חגיגות קבורת הנפח

שליחת נפח המנועים לגטאות, והריגתם בחוסר רחמים, משאירות את העולם המוטורי ללא הנאה מהניהוג. ספרו את זה לגָאוּלָייטֶרים של האקולוגיה בבריסל

לוּ באמת הייתי אויב של קונצרן פולקסוואגן ותוצרתו, כפי שמאשים אותי במכתבו מר דניאל גלבוע – אז נסו לנחש מה הייתי כותב לאחר שקונצרן גרמני זה נתפס בארה"ב על הונאת ענק בשיווק מנועי דיזל, הנקיים כביכול כשהם נבדקים בעמידה ומרעילים את האמריקנים חופשי כשהם בנסיעה.

כאויב פולקסוואגן, הייתי כותב ש"הדמיון היצירתי שהפגין הקונצרן בדיזלים ונתפס על חם באמריקה מזכיר לי את הדמיון הגרמני בבניית תאי הגזים במחנות המוות בזמן מלחמת העולם השנייה".

אלא שאני עצרתי את המקלדת של שותפי וחברי מקבוק, המוכן לירות צרורות מילים כאלה ואף גרועים יותר – כי אינני חש שנאה כלפי פולקסוואגן.

120 ניחותא-ות לשעה

היו לי דווקא שתי נציגות של פולקסוואגן בחיי: אמפיביה אקס ורמאכט-ואפן, שבזכותה למדתי מכונאות מהי, עד שניסיתי להפליג איתה בים הבאלטי ונכשלתי. והייתה לי גם חיפושית כחולה 1.3 טובת לב, שהבאתי ארצה בעלייתי, והיא עזרה לנו להכיר את ארצנו ממטולה עד סנטה-קתרינה בואכה שארם-א-שיח'.

הייתה זו המכונית היחידה בחיי שהמהירות הממוצעת שלה והמהירות המרבית על הספידומטר היו זהות (120 קמ"ש) – וזאת למרות כי בִּמקום לדגור על שיעורי העברית באולפן החיפני, הרכבתי לחיפושית שלי שני מאיידים שהבאתי יחד איתה, אחד משמאלו של המנוע ואחד מימינו. הם לא תרמו דבר. המולדת המשיכה לזרום סביבי בקצב אטי.

נפלאות גרמניה החדשה

חוץ מזה, בתקופה שערכתי את הירחון "טורבו" שמרתי על יחסים ידידותיים עם היחצ"ן האגדתי של פולקסוואגן, מר בני ברק. וזה למרות תקרית מביכה במלון אילתי מפואר לקראת סוף שנות השמונים, שם חגגה חברת צ'מפיון מוטורס את השקת הפסאט.

במהלך ארוחת הערב, שהייתה ברמה רחוקה מתקופת הצנע, שמע נציג הנהלת פולקסוואגן מהמארחים, היחצ"ן בני ברק והיבואן מר צ'יזיק, ש"ישראלים לא נרתעים כבר מרכב גרמני", וכדוגמה הם הצביעו עליי, היושב על כוס וויסקי בלי קרח. "האיש הזה ניצול שואה", אמרו עליי, "ובכל זאת נוהג מכוניות גרמניות ומבקר בגרמניה".

האורח הגרמני הביט בי בהתעניינות מוזרה, כפי שבודקים איזה מקרה טבע בזכוכית מגדלת, ושאל בנימוס איך אני, ניצול שואה, מרגיש כשאני מסתובב בין הגרמנים החדשים.

עניתי לו שהאוטוסטרדות הגרמניות ממש מוצאות חן בעיניי, ושעל מסלול הוקנהיים אני מרגיש כמו בבית, אמנם לא בתוך דגמי פולקסוואגן אלא בב-מ-וו M3 ובפורשה 911, שאותן אני מעדיף לאידיליה המוטורית שלי. הכול בסדר גמור, הבהרתי. אין לי שום טראומות בגלל צליל השפה הגרמנית, וגם הזיכרונות לא מציקים לי – ורק כאשר אני חוזר לחדרי במלון, אינני נוגע בסבון.

