מדריך למשתקע ברייך

השנים הרגילו את הקשיש המורשה להתיישב בשבת, לחשוב מה עוד לא כתב, ללכת לישון על זה, ובאורו של יום ראשון להפעיל את המקלדת. אך לכל מסורת אורב התוהו

כך קרה גם במציאות הנוכחית. התהליך הרגיל החל להניע את גלגליו, ושום חיישן בגופו ובמצפונו של הזקן לא אותת לו שהעבודה שהוא תכנן עומדת להתפגר לטמיון, ושכל מה שהקשיש רצה לכתוב, ואף סיפר עליו כבר לכלבו, ילך היישר לפח הזבל.

וכך, רק ישעיהו (שייקה) אטלר יודע שהמדור הנוכחי היה אמור להיות מדריך המלמד איך לקנות מכונית משומשת ברייך הרביעי.

כתיבת מדריך זה הייתה צפויה להיות מלאכה קלה לביצוע ואף משעשעת. הרי הקשיש המורשה אוחז בדוקטורט בנושא הנ"ל, מכיוון שבמשך שנתיים או שלוש הוא ערך על אדמת גרמניה חיפושים קדחתניים אחר ב-מ-וו Z3M קופה.

הולך ונגעל, נגעל והולך

לצורך המצוד אחר הבווארית שוטט הזקן, בלית ברירה, בברלין ובסביבותיה, ולא הדיר את רגליו גם מפרנקפורט וממינכן.

הוא חיפש את המבוקשת היחידה במינה בכל מקום אפשרי, ולשם כך לא שמר מרחק מדורות ההמשך של הנאצים, המדברים ביניהם בנאצית כמו אבותיהם וסבותיהם, ושרים עדיין בעיניים בוערות את "דויטשלנד דויטשלנד מעל הכול" כפי ששרו פעם הוריהם והורי-הוריהם מעל הריסות גטו ורשה.

כן, הקשיש למד להתגבר על הגועל כדי להגיע לבווארית, שהזקן הדפוק ראה בה לא פחות מאשר סוג של פיצוי מהרייך על רשימה ארוכה של טענותיו ושנאותיו של הקשיש, שרק התחזקו עם השנים, ועל החשבונות הלא סגורים.

ספיד דייטינג

במהלך מסעותיו בדויטשלנד ניסה הקשיש להתגבר על חושי ראייה, שמיעה וריח המביאים אסוציאציות לא נעימות (כפי שחתול מביא לבעליו עכבר מת או מקק), וללכת רק בדרכים שעשויות להוביל לתפיסת בעלות על איזו הלגה. כך הוא למד כי מכוניות שמורות היטב ויקרות בהתאם קונים באולמות "kommission", השייכים לסוכני הפירמה. במקרה של הבווארית הולכים לקומיסיון של ב-מ-וו, ואפשר גם ללכת לסוכנות כזו של אופל – כי משום-מה הקשיש המורשה נדלק פתאום גם על סְפִּידְסְטֶר ספיידר 2.0 טורבו.

הזקן התאהב חזק בספידסטר לרגע ועוד קצת, אך למזלו התעשת מהפלירט עם אופל, הבלתי רצוי בעליל, בעקבות הגילוי שנהיגה בספיידר זו היא אמנם כיף אמיתי, משהו בין אחיזת ההגה של X-Bow מתוצרת חברת KTM ובין נהיגה בפורשה בוקסטר, אף היא ספיידר גזעית, אך ההיחלצות מתא הנהג דורשת את רחמנות הבריות.

בזכותה של דרמה מגוחכת זו, אשר נפלה עליו במפתיע, התעורר מיד הזקן, אשר מכור כולו לחוויית הנהיגה, טירוף שאינו הולם אשכרה את גילו. המחזר הנלהב התעורר מחלום הספידסטר לאחר שנשפכה על ראשו סצנה מביכה: הוא גילה כי קל יחסית להיכנס למכונית זו, להתיישב במושב הספורטיבי של רֶקארוֹ, ליהנות מהתפרצויות צלילי המלחמה, המזכירים מסלול פורמולה 1 משנות השמונים (היום אין כבר מוזיקה כזו במרוצי גרנד פרי, הסובלים גם הם ממשטר הדאון-סייזינג) – אך הקסם נגוז כאשר הזקן ניסה לצאת מתוך ספידסטר אל החופשי כדי ליישר עצמות, לנשום ולנוח, ונאלץ לשדל עוברי אורח לעזור לו בכך.

