הגרמני בכה כשמכר

והנה הגיע היום שבו עמדתי בפני אפשרות לזכות בהונדה NSX. ידעתי שאם לא אקנה אותה כעת – לעולם לא תהיה לי הונדה מטורפת כזו

יותר מדי שמות נמצאים ברשימת המכוניות שלא הספקתי להביא הביתה. זה מעציב אותי אף כי במהלך ריצתי אחר צרפתיות, איטלקיות ויפניות, שנדלקתי עליהן באין-הסבר רציונלי, נגמרו ממילא מקומות החניה למרגלות ביתנו בבן-סרוק 8 ברחביה, ואחר כך הם נגמרו ברחוב הירקון 162, צמוד לכיכר אתרים, ומאוחר יותר נגמרו מקומות החניה בחצר שלי אי-שם בגולה, אשר אליה חזרנו לרגע כדי ללקק פצעים ולחפש שורשים.

שום דבר סתמי לא לן בחצר נוכרית זו, וכל בנותיי זוכות בה בדאגה וביחס חם. זוהי תעסוקה רציפה למדי, וספק אם הייתי יכול לקום בבוקר ולרחוץ עוד אחת.

ובכל זאת, לא נעים לחשוב שפספסתי לא מעט מועמדות, שהיו יכולות להצטרף לבנותיי ואף לעמוד בראש האוסף האחרון שלי.

ניאו-ריאליזם מול עיניי

בראש רשימת המוחמצות עומדת הונדה NSX אדומה שפגשתי ונצמדתי אליה נפשית בכפר סמוך לעיירה פיאסצ'נו. פעם גרו בעיירה זו יהודים רבים עד שהשואה האכזרית, שהביאו איתם הרוצחים הגרמנים, ניקתה את המקום הפסטורלי הזה מכל סימן של יהדות, עד הנפש האחרונה, ומחתה את בתי הכנסת, חנויותיהם וכל זכר אחר שנותר להם.

והנה, דווקא סמוך לאותה עיירה המעוררת זיכרונות מהעבר, מישהו הכיר לי שתי דמויות נכלוליות למראה שרצו למכור במחיר הזדמנותי הונדה NSX בת מי יודע כמה, אך נראית חדשה למשעי. כאילו רק אתמול בקעה מפסי הייצור, שעבדו במשך 15 שנה עד שהחדילו את ייצורה ב-2005.

להונדה NSX שהוצעה לי הייתה מאחור לוחית רישוי אקזוטית, צבעונית, קליפורניה או פלורידה משהו, שכנראה לא הייתה שייכת למכונית במקור. פרט זה רק חיזק את הרושם המפוקפק שעשו מוכריה של NSX, אשר נראו כמו גנבים בסרטים האיטלקיים מתקופת הניאו-ריאליזם שהופקו לאחר מלחמת העולם השנייה – רק בְּצֶבַע ולא בשחור-לבן. מוכרים אלה השמיעו לי את מנוע ששת הצילינדרים של הונדה, העובד רצוף, אך לא היו מוכנים להוציא את היפנית מהמוסך. "יש פה יותר מדי סקרנים", הסבירו, וסירבו לאפשר לי לנהוג ביפנית אפילו בלילה.

להפתעתי המושלמת, הם גם לא הסכימו שאצלם אותה בניקון שהבאתי לחגיגת עיניים זו. כך שנותר לי רק להתיישב במושב של NSX – כפי שעשיתי בתערוכת פרנקפורט, שם הייתי פוגש את NSX מדי שנתיים, וגם בתערוכת ז'נבה, שם חגגה הונדה זו מדי שנה.

הייתה מתנסכת בי

האמת היא שבמפגשים אלו שניהלתי עם הונדה NSX בתערוכות, מעולם לא דמיינתי נישואים קתוליים איתה.

"אני אשיג תכשיט זה בסיבוב הבא של חיי", התלוצצתי אל דיילות החן העומדות לצד NSX, והן חייכו. אלא שתקווה רחוקה ומופשטת זו לא עזבה אותי, משום שבכל פעם שהתיישבתי בתוך עוד NSX למודת-ירידים הייתה מתנסכת בי אותה תחושה נדירה כאילו היא תוכננה רק למעני ולגופי, ולא למענו של מתאגרף סומו.

אמרתי את זה גם למוֹכרים של NSX, שכבר נראו לי כמאפיונרים זוטרים, וקיבלתי מיד שיעור שנהג המרוצים איירטון סנה לקח חלק בתכנונה של מכונית זו, ואף היו לו שתיים כאלה, אחת אדומה ואחת שחורה.