משום-מה, אנשי צ'מפיון מוטורס לא אהבו את תשובתי לאורח הבכיר מוולפסבורג. "אתם אשמים", טענתי. "הייתם מוכרחים להצביע בטמטום עליי דווקא?", שאלתי את ברק בארוחת הבוקר למחרת, ונשארנו חברים.

דת חילונית חדשה

מכתבו של דניאל גלבוע מנומק לתלפיות (אם כי לא בכיוון של השקפותיי), ואהבתי במיוחד את החלק של "הגילוי הנאות" המסיים את המכתב, ומספר על שתי הסיאט שלו.

בצדק טוען מר גלבוע כי אינני ממליץ על מכוניות המצוידות במנועי TSI. לא פעם הסברתי מדוע, ואין סיבה לחזור על הפירוט הטכני והפילוסופי. נציין רק כי טכניקת הדאון-סייזינג, שאינה מקובלת עליי, הפכה לאיזו דת אלטרנטיבית בקרב כתבי החצר.

אמונה זו לא נפגעה גם כאשר כתב אחד, חסיד וולפסבורג מושבע, התאונן על כך שמאזדה 2, בעלת מנוע אטמוספרי מיושן 1.5 בלי טורבו, מפסידה אמנם על הנייר לפאביה TSI 1.2 החזקה ממנה – אך במציאות בכביש, יפנית זו שלא זכתה בדאון-סייזינג מודרני מזנקת טוב יותר מהצ'כית.

בהערת אגב ששופכת מלח על צערו של כתב זה נספר כי גם אלפא 33 IE שלי 1.5 בוקסר הזרקה, בת 22 וכבדה יחסית, אשר בצעירותה היו לה 98 כ"ס – גם היא גוברת על פאביה טורבו DSG הקלה, בעלת 110 כוחות הסוס.

קוּפְּרָה דשופרא

אנשי פולקסוואגן מנסים לשכנע כי צרותיו של מנוע TSI 1.4 נגמרו אחרי החזרה אל חגורת תזמון במקום השרשרת הבעייתית. ובאמת, נפגעי TSI חדלו לפרסם את טענותיהם, ובינתיים חדלו סיאט איביזה קוּפְּרָה ואחותה פולקסוואגן פולו GTI לפזול אל הדאון-סייזינג, ובמקומו הן כובדו במנוע TSI 1.8 בעל 192 כ"ס.

הגרסאות הנוכחיות של קופרה ופולו זכו למעשה למנוע חדש, ההופך את הספרדייה בעלת תעודת הלידה הגרמנית ואת אחותה מוולפסבורג למתחרות שוות בליגת ההאצ'בקים הספורטיביות. קופרה ופולו מייצגות אותם ביצועים כמעט שמפגינות פורד פיאסטה ST, אופל קורסה OPC, פיז'ו 208 GTI ורנו קליאו RS.

הפרח בחוּלִיגָנִי

כאשר מחפשים בחבורה זו חוליגנית קטנה, יש מה לבחור. תלוי מה אוהבים: קורסה קשה כמו אבן, קליאו RS הנוכחית מהירה אך מנומסת, לפיאסטה יש יתרון בשלדה אלא שהיא מאכזבת במרוצים בין-רמזוריים. רנו מופיעה רק בגיר EDC כפול מצמדים, פולו מאפשרת לבחור בין DSG ותיבת הילוכים ידנית, ואילו אחרות בקבוצה מופיעות בגרסה ידנית בלבד.

סבבה במקום סביאה

מר גלבוע צודק. מדובר במנוע נפלא, כי זהו מנוע TSI 1.8 מתוקן בלבו – בבוכנות, בטבעות ובטלטלים. מנוע זה נהנה מהזרקה ישירה שמלכלכת אמנם את תא השרפה, אך גם מהזרקה מסורתית רגילה, המנקה את השסתומים.