הסיבה: נהגים בגיל מופלג אשר אינם כחושי-רוחב נמצאים במלכודת שתוכננה היטב על ידי המהנדסים האנטישמיים של אופל.

אופל ספידסטר 2.0 טורבו. רומן קצר וגירושים 

מלחמת השחרור

הקשיש המורשה, שאך לפני רגע נהנה מנפלאות הנהיגה הסוערת, נותר אפוא שקוע במושבו הנמוך, ממש על גובה האספלט, וחיפש ידית מעל ראשו המאפשרת שחרור עצמאי מהחיבוק של ספידסטר.

אך לשווא יחפשו הקשיש ומסכנים אחרים הנקלעים למצבו, משום שלאופל זו אין קורת גג עם ידית כלשהי, ונעלי הנהג החולם על מנוסה אלגנטית מהרכב מחליקות כמו רגליים של צב על הרצפה החלקה, עשוית האלומיניום. האם צב השוקל 78 קילוגרמים הוא נואש יותר?

חשדנות עירונית תקנית

"סליחה", ניסה הקשיש המורשה לעצור באנגלית גרמני מבוגר שחלף על פני מלכודת הספידסטר, "תוכל לתת לי יד?", ביקש הזקן.

הגרמני פתח במנוסה. ממש כמו אותה שכנה בבניין מגוריי בתל-אביב, אישה תימנייה נחמדה, שהופתעה לא מזמן כאשר הקשיש הסיר לכבודה את המגבעת בעת שאמר לה שלום, ואף נופף בה קלות כמו אירופאי תקני מגזע הווז-ווז המקפיד על גינונים חברתיים נאותים בשטחי הציוויליזציה. מחוות נימוס זו של הגבהת המגבעת, אשר כמותה ראתה התימנייה המבוגרת רק בסרטים אולי, הייתה מעל כוחותיה והיא פתחה במנוסה.

מכונית מרתקת. פיזית

רק נשים וצעירים בגיל גימנסיה זיהו את מצוקתו של הקשיש התקוע במושב הספידסטר, חייכו, וסייעו לנהג בכל כוחם להיחלץ ממכוניתו. הזקן מלמל "תודה אדוני", "תודה גברתי", וניסה לשכוח מהר ככל האפשר את אופל היפה והמרתקת (פשוטו כמשמעו).

זר בבזאר

דווקא בגלל ספידסטר וההרפתקה איתה למד הזקן על כל האפשרויות וכל הסכנות של קניית רכב בגרמניה – אם באמצעות האינטרנט, באחד מששת אתרי המכירות, ואם מאנשים פרטיים המפרסמים מודעות בעיתונים. הכי מסוכן זה ללכת לשוק הערבי תורכי, שם מחכות לקונה המתלהב מהמחירים הנמוכים מכוניות שעברו תאונה והודבקו משלושה חלקים שונים, או כאלה שנגנבו וקיבלו ניירות מזויפים ומספרי שלדה חדשים.

המדריך שהזקן תכנן לכתוב היה אמור להסביר בפרוטרוט, כולל דוגמאות ותצלומים, איך אפשר לגלות זיופים בקילומטראז' ובניירות, שכדי להגביר את אמינותם מאזכרים בספר הרכב את הטיפולים שהרכב עבר כביכול במוסך, ואיך לחשוף את כל יתר הטריקים המלוכלכים של המאכרים העובדים בגרמניה, שהם מתוחכמים בהרבה מהנוכלים העבריים, אשר מחפשים את קורבנותיהם בארץ ה"לא פראיירים", אך למעשה תמימים.