הכוכב שהשתובב

לא סיפרתי לזוג המוכרים שהיה לי המזל להכיר את איירטון סנה באופן אישי ברחבה של גרנד פרי קיילאמי (Kyalami) שבדרום-אפריקה, ב-1985. הייתי העיתונאי היחיד בפורמולה זו שסנה הסכים לדבר איתו. הוא הצטלם ללייקה שלי, ואף עזר לי לארגן קטע הומוריסטי, הפנינג, עם בחורה ישראלית נחמדה שהתיישבה בקוקפיט החלופי של הלוטוס.

הכול נכנס לאחד מגיליונות 'טורבו' הראשונים שערכתי. היסטוריה.

הרפתקה אפלה? בגילי?

והנה הגיע היום שבו עמדתי בפני אפשרות לזכות ב-NSX.

ידעתי שאם לא אקנה אותה כעת – בלי חשבון ובלי נקיפות היגיון – אז לעולם לא תהיה לי הונדה כזו.

מצד שני, היה לי ברור שהונדה NSX זו קשורה באיזה עסק אפל, מסוכן. אולי היא הייתה מעורבת בפשע, גרמה למותו של מישהו בחו"ל או ראתה יותר מדי, והאינטרפול עוקב אחריה כדי לחקור אותה? או שאין כאן הרואיקה ספרותית בלשית והיא סתם נגנבה – מאיזה שוויצרי תושב ציריך, לפי מדבקת החניה המוצמדת לשמשה. אם כך, היא עומדת להיתפס בכל רגע, שהרי אין עותקים רבים של NSX. אם אתפתה לקנותה בכל זאת, איהפך, לפי הסעיף המקומי, ל-passer (מי ששומר או מעביר הלאה סחורה גנובה).

ויש גם אפשרות שיפנית זו, שבגללה נדבקתי עד הבוקר לאינטרנט כדי לקרוא את כל מה שנכתב עליה, פשוט הורכבה מחדש משתי NSX שעברו תאונה, ומעוד אחת שלישית, בריטית, אף היא דפוקה, ועוד בעלת הגה ימני. הפחחים הפולנים מתמחים בעבודות וירטואוזיות מסוג זה.

אנונימיות טובה מאקדח

רק במקרה נסעתי לראות את NSX מסתורית זו בניסאן בלו-בירד דיזל הצנועה והוותיקה, מה שהציג באופן שלילי את האפשרויות הפיננסיות שלי בעיני המוכרים. אך היה בכך היבט חיובי: בלו-בירד ענדה על עצמה לוחיות רישוי גרמניים, כך שהיא סיפקה לי אנונימיות. ואם לשפוט לפי המראֶה ואף שפת הגוף של המוכרים, זהירות זו הייתה מתבקשת ממש.

לטובתי עבדה גם העובדה שהטלפון הנייד שלי, כמו גם הטלפונים של המוכרים, עבד על כרטיס SIM קנוי, נקי מכל פרט אישי.

עדיף לדהור על שועל מאשר לרסן אריה

לכל הפרשה הייתה קשורה גם הונדה CRX שלי – אשר לוח השעונים שלה, הקונסולה, מושבי העור הספורטיביים ואפילו ההגה הזכירו לי את NSX. אחרי הכול, שתי בנות אלה הן ילידות אותה תקופה ויצאו תחת ידיו של אותו מתכנן יפני. זוהי אולי הסיבה לכך שב-NSX הרגשתי כמו בבית.

אגב, NSX התבייתה על תדר ההתלהבות שלי אף כי היה לי ברור שלפי חוק הפרדוקס, אנהג חזק יותר ב-CRX דווקא, חרף העובדה ש-NSX היא זו אשר בנויה לנהיגה ספורטיבית. שהרי קל יותר לסחוט את כל הכוח ממכונית שרירית-פחות מאשר NSX המטורפת, ולזרוק אותה בהחלקות – מאשר לנסוע בְּיִרְאָת אללה יוסתור במפלצת המהוללת, ולהיות עסוק בהורדת הרגל מדוושת הגז.

עגל זהב באדום: המשוררת אנה אחמטובה אמרה "ריקים הם ניצחונותיה של אין-פגישה". והקשיש המורשה מרשה לעצמו לומר: ריקים הם ניצחונותיו של הוויתור על מכונית קסומה.

בראש רשימת האהבות המוחמצות הללו עומדת הונדה NSX, אשר זוג ברנשים הציע לי סמוך לעיירה הפולנית פיאסצ'נו. זוהי אותה עיירה שבה ישב הרבי מפיאסצ'נו, קלונימוס קלמיש שפירא, בעל 'אש הקודש', עד שנרצח בגטו ורשה.