TSI 1.8 המתוקן הוא גם קל יותר משמעותית מקודמו, אשר יוצר עד 2011 ונטה לתת היגוי מופרז.

והעיקר: TSI המתוקן לא סובא כבר שמן. קודמו המגושם היה ונשאר, פה ושם, שתיין שמן כפייתי – עקב הניסיון הכושל להשתמש בטבעת אמצע דקה, עשוית פלדה מיוחדת, אשר הייתה אמורה להעלות את כוח המנוע בזכות הפחתת החיכוך בדופנות הצילינדר, אך במקום זאת העלתה את חמתם של הלקוחות.

מר גלבוע לא מצא כלום על כשל שערורייתי זה בפורומים המתמחים בנושא (כולל פורום VAGIT, כדבריו), אף כי נכתב על פרשה זו בהרחבה בעשרים ומשהו המגזינים שמוציא קונצרן המדיה הגרמני "אוטו בילד" בשפות שונות. אנשי "אוטו בילד" אף הכניסו את המנועים הדפוקים TSI 2.0 ו-TSI 1.8 זוללי השמן לרשימת המנועים שלא כדאי לגעת בהם.

אידיליה עם ריח שרוף

אגב, מה ש"אוטו בילד" לא כתב הוא הניסיון שלי עם מנוע מתוקן זה. הופתעתי באיביזה קופרה TSI 1.8 כאשר אחרי כמה סיבובים מהירים חשתי ריח שרוף, שבקע ספק מהמצמד ספק מהמעצורים. עצרתי. הדיסקיות היו חמות, ומבין זרועות החישוקים יצא עשן. לא הבנתי מדוע, שהרי לחצתי על דוושת הבלם רק לפני הסיבוב, וגם זה ברחמנות יחסית.

לקח לי זמן עד שהבנתי כי האשֵמה בתקרית היא מערכת אלקטרונית בשם XDS, העובדת נמרצות במקום דיפרנציאל ננעל מכנית, כלומר: היא עוצרת גלגל שאיבד אחיזה במהלך הסיבוב או עלה לאוויר. אותו פטנט מפחיד, אך שימושי מאוד בסיבובים, ואותו מנוע TSI 1.8 אצילי עובדים גם אצל אחותה של איביזה קופרה, פולקסוואגן פולו GTI, שאותה עוד לא טעם הזקן, האוהב להשתולל קצת בסתיו של חייו.

ממש כמו הונדה

ולקינוח, הנה עוד הערה פרו-וולפסבורגית: באותה נסיעה בקופרה החביבה הזכיר לי המנוע שלה, TSI 1.8 החדש, את מנוע ה-1.8 האציל של הונדה אינטגרה R, אשר בני, בחיפושיו אחריו אקשן, הרכיב אותו – כולל את הגיר הקצר – בהונדה האצ'בק ביתית תמימה היושבת על מתלי קוני.

אגב, להונדה זו, יצירת אמנות-מסלול במשקל זבוב, יש דיפרנציאל ננעל מכני, כמו בציר האחורי של הבווארית שלי Z3M קופה. ומהי בווארית זו אם לא עוד פלישה גרמנית אל חייו של הקשיש, המרקדים על החבל הדק של חוקי ההסתברות ומתחתיו.

Boxster

Jed Leceister Audi Q3 WhitePhotographer – Stan Papior Autocar Magazine Haymarket Publishing Mercedes Benz S350 Black Photographer – Stan Papior Chevrolet Camaro Black

A547407B545622A508415B526654T1L00V10.2#V10.2Y0170I0S016805G100g0017Y0170I0S015442G100g0017Y0174I0S016929G100g0017#C017327C100G000#M00000F00N0000F0000N0000F0000S0000S0000R0A0000000-0000000-0000000-0000000-0000000-0000000-0000000-#::—AF—::ZP01,NORMAL ,PASS,-80 :-92=976,-82=1000,-72=990,-62=938,-52=879,-42=821,-32=770,-22=736,-12=710,-2=663,8=626,18=591,28=565,38=542,48=528,58=512,: ::á