פתאום קם אדם בבוקר ומשהו מתקומם בו

"אין מנוס אלא לחזור לתחקיר שעשיתי בנושא ולקרוץ ממנו מדריך", הרהר הקשיש המורשה ביום השבת, הלך לישון עם רעיון קְליל-ביצוע זה, קם ביום ראשון – ומשהו התקומם בו. הזקן תפס פתאום שהמדריך שלו, אשר יתאר צעד אחר צעד כיצד לקנות מכונית יד שנייה בגרמניה, עשוי לתרום לתופעת הירידה מהארץ, בדיוק כפי שהמידע המפורסם ב-ynet ש"בברלין אפשר לרכוש שלושה חדרים ב-60 אלף אירו" מושך ודאי זוגות ישראלים צעירים שאינם יכולים להרשות לעצמם דירה.

והרי מכונית היא מטרה שנייה מיד אחרי דירה! תפסתי מוטרד. כך שאם אכתוב מדריך קנייה לרכב בגרמניה, תהיה זו תזכורת כתובה לכך שבגרמניה קל למדי להשיג רכב זול, אם רק מיישמים כמה נקודות המצוינות במדריך – ותזכורת כזו היא הדבר האחרון שהקשיש מצפה מעצמו.

שיסתדרו בלעדיי

כך נגנז לו המדריך, והלך בדרך כל ספק בשר ספק רוח. הרי הזקן שבי סולד מהמחשבה כי מדריכו המושקע ישרת כל מיני עוזבי ישראל אשר מסוגלים, ללא כל רגשי חרדה, להתיישב בין הגרמנים ולבנות שם קהילה יהודית חדשה.

לא מתחשק לי לעזור, ולוּ בטיפין או בעקיפין, לנפולת הנמושות הזו (זכויות הסופרים שמורות ליצחק רבין), אשר מסוגלים להאכיל את הגרמנים במעדנים ים תיכוניים ובצ'ולנט, לרקוד ולשיר להם, ועוד להלל בגאווה, בעיתונו של שוקן, את יתרונותיה של ברלין.

ואולי יש להבין את הזן הישראלי הזה. הרי יהדות היא קלף טוב מול האוכלוסייה והמוסדות בברלין, החשה עדיין כביכול מעין חובה מוסרית כלפי יהודים ויהדות, כך שקל למהגרים להשיג השתקעות נוחה במקום זה השוקק חיי יום ולילה, מקום שהמהגר העברי יכול לשבת בבית קפה או בבר מבלי שאיש יפתח עליו באש.

גוזרים קופון על רצח הוריי

די מצמרר לגלות שהמהגרים העבריים בברלין הם בעלי עור עבה דיו כדי לא לחוש בעובדה שרק בזכות קורבנות השואה הם נהנים מיחס חם מצד הרייך הרביעי, המתנצל על עברו.

או שהם מבינים את זה, וּבִמְקוֹם להתניע את מצפונם הם דווקא מנצלים כהוגן את הסיטואציה הנדיבה. ואם אפשרות זו – ההיפותטית בלבד, הלוואי – היא נכונה, אז ודאי שהזקן שמח שהוא זנח את רעיון המדריך, בתקווה שהמאכרים התורכים והנוכלים הערבים יעשו סיבוב על נפולת הנמושות החוגגת.

מלכות הכיף 3: לשם השינוי, רביעיית הכיף השבוע היא הקולקציה הביתית הנוכחית, המחוזקת בכוכבת העבר לנצ'יה פולביה HF ראלי 1.6. פולביה מרגישה טוב בחברותא של הונדה CRX 1.6 VTEC, אלפא רומיאו GTV 2.0 ו-Z3M קופה. גם הן מספקות לקשיש המורשה הנאת נהיגה אמיתית.

מכוניותיי אינן מסתפקות בעזרה השוטפת שהן מגישות בתחום הפסיכולוגיה, אשר מחזיקה על רמה את נפשו של הזקן ברגעים קריטיים, אלא גם מלמדות אותו לנהוג – כל אחת מהן בשיטה שונה, נטולת רחמים לגביו.

וכך, הבווארית Z3M, היושבת על מגפי פירלי 0 דרגה W בפרופיל נמוך, מזהירה בכל רגע ש-ABS היא המערכת היחידה שלה העוזרת לנהג, וכל היתר תלוי רק במה שהזקן, המבולבל כהוגן מ-321 סוסיה, יעשה עם ההגה, דוושות הגז והמעצורים.

