מנוע של אלפאסוד Ti 1.3 חדש כמעט, המצויד בשני זוגות גלי זיזים חמים, בשסתומים מוגדלים בעלי קפיצים מחוזקים ובסעפת יניקה ספורטיבית, המדברת בקולו של אותלו בגרסת האופרה.

לא שאלתי מהיכן הגיע המנוע, כי בעיר נאפולי לא מקובל לחקור יותר מדי.

"יש לך עכשיו מעל 120 כ"ס", הבטיחו לי האיטלקים החייכנים, וסוד התמימה שלנו אכן ניעורה לחיים. באוטוסטרדה של הריביירה הצרפתית – ממונטה-קארלו, דרך קאן ועד פאריס – סוד הצנועה "1.2" שלנו טסה פתאום ב-150-160 קמ"ש, ואף רצתה יותר כאשר גילתה ירידות ורוח חיובית.

במהלך המסע שלנו לא מצאתי אמת בטענה שלפיה המעצורים הקדמיים של סוד מוּעדים להתחממות עקב קרבתם לבלוק המנוע, ועוד מחליקים על הדיסקיות בגלל נזילות שמן. דבר כזה לא קרה לנו אפילו בנסיעות בהרי האלפים.

היה תכנון. נשאר רק נון: אלפא סוד הקלה והחביבה, שרק מחלת החלודה הצליחה לחסל אותה, נותרה כ כאידיאל בלתי מושג למכוניות עכשוויות בגודלה, אירופיות ואסייתיות כאחד, שלא למדו ממנה כלום בהנדסתן. 

אמצעי הצלה אלקטרוניים מנסים לטשטש את הזנחתה של המכונית המודרנית בתכנון המתלים. על היגוי וניהוג אין בכלל מה לדבר. ההשוואה בין המכונית בת ימינו ובין אלפא סוד ממיטה אפוא נוסטלגיה כואבת.

גם המקרה של אלפא 33 הוא יוצא דופן. דווקא כאשר דגם זה התפתח סוף סוף, נפטר ממגפת החלודה, עשה שיעורי בית נמרצים והפך ל-33 Ie נוחה, אמינה, חזקה וחסכונית בזכות הזרקה – האיטלקים הדיחו אותו מפסי הייצור לטובת 145/156 המעניינות פחות

לדפוק את המכס 2

במהלך ההפלגה ארצה ירדתי אל סוד שלי, שחנתה בתחתית האונייה. הבאתי למנוע שלה את יריעת הפח שחרוט בה מספר המנוע המקורי המופיע ברישיון הרכב הישראלי, בקבוק טינר ודבק אפוקסי. אחרי ההדבקה דאגתי לפזר לכלוך ואבק חלודה על כל שטח הלוחית המזויפת. לא עשיתי את זה עוד באיטליה כי פחדתי שהמספר החדש יעוף בנסיעות הממושכות והסוערות.

הגענו לחיפה, עברנו את המכס בהלמות לב קלה, שלא הייתה מוצדקת, והמשכנו ירושלימה דרך תל-אביב. "תבואו לארוחת ערב, אני מת לראות את הסוד שלכם", הזמין אותנו יעקב. וכאשר קמנו מהשולחן לנסיעה הביתה, חברי ביקש שנתחרה בזינוק ודחף אותי לכביש חיפה.

עמדנו, יעקב צפצף לאות "צא!", ואני זינקתי אחריו באלפא סוד שלנו, העומסת על גגה ארגז פלסטיק שחור ענק ובו ציוד קמפינג כבד, כולל אוכל, כלים ותנור גז. בנוסף, מזוודות בגדים ומיטות מתקפלות מילאו את תא המטען ואת המושב האחורי.

אלא שהכבדוּת האנטי-אווירודינמית של סוד שלי לא ריפתה את לִבָּה הקרבי. אחרי כ-100 מטרים נותרה הסוד של יעקב מאחור, ואחרי 300 מטרים נוספים בקושי קלטתי את פנסיה בראי. "משהו יצא מכיוון אצלי", מלמל יעקב באכזבה, ומאז לא נח לרגע עד שחלומו התגשם והוא קנה ממני את סוד המפלצתית.

אהבה דוחקת את הבשר

הסכמתי למכור את סוד 1.2 המשופרת כי התאהבתי ב-Ti 1.5 אמיתית, מקורית, בעלת שני מאיידים. שוב התמודדתי בחירוק שיניים עם העובדה שגם אצלה עבד בלם היד על הציר הקדמי. מצד שני, כוח לא היה חסר לסוד זו; במיוחד לאחר שסידרתי לה חישוקים קלים של אלפא ספרינט, שעליהם היא לבשה צמיגי דאנלופ SP ספורט 185/50/14.