מלכות הכיף 2: כאשר מפסיקים להתעלל בדוושה הימנית בפולו GTI 1.8 ובאיביזה קופרה החדשה, המצוידת באותו מנוע מתוקן – שתי האצ'בקיות חמות אלה יגלו אופי שונה לגמרי. הן עוזבות את הרוח החוליגנית, שאהבנו דווקא, ומייצגות נימוסים המלווים את השגרה היומיומית, ומשולבים לשמחתנו בספונטניות המעלה חיוך על פרצופו של הנהג

כיף לנהוג בשתיהן, אלא שמשעשע עוד יותר לנהוג בב-מ-וו M135i ה"משיגענע קופף", אשר למדה לא מעט מהבווארית שלי, ובפורשה בוקסטר, שגם היא מוכנה להתפרע צפונה מהשפיות, ורק בטעות הוכרזה בארץ כמכונית של נשים

טיפ טיפה: המהפך הדלוח

מצב תעשיית הרכב העולמית אינו מלבב. אמנם מהבחינה הכלכלית הולך לה טוב, אלא שאם בוחנים את התוצרת, יש מקום לאכזבה, כי חבורת האירו-משוגעים עסוקה בכינון חוקים שמטרתם היא הצלת גורלו כביכול של העולם כולו, ויש לכך השפעה לא חיובית על תעשיית המכוניות כולה.

המוחות הפועלים בפרלמנט האירופי בבריסל קבעו כי מכוניות הן רוע אמיתי, שטני, שכן מנועיהן גורמים התחממות, ולשם הצלת תושבי כדור הארץ פתחו הבריסלאים במסע צלבני נגד התרבות המוטורית המסורתית.

אמנם לא כל מכונית צריכה להפגין כוח ולהשמיע נהמות, אלא שבדאון-סייזינג הנוכחי, שהוא תוצאת התקנות הסביבתיות, אפשר לזהות סימנים למחלת נפש. הרי במסגרת משטר הקטנת הנפח מכניסים למכוניות מנועים שמתאימים למכסחת דשא, ומסבירים לקונה הפוטנציאלי שכך טוב יותר, זול יותר ואקולוגי יותר. זוהי בוודאי אחיזת עיניים, שהרי למה לי מנוע בנפח ליטר אחד, אשר במקום לשתות 3 ליטרים דלק ל-100 ק"מ, כהבטחת היצרן – שותה במציאות 10 ליטרים? זו הרי אותה תצרוכת בדיוק של מנוע אטמוספרי אמין מלפני המהפך!

למזלנו, לא כל היצרנים אשפזו את עצמם במוסד להונאה עצמית ולהונאת הציבור, ומנועים אטמוספריים נמצאים עדיין בשוק בכל טווח הנפחים, ומרגישים טוב גם כאשר הם משמשים מטרה לזלזול מצד טרוריסטים ירוקים וכתבי חצר.

שואלים את אדוארד

דניאל גלבוע שלח למדור מכתב ארוך הנפתח בטענה לגביי, מוצדקת חלקית, שלפיה אינני ממליץ על מכוניות המצוידות במנועים מוקטני נפח בעלי טורבו והזרקה ישירה. מר גלבוע מאשים אותי גם ביחס בלתי הוגן לפולקסוואגן, ולטענה זו אני מתייחס בגוף המדור הנוכחי.

והנה מה שכתב גלבוע בפסקה הראשונה של מכתבו:

"לאורך השנים אתה מפרסם בעקביות חוות דעת ותשובות שליליות נגד מכלולי פולקסוואגן, בעיקר מנועי TSI וגיר DSG. מעולם לא הבעת תמיכה במכוניות שבנויות על מכלולים אלו, גם כשהדבר התבקש מפאת היחס שבין הביצועים למחיר שהן מציעות. החלטתי לכתוב לך מכתב שבו אביע את עמדתי לגבי נושאים אלו".

