כולנו קצת ארני

האם זה סביר לבזבז שני לילות ויום על 639 עמודים של ספר השייך לז'אנר האימה המצמרר? וזה בדיוק מה שבחרתי לעשות שלשום ואתמול

קראתי את "כריסטין", ספר הוֹרוֹר של סטפן קינג, ונזכרתי שלפני כאלף מדורים, בתחילת "מקור ראשון", כתבתי על הסרט "כריסטין" שהוא מצא דרכו ללבי. כיבדתי את "כריסטין" בכוכבים של הקשיש המורשה בגלל בימויו של ג'ון קרפנטר, המנוסה עמוקות בז'אנר ההורור ומספר בדייקנות, פריים אחר פריים, על אהבתו המטורפת של ארני קנינגהם בן ה-18 למכוניתו הוותיקה, בעלת תכונות חשוכות השייכות למיסטיקה, פרפסיכולוגיה, מטאפיזיקה ומדע בדיוני.

כמו שנראה לי כעת, אחרי שנים רבות שבהן ניסיתי להבין את עצמי, לא תמיד בהצלחה, מצאתי בארני, גיבור הסרט, ובאהבתו הטרגית לפלימות' fury 1958 העונה לשם "כריסטין", מבחר אסוציאציות ברורות לקשרים חסרי הבושה עם מנועים, עם תיבות הילוכים ועם סמלים אשר מאפיינים את גזע האלפיסטים, בעולם ובארץ הקודש.

אם לא אני לי, מי לי

בין חברי מועדון חברתי זה של חולי אלפות, בעלות הקסם הלא מציאותי, נמצא גם אלפיסט מזדקן כמוני. אחד כזה שגם כוח השפעתן של הונדה וב-מ-וו, ועוד גיל מופלג המתיישב על גבו – טרם הצליחו לשחרר אותו מהחיבוק של אלפא.

ויש להודות שגם כעת, שנים הרבה אחרי הקרנת הסרט "כריסטין", הזקן אנוכי אחוז עדיין בטירוף התיקונים, וכך, בזמן קריאת הספר של סטפן קינג, המרגש דיו כדי לא ללכת לישון, חשב לו הקשיש מה הסיבה לכך שאלפא רומיאו GTV שלו, ילדת מילאנו שהגיעה לעולם לפני 34 שנים, והתקררה או התחממה די והותר בחייה – מורדת פתאום, והחלה לעשן מפעם לפעם. לא תמיד ולא בהכרח, כאילו סתם בא לה להפחיד את בעליה עם דלקת ריאות, אמיתית או דמיונית.

"חברך הבמאי הפולני אנדריי ויידה מת מהמחלה הזו, ועכשיו מגיע תורי", מאיימת עליי אלפא.

ובכל פעם שהזקן מתניע אותה, דורשת ממנו GTV לגלות בתדהמה אם מהמפלט שלה – חוץ מצלילי הטוקטה והפוגה ברה מינור של יוהאן סבסטיאן באך – יוצא גם ענן אפור חשוד, או לא יוצא.

קינג, מפחידן מנוסה

ספרו של קינג הוא אבטיפוס של ויקיפדיה אמריקנית, שבה, בשיטתיות מתוחכמת, נחשפים פרטי העלילה, היוצאים זה מתוך זה כמו בבושקות רוסיות עשויות עץ.

בין עשרות גיבורי הספר יש כלומניקים המבליחים רק לרגע, אך קינג מקדיש להם בכל זאת סיפורים קצרים, ספק מרתקים ספק משעממים. גם ניצבים אלו מתעוררים לחיים ולמוות על ידי מיסטר קינג, הורור-מייקר מדופלם, כדי לתפקד בתוך הרקע הסוציולוגי, שהוא כרוניקת חייה של פרובינציה made in USA, על הטמטום שלה ועל סגנון החיים בזבל, ואף מוזיקת זבל המשודרת ברדיו האזורי.

זבל זבלים הכול זבל

סטפן קינג, הסוטה האמריקני המושלם, מצייר בעונג ובסיפוק סדיסטי אשכרה את התסביכים ואת ההנאות של גיבוריו, לפני שכריסטין הורגת אותם בזה אחר זה.