צמיגים אלה – שהכרתי בתערוכת פרנקפורט והשגתי בקושי רב – הורידו כמה אחוזים מקוטר הגלגלים של Ti, מה ששיפר את האלסטיות שלה. אגב, דחיקת קוטרו של הגומי הייתה צעד הפוך לחלוטין מהאופנה החוגגת כעת, שהמכורים לה מגדילים דווקא את קוטר הגלגלים.

הבחור שהתאהב בפצצה

נהניתי מ-Ti במשך שנה, עד כי פחח שעבד בחצר הבניין שבו שכנה מערכת 'טורבו' הזהיר אותי שהשמשות הקדמית והאחורית של אלפא זו עומדות ליפול בגלל חלודה בעמודים ובמסגרות. הוא בנה הכול מחדש, רוני סמדרסמן צבע אותה ממש יפה, ושוב נסענו איתה בדרכי הארץ – עד שהתחיל לדפוק על דלתות ביתי בחור שהתאהב בה.

הסברתי לבחור שלא כדאי לו לקנות את סוד שלי משום שהיא בעצם פצצת חלודה מתקתקת, אך האיש לא נשבר וקנה אותה.

סעיף תלתן ירוק

ב-1985, לקראת השתתפותי במרוצי הראלי קרוס באשקלון, קניתי אלפא 33 תלתן ירוק חדשה. שמעתי אמנם דעות רבות נגדה – שהיא מאכזבת, שהיא כבדה ושהיא לא לקחה כלום כמעט מאלפא סוד הנפלאה – אך ידעתי גם שהאיטלקים למדו להכין את 33 לתחרויות מסלול וקראו לה 'טְרוֹפֵיאוֹ'.

למה לא לנסות, שקלתי, כאשר עומדים לעזרתי ידידים כישרוניים, אלכס וסשה, בעלי מוסך באשדוד.

טסתי לרומא, אל מאסטרו אנג'ליני, בעל סדנה להתקנת אלפות למרוצים. שאלתי על גלי זיזים מיוחדים ל-33, על שסתומים מוגדלים, על בוכנות גבוהות, על מאייד וֶבֶּר 45, על דיפרנציאל ננעל ועל גיר קצר – חלקֵי חובה לצורך הפיכתה של 33 המגושמת למנצחת בראלי קרוס היהודי.

אנג'ליני אפשר לי לטעום את 33 'טְרוֹפֵיאוֹ' שלו, המפלצתית. יצאתי ממנה בברכיים כושלות. "תקבל כל חלק", הבטיח לי. הייתי מאושר כל כך שחזרתי ארצה מבלי לשאול לעלותו של כל פרט. פתחתי במסע דילוגים בין תל-אביב ורומא, ואז התגלו המחירים הגבוהים. בגללם הבאתי מאנג'ליני רק גלי זיזים, זוג מאיידים וגיר קצר: שישה גלגלי שיניים שעלו 4,500 דולר.

הקופה הקטנה שלי התרוקנה עוד לפני קנייה של דיפרנציאל ננעל, היקר עוד יותר.

בונים ממה שיש

למזלי, המכונאי הגאון סשה גילה כי בִּמקום בוכנות מרוצים, שלא הבאתי, אפשר להרכיב במנוע ה-1.5 את הבוכנות הגבוהות של מנוע ה-1.2, לאחר שחורטים בהן מקום לשסתומים. הרכבנו ל-33 מוט מייצב עבה ומוט נוסף בתא המנוע, המקשר בין הבולמים. 33 הייתה לחיה רעה, אך עד סוף המרוצים הייתי היחיד על המסלול שנוהג בלי דיפרנציאל ננעל.

אפילוג: בקטעי הישורת הייתי מהיר יותר משלוש הגולפים GTI ומהרוח, אך בסיבובי עפר נעמדתי במקום על שני הגלגלים הפנימיים – בעוד שכל החמושים בדיפרנציאל הנכון היו חולפים על פניי. ממש בקושי טיפסתי לגמר.

שמואל יודע

כאשר נגמרו המרוצים החזרתי את 33 לכביש. היא קיבלה מנוע 1.7 חדש 16V וגיר נורמלי. זולת כלוב הבטיחות, שפירקתי, נותרו בה כל השיפורים: הגיאומטריה של השלדה, בולמי קוני מכוונים עד הסוף, מוטות מייצב, מצמד מרוצים וכו'. לא היו לה מתחרות על כביש ערד-ים המלח, כולל אופנועים.

חוץ מזה, היה לאלפא זו חתיכת קסם. תשאלו את השחקן-בדרן שמואל וילוז'ני, שקנה אותה ממני בתחילת שנות התשעים, כאשר עזבתי זמנית את ארצנו לטובת הונדה CRX VTEC ועתיד בלתי ידוע.

הלכה המלונה הכיפית 

כלבי בוני, שאהב לנסוע ב-33 ונבח דרך חלונה על כל דבר שזז – לא סלח לי עד מותו שבגדתי בה.

