על עשן שעבר ועל בכי
מקלט הטלוויזיה למד אצלי לתפקד במרוצי פורמולה 1 בלבד, והופתע כאשר מסכו נדרש להידלק לא לכבוד הספורט המוטורי אלא בגלל האש שהשתלחה בחיינו. לפני שגורשה חזרה לגיהנום, הצליחה אש זו להתניע אצל הקשיש זיכרונות, אשר המשיכו לבעור גם לאחר שכובו להבות השנאה
לא הייתי מסוגל להביט בלהבות המשתוללות בארץ מבלי ללוות אותן בלייטמוטיב יידישאי, השייך להתחייבותי שאף פעם לא אשכח את הנפשות שפרשו עליי חסות ודאגו לי בתום מלחמת העולם השנייה.
עמדתי אז על במת בית היתומים היהודי שלנו בקרקוב, יחד עם קבוצת חבריי, נערים ונערות. לבושי שחורים, היינו מביאים לדמעות את הקהל שהוזמן להופעות שלנו, ברובו ניצולי שואה ומשפחותיהם, כאשר שרנו לפניו ביידיש את השיר "ס'ברענט" ("שרפה"), אשר נכתב בעקבות פוגרום שטרף עיירה קטנה בפולין.
גם אנו, הזמרים הצעירים של המקהלה, היינו על סף בכי, ובגרונות שנוקים ניסינו לבצע את קולות הרקע שליוו את מרדכי איגנץ בָּאנְק, אשר הקים את מקהלת בית היתומים וניצח עליה, ובזכותו היא התפרסמה בקרקוב. באנק, רזה באופן על-טבעי, אף הוא לבוש שחורים, עמד איתנו על הבמה ושר סולו על העיירה הבוערת, ועל אלה העומדים מנגד במצפון אדיש.
שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!
עֲיָרָתֵנוּ בּוֹעֲרָה כֻּלָּהּ,
בָּה רוּחוֹת שְׁחֹרוֹת יִסְעָרו
האלטר-אגו של איינשטיין
כעבור עשרות שנים הבנתי שקולו כובש הנפשות של אריק איינשטיין מזכיר לי את קולו של מרדכי איגנץ באנק. קולו של איינשטיין הצבר הוא לגביי האלטר-אגו של קולו של באנק הגלותי, עם כל הרגשות והמטענים המלווים כהד בלתי נשמע את קולם המיוחד כל כך.
התחלתי להבין שבגלל באנק, ניצול שואה שנפטר במחלת ריאות שהטביעו בו המחנות, ובגלל קולו, המצלצל עדיין בזיכרוני כאילו מגיע מפלנטה אחרת – השירים של איינשטיין לא מפסיקים לדבר אליי. כי משניהם שופעים אותם כוחות מטפיזיים שיש באמנות.
אולי הם ייפגשו אי-שם, בצד השני של הראי, מי יודע, אני מרשה לעצמי לדמיין.
יהודי מזוקק
היה משהו דֶמוֹני בהופעתו של באנק. הוא נראה כיהודי הלקוח מציורי השטייטל של מארק שאגאל, כמו תמצית כל היהודים, ועל כן, בהיותו על הבמה, הוסיף באנק לשורות של גבירטיג הילה אִיוֹבִית. ואנו, ששרנו את הרקע המוסיקלי מאחוריו, נראינו כמו להקת ציפורים שחורות, חיוורות פנים, שכנפיהן נחרכו מהאש.
כאשר נחת עלינו היום שבו אנו, דיירי בית היתומים היהודי בקרקוב, התבשרנו שמרדכי איגנץ באנק איננו עוד, נפגענו קשות. מילא שהמקהלה שלנו התפרקה בלעדיו, כי לא הסכמנו לעבוד עם אף אחד אחר, אלא שעקב מותו הפתאומי הרגשנו דרעק, כאילו איבדנו שוב את ההורים שאהבנו.
לשווא ניסה מנהל בית היתומים, סֶבֶרִין גוֹסְטִינְסְקִי, אשר עבר את המלחמה ברוסיה, להחזיר אותנו לימים כתיקונם, אל שולחנות הפינג-פונג, אל לוח השחמט, אל מגרש הכדורגל. סירבנו להינחם על לכתו של באנק.
המנהל גוסטינסקי, שקינא במקצת בהערצתנו לאיגנץ באנק, לכישרונו ולסגנון החיים שלו, השמיע הערה על המנוח שלא הייתה לרוחי. "ידעתי שהוא ימות", אמר. "הרי זמרי נפש כאלו לא מאריכים ימים. יותר מדי תעצומות הם משקיעים על הבמה. זה לא יכול להיגמר טוב".