על רקע הנוף האנושי המסובך והבלתי בריא הזה הקיים לפי קינג בפרברי המדינה – הפצועה בעקבות הסתבכותה במלחמת וייטנאם ורעבה להורור – עוזבת מיס לי היפה את ארני, מכיוון שלא היה מוכן להיענות לבקשתה להיפרד מהפלימות' "כריסטין" שלו בעלת הנטיות הרצחניות, כפי שחברתו לי גילתה לחרדתה, והקשיש המורשה אנוכי, המשוטט באמצע הלילה בין 639 דפי הספר, שובר בזמן הקריאה את ראשו אם פליטת העשן מהמפלט של אלפא GTV שלו היא תוצאה של הצטברות פיח סביב הטבעת האמצעית האמורה לתפקד באחת מארבע בוכנות המנוע, ואם טבעת מפויחת זו נדבקה בחריץ הבוכנה שלה, חדלה לגרד את שמן המנוע, ומאפשרת לו לפרוץ אל תא השרפה.

שיטה לגילוי חשודים

וכך, באותו זמן שארני, הבודד והמדוכא, מנסה להחזיר לחיים את "כריסטין" הפצועה בגופה ובנפשה, או שמכוניתו האהובה מתקנת את עצמה בכוחותיה העל-טבעיים, מתכנן הזקן להוציא ב-GTV שלו את כבל ההצתה מאחד המצתים, להתניע את המנוע, ולברר את מצב העשן כאשר עוֹבדות רק שלוש בוכנות, ואז לחזור על המעשה: לפרק את הכבל מהמצת הבא, ולהתניע שוב את שלושת הצילינדרים כדי לעקוב אחר פליטת העשן, וכך הלאה, עד שהמנוע יפסיק לעשן, ויחשוף לזקן הכפייתי את הבוכנה הבעייתית, הדורשת ניקוי יסודי מלמעלה, כדי שהטבעת המלוכלכת והדבוקה תחזור לתפקידה. זאת בהנחה, מתפלל הזקן, שטבעת זו לא נשברה.

צלולואיד הוא צל?

עשרות סרטי האימה שנעשו לפי ספרים של קינג בשנות השמונים והתשעים התבססו על אמונת המפיקים ששמו של הסופר המפורסם ימשוך אליהם הצלחה. במיוחד כאשר קינג השתתף בכתיבת התסריט, כמו במקרה "כריסטין".

כאשר ג'ון קרפנטר, במאי המושך קהל לבתי קולנוע, התחיל לעבוד על הגרסה הקולנועית של הסיפור – היצירה של קינג הייתה עדיין בכתיבה, כך שהתסריט נולד במקביל לספר. האם זה יעשה טוב להפקה, חששו חסידי קינג, אך אחרי הקרמת הסרט התגלה שהם טעו בטענתם כי עיבוד קולנועי של הספר מרובה הדמויות יהיה בהכרח קריקטורה זולה של "כריסטין" האמיתית.

תחזיות פסימיות אלה לא נשמעו במדינות כמו אצלנו, שבהן המקור הספרותי של קינג עוד לא זכה, לטוב ולרע, לתרגום – כך שהסרט של ג'ון קרפנטר (1983) יכול היה להפחיד את הצופים ללא סכנה שהם יעמתו את הסרט בדמיונם עם 639 דפיו של הספר האהוב.

קשר נפשי זה מיסטיקה

גם אני עוד לא הכרתי את ספרו של סטפן קינג, לא בגרסה המקורית ולא בתרגום לפולנית, כאשר קיבלתי את סרטו של ג'ון קרפנטר בסקרנות ובהתלהבות. לא ידעתי ולא ניחשתי שהתסריט ויתר על כל הכוחות העל-טבעיים שהצטברו בנפשו של ארני המקורי, זה שבספר.

וכך, כלום לא הפריע ל"כריסטין" של קרפנטר לכבוש אותי בקלות, כבר בגלל הסגנון הסוריאליסטי שלו, שאינו דומה לקלאסיקה הקולנועית שהייתה מקובלת בתקופה ההיא, שגיבוריה צייתו עדיין לכללי הספרות של המאה ה-19, אשר מכתיבים ריאליזם קשיח.

אצל ג'ון קרפנטר, ובמיוחד ב"כריסטין", לא קיימות המגבלות שמטיל משטר הריאליזם על ספרות, על תיאטרון או על קולנוע – שהרי גישת הריאליזם במערב (או הריאליזם הסוציאליסטי שחגג במדינות מזרח אירופה לשעבר, לדרישת השלטון הקומוניסטי) לא התאימה לסיפור המתבסס על גלגוליה של אמונה עיוורת, ואף מיסטית, בקיום של קשר נפשי טרגי.

ייסורי ורתר האמריקני

אמנם הסיפור הקולנועי של "כריסטין" מתפתח כמו בדרמה יוונית עתיקה, בדומה ל"אנטיגונה" ושות' של סופוקלס – אלא שהוא גם קרוב מאוד לתקופתנו, כי הגיבור הצעיר ארני מזכיר לקשיש המורשה את ורתר המתייסר של יוהאן וולפגנג פון גתה.