כדי לחסוך בעלויות הייצור של אלפא סוד, האיטלקים קנו את הפח בברית המועצות לשעבר. הרי התוצאה

טיפ טיפה

כולנו נופלים בתוך הבלגן המתרחש בכל פעם שכביש דו-נתיבי שאנו נוסעים בו הופך חד-נתיבי. התמונה חוזרת על עצמה: הנהגים מתקרבים לנתיב הבודד, מנסים לתפוס כניסה על חשבון הזריזים פחות.

ברגעים אלו כולם לוחמים זה בזה בסגנון מקומי, ובהתאם אליו שומרים על הכלל הממליץ לנהג העברי להימנע מכל קשר עין עם הנהג המתחרה ולא להסתכל חלילה בפניו. שיטת התייחסות זו לשותפינו לכביש – גם כאשר מדובר באישה או בנכה – התחזקה אצלנו במשך השנים והפכה לסגנון הנהיגה המקובל והתקני. אין החלפת חיוכים בין הנהגים, אין ג'נטלמניות ושמירה הדדית על זכויות. יש רק גסות ומלחמה על הכבוד.

התרגלנו לתת-תרבות זו, לזלזול קולקטיבי בשמירה על קשר עין בין הנהגים, מבלי לדעת שהניכור הוא בעוכרינו – משום שקשר עין הוא סימן לסולידריות בין אוחזי ההגה ומסוגל למנוע חלק ניכר מתאונות הדרכים.

אם מדובר בדוגמה של כביש דו-נתיבי ההופך לנתיב בודד, אז כדאי לנו לקחת דוגמה מאירופה, שם הנהגים נוקטים את שיטת הריצ'רץ': פשוט נכנסים לנתיב הבודד לסירוגין – פעם נהג מהנתיב הימני ופעם נהג מהנתיב השמאלי, ללא כל מתח וסכנת התנגשות.

עוד לא ראיתי סרטון הדרכה של משרד התחבורה הממליץ על שיטה זו. ד"ש לך, ציפי חוטובלי, סגנית שר התחבורה.

שואלים את אדוארד

נועם, ירושלים: ברשותי סיטרואן קסארה אוטומטית 2001, שירשתי מבן משפחה שראה בה רכב שטח לכל דבר ונהג בה בדרכים מפוקפקות שיגרמו לכל ג'יפ חסון להסס.

אנו משתדלים להנעים את ערוב ימיה של המכונית והיא השיבה לנו בנאמנות רבה, עד שביום בהיר אחד, בעודי תר באיטיות אחר מקום חניה, פניתי ימינה והמכונית היטלטלה ונעצרה בקול שבירה. כשיצאתי מהרכב ראיתי את הגלגל הקדמי-ימני נוטה על צדו בזווית לא טבעית.

במוסך החליפו במהרה את המשולש השבור, והמכונית ואני חזרנו לשגרה. עברו שנה וחצי, ושוב – משולש של גלגל קדמי-ימני נשבר. חוויה מבהילה. למזלי, גם הפעם בנסיעה אטית מאוד. בדיעבד אוכל לומר שכחמישה ק"מ קודם שמעתי מעין חבטה בתחתית הרכב, אך משלא ראיתי דבר חשבתי שאולי דרסתי אבן והמשכתי בדרכי.

עכשיו אני חושש. האם אך מקרה הוא שהברק הכה פעמיים? האם ייתכן שיש משהו אחר שגרם למשולש להישבר, ועלול לגרום לזה שוב?

תשובה: יש לפרק את בולם הזעזועים הימני ולבדוק אותו. כנראה הוא נתפס, והמשולש המסכן סובל מחבטות.

אגב, אל תשכח שבולמים יש להחליף בזוגות.

בחיסוי שם: אשתי מעוניינת בקיה ספורטג' או ביונדאי IX 35 שנת 2012-2013 לערך. האם יש עדיפות לאחת מהשתיים מנקודת מבטך הכוללת?

תשובה: שני מכשירי התנועה שציינת, IX 35 של יונדאי וספורטג' של קיה, הם תאומים זהים כמעט. אני הייתי בוחר בקיה – בגלל האחריות בת שבע השנים שעודנה בתוקף, ובגלל העובדה שההיגוי של קיה הוא פחות 'גומי' מזה של יונדאי.

טלי לזניק: אני מעדכנת שמחר זהו יומי האחרון ב'דבי תקשורת'. אני ממשיכה את דרכי המקצועית, ומשבוע הבא אהיה הדוברת של ח"כ איציק שמולי ממפלגת העבודה.

תשובה: חבל שאת עוזבת. האם לקחת בחשבון שלחבר הכנסת איציק שמולי אין מנוע, מתלים, היגוי וניהוג?