הזיכרון הוא כמו סנה:
בוער, אך לא אוּכָּל
בקטע שלי בשיר "ס'ברענט" שרתי עם המקהלה את סוף הפזמון החוזר, את "אונדזער שטעטל ברענט", כאשר השטייטל בוער, מנסה לא לזייף וגם לא להישבר, שהרי למשמע מילים אלה חשבתי על האש הגרמנית ששרפה לי את אבא, ועל גטו ורשה שבער בצד השני של חומותיו.
אף לרגע לא שכחתי את העשן שהיתמר מבתי הגטו הנשרפים, עשן סמיך אשר שוטט מעל הגגות והרחובות בצד הארי של ורשה, שבו מצאתי מחסה לאחר שהצלחתי לברוח מהגטו לקראת סוף שנת 1942, לפקודתו של אבא.
בין אם ארצה ובין לאו, נותרה בזיכרוני הרוח הלוהטת שהייתה נושאת עימה מהחלק היהודי של ורשה, הגוסס באש, פיסות נייר שרופות, אשר יחד עם האפר שנשר מהשמיים כיסו במרבד כהה את גגות הבתים, המרפסות והמדרכות בצד הארי של ורשה.
לפעמים איזה גוי מקומי, צייד יהודים חובב או סתם עובר אורח סקרן, היה מתכופף ומרים מהמדרכה חתיכת נייר שרופה כזו שהתעופפה מהגטו – פיסת עיתון, דף של ספר או מכתב – וניסה לקרוא מה כתוב בה, לפני שהשליך אותה והמשיך בדרכו.
שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!
רַק בְּיַדְכֶם בִּלְבַד הִיא הָעֶזְרָה.
חִישׁ הוֹשִׁיטוּ יָד אוֹהֶבֶת
וְהַצִּילוּ מֵהַמָּוֶת,
בְּדַמְכֶם כַּבּוּ שַׁלְהֶבֶת,
חִישׁ כַּבּוּ בְּדָם.
הנביא מרדכי
לפני שמרדכי איגנץ באנק התחיל ללמד אותנו לזמר את "ס'ברענט", הוא הסביר שהשיר נכתב עוד לפני מלחמת העולם השנייה, כמה שנים לפני שהיא פרצה, על ידי יהודי פשוט בשם מרדכי גבירטיג, לא משורר ולא מלחין אלא נגר במקצועו.
גבירטיג כתב את המילים והלחן בעקבות פוגרום בעיירה פולנית קטנה, פְּשִיטִיק, שם זוג יהודים מבוגרים, חיה ויוסק'ה מינקובסקי, שילמו בחייהם כאשר המון נוצרי שטוף אנטישמיות פרץ מהכנסיות אל רחובות העיירה, ובאמוק פתאומי החל להכות ולפצוע את השכנים היהודים, לשרוף את חנויותיהם ובתיהם, ואף רדף את הנמלטים המעטים.
קינה שהפכה להתרעה
"ס'ברענט" התקבל מיד כיצירה המקוננת על הפורענות רבת-הדורות – רדיפות רצחניות, שרפת רכוש והשפלות – שחוו היהודים הפולנים עוד לפני השואה, הסביר לנו באנק.
אך בהמשך קרה שהשיר נשמע בגטאות ובמחנות המוות, כאילו נכתב על רצח ששת המיליונים, ולא על פוגרום פרובינציאלי חמום-מוח בעיירה קטנה.
פוגרום זה התרחש לפני המבול האמיתי, לפני הרצח הקר והשיטתי שמימשו הגרמנים על אדמת פולין. או-אז קיבל השיר משמעות מפלצתית, אפוקליפטית, שנכנסה להיסטוריה של האנושות בשם "שואה".
ניבא את גורל עצמו
גבירטיג הואשם בזמנו בפאתוס, בהגזמה ובפגיעה בסנטימנטים המשותפים לשני העמים – לא רק על ידי הפולנים אלא גם על ידי אינטלקטואלים יהודים.
אותם יהודים משכילים יפי נפש ראו אז באנטישמיות רק תופעת פולקלור, ועיקמו את האף לנוכח שירו הבלתי מעודן של גבירטיג – עד המהפך, שבו הנגר היהודי מקרקוב התגלה כאמן שירה לוחמת, אשר חזה לפני כולם את הרציחה ההמונית של היהודים, ואולי אף ניבא את שרפת גופותיהם, וידע להעביר את המסר הזועם שלו.