אלא שאצל קינג וקרפנטר, ורתר הצעיר הוא נער אמריקני המאבד לגמרי את ראשו וסובל, פעם בגיהנום ופעם בגן עדן, לא בגלל אישה בשם שרלוטה, אלא בגלל אהובה עשוית מתכת, פלסטיק וגומי – אותה פְּלִימוּת' פוּרִי חבוטה ומטורפת. היא חושבת כבת אדם, נושמת כבת אדם, יודעת לאהוב בן אנוש עד כלות הנשימה של שמונת הצילינדרים שלה, ועוד מוכנה להרוג בגלל אהבתה הנכזבת, הבלתי מציאותית.

ההבדל בין נבל וקניבל

גם עיבוד קולנועי של ספר אחר שכתב סטפן קינג, "הניצוץ" (1977), בבימויו של סטנלי קובריק האנגלי ובכיכובו של ג'ק ניקולסון, הרשה לעצמו שינויים משמעותיים לעומת הספר, מה שלא הפריע למבקרים האמריקנים להעמיד את הסרט מעל הספר.

"כריסטין" הקולנועי, לעומת זאת, אינו עולה על הספר ואינו גרוע ממנו, משום שאין לסרטו של קרפנטר האמביציות הקניבליות הנדרשות לעימות כזה. כי הבמאי האמריקני קרפנטר, שאני מעריץ, הוא בכל זאת לא קובריק.

היא מתה או לא

"כריסטין" הקולנועי הוא בסך הכול סיפור המתבסס על חייו של ארני הצעיר, נחנח לא יפה (ועוד לא יהודי) שחבריו מתעללים ומזלזלים בו, עד שהוא קונה מאיש זקן, מסתורי כמו רוב גיבורי הסיפור, את כריסטין הוותיקה, מתאהב בה על חשבון הקשרים עם הוריו ועם חברו היחיד דניס, ואף מאבד עניין בבת זוגו לי, שעוזבת אותו בלב שבור.

מרגע זה ואילך, ארני חי כדי לטפל בכריסטין, וזו גומלת לו על דאגתו בכך שהיא הורגת את כל אויביו, אמיתיים או דמיוניים, עד כי דניס, חברו הזנוח של ארני, מצליח על דפי הספר ובעזרתה של לי להרוג את כריסטין. אך מכיוון שהספר של קינג עשיר ומורכב בהרבה מהסרט, הוא רומז שהריגתה של כריסטין איננה סוף הסיפור.

כלום לא השתנה

גם אחרי קריאת הספר, שהוא חסר מעצורים במאמציו להקפיא את דם הקוראים, לא שיניתי את דעתי על הסרט המבוסס עליו, "כריסטין", ועודני סבור, כפי שטענתי בזמנו ב"מקור ראשון", שהוא הורור טוב, טוב מאוד אפילו, בגלל המסגרת של דרמה משפחתית, העומדת גם היא בצל האימה.

הצלחתו של הסרט אינה מפתיעה, שהרי ג'ון קרפנטר הוא אלוף מוכר בבימוי מפחידונים, כמו קינג בכתיבת רבי מכר. כך שהסיפור הקולנועי של זוג היוצרים מוכרח היה להיות יעיל בהפחדה גם לאחר קריאת הספר העבה, השוקל קילו בערך, אשר כל גרם בו ממולא הורור אמיתי, המסופק בציניות די בולטת, וגורם לסכנה שבעקבות קריאתו אנו נתחיל לפחד ממכוניתנו התמימה.

מרשעת בין גלמים: הסיבה שספרו של קינג כבש אותי קשורה כנראה בכך שלאורך כל הסיפור על ארני ואהובתו כריסטין, מביע הסופר התעניינות וידע במכוניות. אצל קינג, המכוניות השייכות לגיבורי הספר הן לא סתם מכשירי תנועה אלא חלק מהאישיות של האדם האוחז בהן, ומהוות עדות על אופיו. המחבר לא שכח להצמיד לכל דמות בספר את דגם מכוניתה ואת כינויה, כפי שבספרות העתיקה צוין סוג החרב של הלוחם. כאשר קינג מזכיר למשל ווקסהאל (אופל), הוא כותב שבעליה "התניע מנוע של מכסחת דשא, ונסע". כך מובע הזלזול האמריקני במכוניות אירופיות.