אלפא GTV מצדה מלמדת שאפשר להיכנס לכל סיבוב בכל מהירות, ולצאת מזה בעזרת מתלי דה דיון האחוריים, בולמי קוני וצמיגי טויו R1R. ואילו הונדה CRX, הלובשת חצי סליקסים של טויו R888, אינה מבחינה בין ישורת וסיבובים. חוצפנית זו מזלזלת גם בתרגילים הרגילים לנטרול תת ההיגוי כמו הורדת גז וכיווני הגה עדינים – וממליצה על זריקת הגה חזקה ימינה ושמאלה, בשילוב דוושת דלק עד הרצפה. הייתם מאמינים לה?

טיפ טיפה

אנו שומעים שוב ושוב ש"התאונה נגרמה עקב החלקה", וכך המילה החלקה מפחידה נהגים ללא סיבה. שהרי לתאונה לא גורמת ההחלקה עצמה, אלא איבוד השליטה על הרכב – ואלו שני מושגים שונים.

החלקה היא מצב שבו הגלגלים, במקום להסתובב כהנחיית ההגה, עוברים את גבול אחיזת הכביש ויוצאים משליטת הנהג. רק במקרים מעטים קורה שכל ארבעת הגלגלים מאבדים אחיזה, למשל עקב עצירה בנוסח "פאניק סטופ". בדרך כלל, החלקה מתרחשת בציר אחד – קדמי או אחורי.

רוב ההחלקות המתרחשות על כביש חלק משתייכות לתופעה של תת היגוי, כלומר: מצב שבו הגלגלים הקדמיים מאבדים אחיזה, והמכונית ממשיכה לנסוע ישר למרות סיבוב ההגה ימינה או שמאלה. זהו מצב הפוך לתופעת היגוי היתר, שבה הגלגלים האחוריים הם אשר מאבדים את אחיזת הכביש, והמכונית נזרקת הצדה. החלקה כזו נקראת היגוי יתר משום שהמכונית מאיימת בביצוע סיבוב חד יותר מכפי שפקדנו עליה.

פעולות ההצלה נגד תת היגוי: אם בתוך סיבוב הגלגלים הקדמיים מתחילים להחליק, והמכונית מפסיקה להגיב לתנועות ההגה וממשיכה ישר – אז דרך ההצלה היא להסיר את כף הרגל מדוושת הגז כדי להעביר את משקל הרכב אל הציר הקדמי, מה שמחזיר את האחיזה הנדרשת.

אם זה לא עוזר, אז מחזירים מעט את ההגה (הנטוי בתוך הסיבוב) אל כיוון ההחלקה – מה שנראה בלתי הגיוני, אך מחזיר את אחיזת הכביש אל הגלגלים הקדמיים. יודגש כי מיתון השיפוע של ההגה צריך להיות עדין.

אך את רוב הנהגים מפחידה יותר החלקה בנוסח היגוי יתר, שבמסגרתה המכונית מתחילה לברוח הצדה. בניגוד לחששות, זוהי דווקא תופעה קלה יותר לדיכוי מאשר החלקת תת היגוי (שבה, כאמור, המכונית ממשיכה ישר).

פעולת ההצלה נגד היגוי יתר: זריקת הזנב של המכונית בהיגוי יתר דורשת ביצוע קונטרה מיידי ומהיר, כלומר: הפניית ההגה לצד ההפוך מהסיבוב, לכיוון הזנב המטייל. אסור להפסיק באופן פתאומי את הלחיצה על דוושת הגז, כי הפסקה כזו המבוצעת על כביש חלק עלולה להיגמר בהחרפת ההחלקה!

הקונטרה בהגה מוכרחה להיות קצרה: מסובבים את ההגה במהירות, ומיישרים אותו מיד. תפיסת הגה ממושכת מדי גורמת להיזרקות נגדית, קשה עוד יותר לתיקון.

נא לא לשכוח שלמצבי החלקה גורמת, בין השאר, בלימה חזקה בסיבוב. מכיוון שמוטב לנו לא להסתמך על ABS, אז ברגע הצורך יש לבלום בעדינות ולעקוב בזהירות אחר התפתחות התהליך.