ידידתי ח"כ, שביקרה לאחרונה בפיאסצ'נו, מדווחת כי את מקומם של היהודים החכמים שהיו בעיירה זו תפסו דוכנים לממכר דלועים. "ראשי דלעת במקום ראשים חכמים"

משחק של דמעות

אחר כך היו לי עוד מפגשים עם זוג המוכרים, הפעם מבלי לראות את NSX המסקרנת שלהם, שנעלמה באורח מסתורי מהמוסך.

"אל תדאג", אמר לי אחד הבחורים, "היא שמורה בשבילך, ואנחנו נביא אותה אליך הביתה. רק תכין כסף. וכשהיא תהיה כבר שלך, תסדר את התשלומים על מסים ומכס ותוכל לנסוע בה איפה שתרצה".

והברנש השני זרק לעברי – "הגרמני בכה כשמכר אותה".

רגע רגע, חשבתי. גרמני בכה על אמריקנית מזויפת, לפי לוחית הרישוי? שהרי בקליפורניה NSX לא נמכרה אלא רק גרסתה המקומית, אקורה (Akura) NSX. ואולי גרמני זה בכה על NSX שוויצרית? על איזו מהן אני אבכה? אולי אבכה רק על הכסף?

אך דווקא על כסף, גברים מזדקנים לא בוכים.

יותר מכך הדאיגה אותי האפשרות שזוג חשוד זה עומד להביא את NSX לביתנו. נחרדתי מכך שהם יידעו היכן אנו גרים עם היפנית, ולא ישכחו. הרי כמו בתסריט של סדרה טלוויזיונית ירודה, ברנשים אלה או חבריהם – שריריים, מגולחי ראש ובעלי צוואר בעובי של חבית – עלולים להגיע אליי זמן-מה אחרי עסקת ה-NSX בטענה ששילמתי בכסף מזויף, למשל, או שאני חייב להם עוד משהו.

לא ישֵנים, שוברים ראש

לא ישנתי עד הבוקר, ולמחרת נסעתי ללודז' בגלל סרטִי, שם הרגיז אותי המפיק המנוול, שמעלליו הובילו אותו לפשיטת רגל ולעצירת ההפקה של 'שועל הכסף'. כדי לשקם את מצב הרוח חזרתי הביתה בבווארית שקניתי במין חצי-פתאום, כי במקביל להתפעלותי מ-NSX הלכתי גם אחרי קסמה של ב-מ-וו זו.

אמנם Z3M קופה, שאני מכנה לעתים בסניטת-חיבה 'הלגה', איננה הונדה NSX המדהימה, האגדתית, מכונית פולחן שהיא יצירתו של איירטון סנה וכך הלאה – אלא שגם פראוליין הלגה לא נפלה מזנב של ציפור. הרי היא שומרת תחת מכסה המנוע שלה 35 סוסים יותר מהיפנית המהוללת, ול-100 קמ"ש היא מגיעה באותן חמש שניות כמו NSX, אף שהאחרונה קלה יותר ממנה בהיותה בנויה כולה מאלומיניום.

ודאי שאני אוהב את הבווארית שלי. מה זה אוהב! אני ממש מת עליה, ונדמה לי מפעם לפעם שגם הלגה התרגלה אליי. הרי היא שומרת עליי, ולא ממהרת להרוג אותי גם כאשר אינני זהיר דיי, או סתם אידיוט מופרע. בדוק.

אך להבדיל מהיחסים הקורקטיים שבין אנוכי ו-Z3M קופה שלו, השומרים על מאזן של אֵימה והערכה, לקשיש המורשה אין ספק כי להונדה NSX אדומה הוא היה סוגד כמו לעגל זהב.

אפילוג

לפעמים, ובעצם שבע פעמים בשבוע, עדיין חבל לי שלא הלכתי על ההרפתקה ששמה NSX.

אולי היה כדאי ללכת על NSX חשודה זו אפילו אם הייתי צריך במשך חמש שנים ארוכות לשמור אותה סגורה במוסך, בחושך, ושנה אחר שנה לבוא אליה באישון ליל עם פנס, לשאול לשלומה, להתיישב במושביה, לעשן מקטרת ולחכות, לחכות, ועוד לחכות – עד שכעבור חמש שנים של מעצר הגנתי במחבוא, היפנית הייתה יכולה להירשם כבתי הרשמית בזכות תֶּמִיס הגויה, אלת המשפט והצדק, שקבעה כאן את חוק מוזר זה.

איירטון סנה ז"ל, אלוף פורמולה 1 שלוש פעמים, רוחץ את הונדה NSX שלו

טיפ טיפה

קצת גשום, וכבר מופיעות במדיה המלצות רבות איך לנהוג על כביש רטוב כדי לחזור הביתה בשלום. לשם הבידור ותו לא, תת-המדור 'טיפ טיפה' תכנן להתייחס לעשרות קוריוזים שמצאנו במבצע 'הצלת חיים' זה – אך התגלה שאין כאן מקום לצחוק, כי חלק מהמלצות אלו עלולות לסכן חיים. על כן, נושא רחב זה יזכה לפרשנות במדור הבא.