על כן היה משהו עמוק, סמלי וטרגי במותו של מרדכי גבירטיג עצמו, שיחד עם יהודי עירו הרבים נרצח על ידי הגרמנים ביוני 1942, במחנה הריכוז לגייבניקי (Lagiewniki).
נחה עליו זרוע אלוהים
וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם
בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה,
בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב,
אֵשׁ הָעֲיָרָה.
"כשאני שר איתכם 'ס'ברענט', אני חושב על גבירטיג ועל זעקת ה'הצילו' שלו המוסתרת בחרוזים", גילה לנו באנק במהלך חזרה של מקהלת בית היתומים, וביקש את סליחתנו על כך שהוא מחזיר אותנו לימים הנוראים ששרדנו.
"כשאתם על הבמה, נסו גם אתם לחשוב על האיש הפשוט הזה, אשר יד שיצאה מהשמיים הובילה את ידו כאשר הוא כתב את 'ס'ברענט', אין לי ספק בכך. בזמן שאתם שרים חִשבו גם על גורל עמנו", פנה אלינו באנק, ושוב ביקש מאיתנו סליחה.
אחר כך הגיעה ידוובנה
מרדכי איגנץ באנק עזב אותנו עשרות שנים לפני שהתגלה טבח היהודים בעיירה יֶדְוַוְבְּנֶה בשנת 1942, שהאחראים לו היו התושבים הפולנים עצמם – ולא הגרמנים. התברר כי הקתולים בעיירה זו סגרו כמה מאות משכניהם היהודים באסם עץ ושרפו אותם חיים, כאילו פעלו לפי תסריט "ס'ברענט".
איגנץ באנק ז"ל גם לא היה לפני שנה בעיר ורוצלב שבפולין, כאשר בהפגנה לאומנית אנטישמית נשרפה בובה של יהודי חרדי.
המקרה המביך משכנע, בהיסק לוגי, כי שירו של גבירטיג רלוונטי עדיין, ומקשר בין פולין האנטישמית של לפני מלחמת העולם השנייה, בין פולין בתקופת הכיבוש הגרמני האלים, בין פולין הקומוניסטית שגירשה את יהודיה שורדי השואה ואת ילדיהם, ובין פולין הנאורה כביכול של ימינו, אשר גם בה חיה וקיימת עדיין שנאת יהודים פתולוגית.
ניצל מהשואה ומגוגל
אל תחפשו את מרדכי איגנץ באנק בוויקיפדיה או ב"יד ושם". דמותו עלתה בלהבות הקרות של הנשייה.
עִקְּבוֹתֶיהָ לֹא נִשְׁאָרוּ,
הִיא עוֹלָה בָּאֵשׁ.
ברשות הרשויות: השלטון החדש בפולין, הנהנה מתמיכתן של הכנסייה הקתולית והמפלגות הלאומניות הקיצוניות, שמחזקות את יציבותו, מתקשה להילחם נגד מופעים למיניהם הנושאים אופי פשיסטי מובהק, אשר מזכירים את גרמניה של שנות השלושים ואת ההנהגה הפוליטית הנאצית בראשותם של אדולף היטלר וחבורתו הפושעת.
וכך, ללא כל התנגדות של הרשויות ואף בליווי המשטרה, ארגן המחנה הלאומני הפולני הרדיקלי בכיכר בעיר ורוצלב, ב-11 בנובמבר בשנה שעברה, הפגנה בעלת אופי פשיסטי ואנטישמי, שזכתה לכותרות "שרפת הבובה של יהודי חרדי", אשר בוצעה על ידי הפולני האנטישמי הקיצוני פיוטר ריבאק.
כעבור זמן המתנה, איש זה, ריבאק, חבר בתנועה נאו-נאצית, שהמעשה הגזעני שלו התקבל במחיאות כפיים של קהל רב, מצא את עצמו בכל זאת בבית המשפט, שפסק את עונשו: עשרה חודשים בכלא. מתנגדי הפשיזם המעטים, שלא פחדו להופיע בבית המשפט עם כרזות, הופתעו מהסיסמאות שהשמיע ריבאק להגנתו. "פעלתי בדרכי, אך ורק לטובת העם הפולני, כפטריוט אמיתי שעתיד המדינה חשוב לו", טען האיש.