רצה הגורל שמכתבו של גלבוע הגיע ב-23.12.15, יום שבו "המפתחות בפנים" מספר 595 נשלח כבר לדפוס, כך שהכותב לא הספיק לקרוא את מכתבה של גברת אלין זכאי, המספרת על מצוקתה עם מנוע TSI הקודם אשר מורכב באאודי שלה, ומחסל שמן בכמויות מסחריות.

באותו גיליון של "דיוקן" כתבתי גם על תיבת הילוכים כפולת מצמדים שהיא "מחליפה הילוכים במהירות בלתי מוכרת לרגליים ולידיים אנושיות". האם אין זו הוכחה שאני מסוגל לשנות יחס שלילי – לגיר, במקרה זה – כאשר רכיב בעייתי נפטר ממחלות הילדות שלו? האם ייתכן, מר גלבוע, שאנשי פולקסוואגן התחילו לשווק את המצאת גיר ה-DSG כפול המצמדים מוקדם מדי, וכך הפכו את לקוחותיהם לשפני ניסויים?

יואב פינקל: לפני כשנה רכשתי סקודה אוקטביה סטיישן 2009, שהייתה ליסינג ועברה לאנשים פרטיים. במד המרחק רשומים 190 אלף ק"מ, אבל נראה שהורידו לו קילומטראז' לכבודי…

בהתחלה היו רעידות. במוסך החליפו פעמונים בציריות, אך הרעידות נמשכו, עד שמצאתי כי בשני הגלגלים האחוריים יש עיקומים בדרמים – שמראים על התעללות ברכב. החלפתי, והרכב נרגע. עד כאן היסטוריה.

הבעיה המרכזית שנותרה היא רעידות בבלימה. חרטנו את הדרמים, ואחרי 2,000 ק"מ הבעיה חזרה. החלפנו במוסך גם דרמים וגם רפידות שמתאימות לסקודה, והבעיה חזרה שוב אחרי 2,000 ק"מ.

המוסכניק אמר לי: אתם לא יודעים לנהוג. עניתי: כשהיו לי מכוניות כמו טויוטה הייס, גם אחרי 200 אלף ק"מ לא נגעתי בדרמים ואפילו נסעתי עם נגרר, אז מה תגיד על זה? הוא ענה שכנראה סקודה היא רכב רגיש.

החלטתי ללכת למוסך מורשה של סקודה בירושלים, שם החליפו לדרמים ולרפידות מקוריים. אחרי 8,000 ק"מ הבעיה חזרה. חזרתי אליהם, החליפו שוב לדרמים מקוריים ( חשבו שהייתה בעיה בראשונים) – וכעבור 8,000 ק"מ חזרו הרעידות. גם שם לא ידעו לתת לי תשובה חוץ מ"אתם לא יודעים לנהוג".

אציין שאני איש טכני ונוהג כבר שלושים שנה, ומעולם לא היו לי בעיות כאלו. להפך: רפידות היו מחליפים לי אחרי הרבה זמן, כי לא הייתי גומר אותן בבלימה. לדעתי יש שם בעיה אחרת, שהם לא מזהים. אשמח לשמוע אם יש לך רעיון לפתירת התעלומה.

תשובה: תיק התקלות האפשריות של המעצורים היה צריך להדליק אור אדום במוחו של מר מוסכניק – אך לא הדליק דבר. חבל שכך, ובוודאי חבל על הזמן והדיבורים, ועל הכסף שהושקע בחלקי חילוף לא זולים, ועל שעות העבודות שבוצעו לשווא, ועל הסכנה בנסיעה בלתי בטיחותית, שגוברת בתקופת הגשמים.