והנה הטיפים:

1. מומלץ להתאמן קצת כדי להיזכר איך מכוניתנו מתנהגת במצב של אחיזה בעייתית.
2. הטוב ביותר הוא ללמוד נהיגה ספורטיבית (שהיא גם בטיחותית) אצל מדריך מנוסה, אך גם בכוחות עצמנו יש מה לעשות בנדון. למשל, לתרגל סיבובי הגה מהירים הנערכים בשתי ידיים. אפשר לבצע את זה בנסיעה איטית, והאימונים על תרגיל זה יעזרו לנו במניעת החלקה, שבמהלכה כל התנועות צריכות להיות אינסטינקטיביות.
3. גם כאשר עומדת לרשותנו מכונית המצוידת ב-ESP, אין לשכוח שהמערכות האלקטרוניות מתקנות את שגיאות הנהג, אך לא משנות את חוקי הפיזיקה. אם אנו מגיעים למצב שגם נהג טוב לא היה מסתדר איתו, אז שום מערכת לא תעזור.
4. כאשר עוברים את גבול אחיזת הכביש אין זמן לחשוב מה לעשות, כך שהפעולות הנכונות מוכרחות להיות מוטמעות בנהג, בתת-מודע ממש, כי התגובה מוכרחה להיות אינסטינקטיבית. כדי להשיג זאת, אין דרך אחרת מאימונים בכל הזדמנות. הרי אנו לומדים כל החיים. גם את הנהיגה.

שואלים את אדוארד

גברת אליענה הורנצ'יק מעמותת 'אור ירוק' שלחה לנו נתונים שלפיהם 19 רוכבי אופנועים וקטנועים נהרגו בעשרת החודשים הראשונים של 2015 – עלייה לעומת שנים קודמות.

הקומוניקט של הורנצ'יק (שנשלח אולי מטעמו של מר שמואל אבוהב, המסתתר מאחורי שם נשי) נפתח בהכרזה כי "בישראל מסוכן לנסוע בכלי רכב דו-גלגלי". רק מה לעשות שרוב הנהרגים על כבישינו, שמספרם עלה בשלוש השנים האחרונות, מצאו את מותם בנסיעה בטוחה כביכול, המסופקת על ידי ארבעה גלגלים.

לדעתנו, בג"ץ צריך לאסור על עמותת אור ירוק להתעסק ולהתערב בנושא האופנועים, לנוכח המקרה המביך שבו עמותה זו הכריזה בטעות שחברנו האופנוען טל שביט היה האשם במותו הטרגי – ולא הנהג שגרם לתאונה ונשלח לבית הסוהר לאחר משפטו.

עד היום, ארבע שנים לאחר מותו של טל שביט, עמותת אור ירוק לא מצאה לנכון להגיע על ארבע אל קבר ידידנו, ובחוצפה חסרת תקדים עדיין לא התנצלה בפני משפחתו של טל, בפני חברי הנפש שלו ובפני תלמידיו הרוכבים על השקרים הגסים והבלתי אחראיים שלה, אשר פגעו בשמו ובזכרו של העיתונאי הבכיר, שהיה רוכב זהיר ומנוסה.

גרשון חזן, רמת-גן: הרכב שלי עושה קילומטראז' די נמוך, כ-7,500 ק"מ לשנה. הטיפולים ברכב נעשים לפי שנים, ללא שום קשר לקילומטראז'. האם יש דרך לחסוך?

ברור לי למשל שהייתי מחליף שמן ומים מדי שנה. גם הייתי בודק את הדיסקים מדי שנה ומחליף לפי המלצת המוסך. אבל מה עם הטיפולים ה"כבדים" יותר? האם ניתן לעבור מטיפול שנתי לטיפול לפי קילומטראז'?

תשובה: כאשר מכונית נוסעת מעט, אז החלפת השמנים הסינתטיים והנוזלים המקוריים מדי שנה, ולא מדי שנתיים-שלוש, היא אכן, כפי שאתה חושד, הגזמה.

ודאי כי מותר ואף כדאי לעבור לטיפולים לפי קילומטראז' – ובלבד שאין זה סותר את הנאמר בהסכם האחריות שנוסח מול היבואן, מה שעלול לפגוע בתוקף האחריות.