טיפ טיפה: מה מספר לנו שמן הגיר האוטומטי
- בדיקת מצב השמן בתיבת הילוכים אוטומטית בדגמי מאזדה ודומיהם, כמו פורד, צריכה להתבצע בטמפרטורה של כ-65 מעלות צלסיוס, כלומר לאחר נסיעה במשך כחצי שעה. בדיקה של שמן גיר אוטומטי כשהוא קר עדיין אינה תקפה.
- כאשר חוזרים מנסיעה קצרה זו מפעילים את בלם היד, לוחצים על דוושת הבלם הרגלית, ואז, למשך כשתי דקות, משאירים את המנוע עובד בסיבובי סרק כשהגיר נמצא במצב P. אם סוג הגיר מאפשר זאת, משלבים באמצעות המוט את כל ההילוכים שתיבת ההילוכים האוטומטית שלנו מצוידת בהם, בזה אחר זה, וחוזרים למצב P.
- מבלי להפסיק את פעולת המנוע, העובד כאמור בסיבובי סרק, שולפים מהגיר את מודד גובה השמן, מנקים אותו, מכניסים חזרה – ומוציאים שוב החוצה. מפלס השמן אמור להיות בין שנתת המינימום (למטה) ובין שנתת המקסימום.
- צבעו של שמן הגיר חושף את מצב הגיר:
* שמן ATF (אוטומטיק טרנסמישן פלואיד) אמור להיות שקוף ובצבע אדום בהיר.
* שמן ATF בצבע כהה או שחור מעיד על שחיקה של חלקי הגיר המעבירים את הכוח.
* שמן ATF בצבע ברונזה בהיר או כהה מאותת על התחממות השמן או שחיקה גבוהה שלו.
* שמן ATF בצבע לבן מסגיר כי מים חדרו לתיבת הגיר.
- ריח שרפה שמורגש לאחר ששולפים את המודד ממקומו מבשר על תקלה רצינית בתיבת ההילוכים האוטומטית.
שואלים את אדוארד
עמוס מירון: התצלום של האלפא שלך בדיוקן מס' 1,006 חשף שההגה ב-gtv ממוקם בצד ימין, כמנהג האנגלים. האם זה לא מפריע לך במהלך נסיעותיך על כבישי פולין? והאם מותר בכלל לנסוע ברכב כזה מחוץ לתחומי אנגליה?
תשובה: חוקי התנועה של האיחוד האירופי, שאינם חכמים במיוחד, מאפשרים לנהגים הלועזיטים לנסוע בכבישים בהגה הממוקם בצד ימין, למרות הקושי הבטיחותי שבכך, במיוחד בעקיפות.
לנו, הקשיש המורשה, אין בעיה כזו, כי גלגל ההגה באלפא gtv נמצא בצד הנורמלי. האשליה המטעה בדיוקן 1,006 היא תוצאה של עבודת הגרפיקאים, שהפכו את התצלום עקב רגישותם לאסתטיקה. לאלפא זה לא הזיק.
טוביה ידוואב: יש לי מאזדה MPV שנת 2002, ועקב צורך בהחלפת תושבת תחתונה נכנסתי למוסך שלבעליו עצמו יש MPV כמו שלי. תוך כדי בדיקה, הנ"ל העיר את תשומת לבי שיש בעיה בהילוכים (בעיה ותיקה) – שאם מכניסים לניוטרל, לא רואים אותו על לוח התצוגה, ונדמה לי שיש קושי להכניס לניוטרל. כמו כן ניתן להתניע את הרכב גם כשההילוכים נמצאים בדרייב.
הבעלים של המוסך טען שצריך להחליף את מתג ההצתה כי זה עלול להרוס את הגיר. כמו כן הוא טען שכדאי להחליף את שמן הגיר. למיטב זיכרוני, ציינת כמה פעמים שזו פעולה כדאית כדי לשמור על הגיר (קרוב שלי, שקצת מבין ברכב, טען שבדרך כלל לא ממליצים להחליף את שמן הגיר, ואמרתי לו שהמלצת להחליף את שמן הגיר בתדירות גבוהה מאחר שזה שומר על הגיר, והוא אמר שאם אתה אמרת, אז צריך להחליף).
שאלותיי:
- האם חיוני להחליף את מתג ההצתה? (אנחנו לא נוהגים להדליק את האוטו בהילוך דרייב). מדובר בהוצאה של כאלף שקלים לפחות.