קינג לא מעניק מעלת נפש לאף מכונית זולת כריסטין, כדי לחזק את הייחודיות האנושית שהיא ניחנה בה. כולל רוע

טיפ טיפה: הורור במשפחה

במדור המלווה את "טיפ טיפה" הנוכחי מסופר על הורור מלאכותי, פרי דמיון ספרותי פרוע שנולד על מקלדתו של הסופר האמריקני סטפן קינג, מפחידן מקצוען. ספריו של האיש, ביניהם "כריסטין" שזכה לגרסה קולנועית ראויה, הם בסך הכול בידור לחסידי אימה.

להבדיל מאמנות האימה, הורור אמיתי אינו בדיה אלא עניין מציאותי, למרבה הצער. כמו הטרור הפלשתיני הרצחני, הזורע בסביבתנו נפגעים ומשפחות כואבות, וכמו המלחמות בין כנופיות פשע, שמסכנות חפים מפשע, וגורמות למכוניות חונות להיחשד כממולכדות. גם תאונות דרכים הן סוג של הורור המלווה אותנו ואינו מתכוון להתקפל.

אך לא לנושאים כבדים אלה של טרור, פשע ותאונות אני מתכוון להסב את תשומת לב, אלא להורור קטן מהם בהרבה, הורור ביתי, שהיה מצחיק לולא היה מעצבן: ההורור של מכונית המורדת מסיבה לא ברורה ויקרה לטיפול – לא תמיד בצדק, כפי שמסופר במכתבים המגיעים ל"שואלים את אדוארד".

הורור זעיר זה נוגע גם לי, במקרים שאני נתקל בקשיים בטיפול במכוניותיי. אמנם בזכות ניסיון של שנים, קריאת חומר מקצועי, אינטואיציה ומעט דמיון ומזל, קל לי יחסית לענות על שאלות של אחרים – אך כאשר מדובר במחלה בקֶרֶב בנותיי, רועדות לי משום-מה הידיים המחזיקות את הכלים, ורעיונות אינם מתגייסים לעזרתי. הנה כמה דוגמאות:

דוגמה ראשונה: בב-מ-וו Z3M קופה חדל פתאום לעבוד ההילוך השני של המגבים, ההילוך הנדרש ביותר בנסיעה בגשם. נשאר רק ההילוך הראשון, האיטי מדי לשימוש, וההילוך השלישי, המהיר מאוד. בסופו של דבר התגלה שהסיבה הייתה פרוזאית, ולמזלי לא נדרשה החלפה של כל המערכת המפעילה את המגבים ושל שורשיה, כפי שהציע מוסך ב-מ-וו בעקבות קריאת המחשב הדיאגנוסטי. לשמחתי, די היה להחליף את האוטומט המעביר זרם חשמלי, שממוקם ליד קופסת הפיוזים.

בדרך לפתרון, הוצאתי ובדקתי את כל הפיוזים וחיבוריהם, אחד אחד, ועקב כך התחמם מושב הנווט (חימום זה לא עבד מאז שהבווארית הגיעה אליי) – אלא שהמגבים עדיין לא הגיבו. את הסיבה לתקלה מצאתי לבסוף בפורום של בעלי ב-מ-וו… לאחרים אני ממליץ לחפש פתרונות בפורומים, בעוד שאני הגעתי לפורום רק אחרי שאחרים הציעו לי זאת.

דוגמה שנייה: אלפא GTV החלה לעשן, כפי שמסופר במדור הנוכחי "כולנו קצת ארני". גם במקרה של אלפא הייתה הסיבה לתקלה פרוזאית להחפיר. ראשית, GTV שוב עמדה נייחת שנה כמעט, והדלק במכל שלה סבל מרטיבות; חוץ מזה, המשנק לא היה מכוון נכונה, כך שאלפא שרפה תערובת עשירה מדי.

דוגמה שלישית: באותה אלפא GTV, שכלפיה יש לי יחס אישי מיוחד, הרגשתי איבוד מעצורים. לא איבוד רציני, הנופל במכה אחת, אלא חולשה זוחלת, הפושה במעצורים באופן כה מתון והדרגתי עד כי מתחילים להתרגל אליה, כפי שמתרגלים לפנסים שאורם הולך ומקדיר, או לבולמי רכב שכוחותיהם עוזבים אותם אט-אט.

תחילה, באופן אינסטינקטיבי, התחלתי לנהוג ביתר זהירות, לשמור על מרחק בטיחות נאה וללחוץ על דוושת המעצורים מוקדם יותר. עד שנמאס לי להיזהר, והזמנתי משאבת מעצורים חדשה, המקורית של אלפא, שהורכבה במוסך. דבר לא השתנה. למורת הפתעתי, הברקסים היו אף חלשים יותר מקודם. הבנתי, ומכונאים אמרו זאת גם הם, כי משאבה זו, שחיכתה אולי שלושים שנה באיזה מחסן באיטליה, אינה בריאה משום שהגומיות שלה התקשחו.