אגב, בין ההמלצות המפוקפקות מצאנו גם אחת כלכלית: ההמלצה לבצע טיפולי רכב בעצמנו לשם החיסכון הכספי. אמנם גם אנו המלצנו לא פעם על DIY (do it yourself), הרגל חיובי המחזק את הקשר בין אדם ומכוניתו ואת הידע הטכני עליה – אך לא המלצנו על כך לשם החיסכון. זאת, מתוך חשש שטיפול עצמי ברכב תחת הסיסמה "חיסכון בכסף" יוביל את המתקן הביתי לקניית שמנים זולים, לוויתור על החלפת מסנני שמן, אוויר ודלק ולתדירות טיפולים נמוכה מדי.

סכנה זו אינה מטרידה את הממליצנים החובבנים אשר מפטפטים חופשי תחת חסותה של חברת הביטוח 'מגדל'. גם למומחים אלה ולרעיונותיהם נתייחס בהרחבה.

שואלים את אדוארד

י"ג, רעננה: רכבנו, רנו קליאו 1.2 ידני בן שנתיים שעשה 85 אלף ק"מ, נכשל בטסט שנתי בגלל צמיגים אחוריים שחוקים. השחיקה לא סימטרית: החלק הפנימי של שני הצמיגים שחוק עד כדי מחיקת החריצים.

במוסך המורשה בדקו את הרכב, כולל "כיוון פרונט" של הציר האחורי, ולדבריהם הוא תקין. מה אתה ממליץ לאור קצב השחיקה הלא סביר והלא סימטרי?

נ"ב, מצורפים תצלומי הצמיגים.

תשובה: השפשוף המתקדם של הסוליה אינו מפתיע, ודאי, אם הצמיגים שניסו לעבור את הטסט היו מקוריים עדיין, כלומר אותם צמיגים שקליאו לבשה במשך 85 אלף ק"מ! הם שיוועו להחלפה עוד קודם, אחרי כ-60 אלף ק"מ, אך במהומת המתחים היומיומיים שהמרחב הציוני רווי בהם, איש לא שמע את קולות בכיים.

ובלי קשר לזקנה של הצמיגים ולבלאי הטבעי שלהם מדאיג סוג השפשוף, הבלתי סימטרי, המצביע חד-משמעית על גיאומטריה לקויה של הציר האחורי.

אין ספק שכדי לשמור על מצבם הנאות של הצמיגים החדשים, אין להסתפק בבדיקת גיאומטריית הרכב המתבצעת במוסך הכללי של רנו – אלא נדרש ביקור דחוף עם קליאו במוסך המתמחה בכיווני פרונט, כמו למשל מוסך 'מומו פרונט' בתל-אביב (טברסקי 11).

נראה לי חשוד גם ש'הלכו' הצמיגים האחוריים דווקא ולא הצמיגים הקדמיים – אשר במכוניות של הנעה קדמית כמו קליאו אמורים לגמור את חייהם ראשונים, לפחות לפי ה'תקן' והמציאות.

בכל אופן, מומלץ לבדוק מעתה ואילך את לחץ האוויר בצמיגים פעם בחודש לפחות, ומדי עשרת אלפים ק"מ להחליף בין הצמיגים את מקומם – גם אחרי תיקון גיאומטריית הרכב. ההחלפה תתבצע כך: את הצמיגים האחוריים מרכיבים בציר הקדמי, ואת הצמיגים הקדמיים מרכיבים מאחור. יש להקפיד לשמור על הפרדה מלאה בין הצד השמאלי של המכונית והצד הימני, משום שאסור להעביר צמיג העובד בצד ימין של הרכב אל צד שמאל של הרכב, ולהפך!!!

משה שטכלברג, טלמון: אני מתלבט בין קיה ריו ליונדאי i25. על פי מפרטי הרכב הם שווים בכול, לרבות המחיר. על מה אתה ממליץ? מדובר בבחירת רכב ליסינג לשלוש שנים במימון החברה.

תשובה: מכונית איננה חליפה מהמשביר לצרכן, ש'מתלבשת' על כל אחד כמעט. קניית מכונית כרוכה בשאלה אם הדגם המסוים הזה מתאים לנו או לא. אני, למשל, לוּ הייתי נאלץ להכריע בין שתי משפחתיות אלה, הייתי בוחר בקיה ריו ולא ביונדאי i25.

מומלץ לך לערוך נסיעות ניסיון בשתי המועמדות, או לפחות להתיישב בהן – וכך למדוד את תחושת הנוחות.