במקום להודות שאין לו חשק לבצע שימוש הוגן בתאים האפורים שבין האוזניים, מר מוסכניק העדיף להאשים נהג מנוסה בטיעון מופרך: שימוש בלתי נאות במעצורים. אפשר לחשוב שאתה, מר פינקל, יישמת המלצות סודיות של הקשיש המורשה במדור "המפתחות בפנים" ובלמת ברגל שמאל, או שלחילופין בלמת אחוז פאניקה בשתי רגליים, ועוד הרמת בלם יד. לך תדע לאיזו "בלימה לא מקצועית שהורסת את הברקסים" התכוון מר מוסכניק.

הקל ביותר הוא להחליף שוב מוסך, אך אני במקומך, מר פינקל, הייתי חוזר למוסך המורשה, בסוג של מבצע חינוכי, ודורש לבצע כמה בדיקות, אשר ייפתחו בהצצה אל בוכנות המעצורים, בחשד כי הן אינן משחררות את הגלגל אלא נתקעות במצב נעילה.

באותה הזדמנות כדאי לבדוק את איכותו של נוזל המעצורים. מוסכים רציניים מצוידים במכשיר למדידת טמפרטורת הרתיחה של הנוזל. אם מר מוסכניק לא יידע על מה מדובר, דרוש ממנו לנקות את המערכת ולהחליף נוזל מעצורים בחדש.

ייתכן גם שהמערכת המחלקת את כוח העצירה בין הגלגלים הקדמיים והאחוריים התקלקלה, ומגייסת לעבודה את הגלגלים האחוריים בעיקר – אשר נאלצים לקחת על עצמם את כל עול העצירה של הצ'כית, ללא עזרת הציר הקדמי.

משפחת אמיר, יד-בנימין: משפחתנו עומדת בפני החלפת רכב עיקרי, במסגרת ליסינג מהעבודה. התקציב: מכוניות במחיר מחירון עד 180 אלף שקלים. יש לנו שלושה ילדים בגילי 2.5-8.5.

עמוס, שיהיה הנהג העיקרי ברכב, שם את עינו בשלב ראשון על מיצובישי אאוטלנדר או מאזדהCX5 . ככלל, הוא מתלהב מהרעיון של ג'יפון, ועוד יותר מאופציית שבעת המקומות באאוטלנדר, אבל פתוח לשמוע על אופציות אחרות ועל משפחתיות.
שירה לא נורא מתלהבת מרכב ענק מדי (ונפרדה בדמעות מהמאזדה 323 שלה בת ה-15), ומוכנה לשמוע רק על טויוטה כתחליף הולם לזו שאיננה איתנו עוד. חוץ מזה היא מודאגת מאוד מעתידו של כדור הארץ אם נבחר רכב מזהם מדי. האם תואיל לצרף את חוות דעתך להתלבטות המשפחתית?

תשובה: 180 אלף הם הרבה שקלים תמורת מעט הנאה מהניהוג. המצב היה שונה, לו יבואן פורד לא היה מוציא מהתפריט שלו את S-MAX, שהיא האופציה הספורטיבית המשעשעת היחידה מול רשימת המתחרות המשעממות שנשארו כאן במחירה, ומול אופציות לא לעניין המיובאות על ידי פורד מארה"ב במקום S-MAX וגלקסי.

ואם "אמריקנית", אז רק Freemont, הדודג' המתוקנת על ידי פיאט (מנוע, גיר, מערכת היגוי ומושבים). אך גם היא אינה משווקת בארץ.

ודאי שגם מאזדה ואאוטלנדר הן קרשי הצלה ראויים, וכך גם הונדה HR-V החדשה, הזריזה והסימפטית, כלומר היחידה שמסוגלת לשמח את שירה – אף כי יש בה רק חמישה מושבים לחמישה נוסעים. לא לכולם די בכך.

ואם לא הונדה, אז במקומכם הייתי בודק את האופציה של ניסאן X-Trial. זוהי הגרסה החדשה של קשקאי, מוגדלת ומשודרגת, המציעה שבעה מקומות.