פורומים של אלפיסטים שהגעתי אליהם הציעו לי לשפץ את המשאבה הקודמת, וגם את החדשה, ולהשוות ביניהן. הם טענו גם שהבוּסטר (כוח המעצורים) הלך אולי, אפשרות ששללתי באמצעות הבדיקה הידועה: לוחצים על דוושת המעצורים, ובו-זמנית מתניעים. כאשר הבוסטר עובד כראוי, דוושת הברקסים הלחוצה אמורה לרדת לכיוון הרצפה. בכל אופן, הטיפול בברקסים נמשך שבועיים. בדקנו דיסקים ודיסקיות, החלפנו נוזל מעצורים, הוצאנו אוויר מהמערכת, הכול ללא הועיל.

התפנית הגיעה כאשר התחלתי לחשוב לפי התסריט "זה לא קורה לי. את מעללי המעצורים מתאר קורא במכתבו". מה היית עונה לו, שאלתי את עצמי, ופרצתי בצחוק. שהרי לולא זה היה קורה לי במכוניתי, אלא למכונית משפחתית של קורא, הייתי מייעץ לו: "מומלץ לבדוק את הבוכנות המפעילות את הדיסקים. אולי הן לא זזות בקלות".

וזו אכן הייתה הסיבה לחולשת המעצורים באלפא שלי.

"כריסטין" טירוף בגלל אהבה

שואלים את אדוארד

אהובה לוסטיג: ההגה בקורולה 2002 שלי רועד מאוד לאחרונה בעת בלימה ממהירות 90 קמ"ש בערך, בייחוד בירידות בכבישים בינעירוניים, בתוספת רעשי בס.

לפני שלושה חודשים עבר הרכב טיפול 10,000 שבו הוחלפו צלחות בלמים. בעיות בלמים הן בתדירות גבוהה, דיסקיות וצלחות מוחלפות די מהר. מה עושים? ולאיזה מוסך אתה ממליץ ללכת בירושלים?

הקילומטראז' הוא 140 אלף. נראה לי שבמשך הקיץ נפל גם בולם זעזועים.

תשובה: הצעד הראשון הוא איזון כל ארבעת הגלגלים של טויוטה, ולא רק של הגלגלים הקדמיים, כפי שמקובל לבצע – משום שגם גלגלים אחוריים באיזון לקוי גורמים רעידות הגה.

את הגלגלים הקדמיים ניתן לאזן מבלי לפרק אותם מהרכב, ולכן מומלץ לבקר צמיגאי שברשותו מכשור המאפשר לבצע את תהליך האיזון ללא פירוק.

אם איזון הגלגלים נעשה באופן אחראי אך אינו מחסל את הרעידות, אפשר כי הסיבה להן לא נעוצה בגלגלים אלא בחיבורים משוחררים במתלים, או בצירייה עקומה עקב חבטה.

כדאי לבדוק גם את מצב המסבים בגלגלים, כי הם סיבה אפשרית נוספת לרעידות ולרעשים בזמן נסיעה. קיימת גם אפשרות שהדיסקים החדשים הורכבו בחיפזון, מבלי לנקות את הנאבה מלכלוך ומחלודה – כך שהחישוקים לא מוצמדים כראוי למקומם.

מומלץ לחקור גם אם המוסך הרכיב בטויוטה שלך דיסקים ודיסקיות שאינם מקוריים, שהיצרן ממליץ עליהם, אלא תוצרת זולה שאינה מייצגת את הרמה הטכנולוגית המתבקשת. נדרשת זהירות, כי בשוק מסתובבים חלקים מתוצרת סין, שאינם מומלצים למרות מחיר עממי מפתה. זו עשויה להיות הסיבה לכך שרכיבים במערכת הברקסים של טויוטה שלך דורשים החלפה אחרי קילומטרים מעטים.

לא הבנתי מה קרה עם הבולם. בכל אופן, אם יש בעיה בבולמים, מומלץ להחליף את זוג הבולמים הקדמיים בבולמי קוני. כיוון של בולמים אלה לחצי סקאלה ישפר באופן משמעותי את אחיזת הכביש, ההיגוי וכושר העצירה של טויוטה.

המוסך שאני ממליץ עליו בירושלים הוא מוסך מושיקו בתלפיות. מסרי ליהודה ד"ש ממני.