- האם החלפת שמן הגיר בתדירות גבוהה אכן חשובה לדעתך?
תשובה: 1. אלף שקלים הם לא סכום מוגזם כשמדובר על דאגה לגיר אוטומטי, אשר תיקונו או החלפתו (לא עלינו) יקרים פי כמה-עשרה. כדאי גם לשמוע לדעתו של המוסכניק המנוסה שבבעלותו נמצא אותו סוג רכב.
אלא שמצד שני, לא יזיק לברר את סוג התקלה במחשב דיאגנוסטי, הנמצא במוסך המרכזי של יבואן מאזדה. הרי הסיבות האפשריות לתקלה שאתה מתאר הן רבות. היא יכולה להיות קלה לאיתור ולתיקון, כמו כרית גיר שחוקה, אך ייתכן גם שיהיה צורך בבדיקתם של כל החיבורים החיצוניים והפנימיים של הגיר. ואולי אין מנוס אלא להתקין מחדש את התוכנה, שהתעייפה או יצאה מדעתה.
- לפי יצרני שמן גיר, ולפי פורומים לועזיטיים של בעלי מאזדה, יש להחליף את נוזל ה-ATF ("שמן", בשפתנו) מדי 60 אלף ק"מ לפחות, או מדי שלוש-ארבע שנים.
ב"טיפ טיפה" הנוכחי מוסבר איך לגלות עייפות של השמן בתיבת הילוכים אוטומטית.
יעל, ירושלים: ברשותי דייהו לאנוס 2002 אוטומטית. מזה כמה חודשים אני מתקשה בהתנעה, לא רק בבוקר. כדי להצליח להתניע, אני צריכה להפעיל כל מיני דברים באוטו. לדוגמה: לפתוח חלונות (חשמליים), להפעיל וישרים, לפתוח דלתות באמצעות השלט, להפעיל מזגן ולשחק עם ידית ההילוכים, או להחזיק אותה צמודה ל-P. מיותר לציין שזה מתיש ומורט עצבים.
בידיו של המוסכניק, היא כמובן התניעה בלי בעיות. מה עושים??
תשובה: סביר להניח שהסיבה לקושי בהתנעה היא חשמל סטטי, הבוחר להצטבר בגופך או בלבושך, העשוי מניילון, ממשי או מחומרים אחרים שהופכים את פריטי הלבוש (או אביזרים כמו תיקים ומטריות) לסוג של קונדנסטור המאחסן מטען חשמלי. נראה כי חשמל סטטי זה, והשדה המגנטי שהוא מייצר, פוגעים בתפקודו של איזשהו חיישן רגיש, כמו למשל חיישן הקראנק.
מר מוסכניק, שמתוקף עיסוקו מרבה לגעת במתכות, נפטר באופן זה מהחשמל הסטטי שמצטבר בו, וכך דייהו שלך מתניעה לבקשתו ללא שהיות, מה שנראה לך מסתורי.
אי אפשר, בוודאי, להציע לך להצמיד אל בגדייך רצועה שתחבר ביניהם ובין האדמה. הגיוני יותר להציע לך לחדש מסורת שהייתה פופולרית בעבר, ובמסגרתה היו מחברים לירכתי המכונית חגורת גומי או חתיכת כבל, שהיו משתרכות על האספלט כדי שהרכב יפרוק את החשמל הסטטי. חפשי חגורה כזו לדייהו שלך בחנויות חלקי חילוף, או בקשי ממר מוסכניק שיסדר לך פטנט דומה. מסקרן אותי אם פתרון זה יועיל לגירוש הבעיה בהתנעת הלאנוס.
אגב, אין לזלזל בחשמל סטטי: פורומים לועזיטיים מתריעים כי חשמל כזה, המצטבר כאמור בגוף הנהג או בבגדיו, עלול לגרום להתלקחות של אדי הדלק בעת תהליך התדלוק.
מכונית הנפש 
כמה יפה וכואב כתבת, אדוארד… ואי איפשר שלא לחשוב על הגזענות הפושה בחברה הישראלית של היום, שיש בה את אותם סממנים של שנאה עיוורת לאחר, שמאפשרת לחבורת צעירים להצית בית על הגרים בו אחרי שחסמו את דרכי היציאה ממנו…
תודה
בלינק מצורף סרטון של רכב שנדלק בתחנת דלק כתוצאה כנראה, מחשמל סטטי.
אני זוכר המלצה לא לשבת ברכב בזמן התדלוק, מחשש לאגירת מטען חשמלי.