גם זה קרה ברוממה

לפני כ-80 שנה פרסם יהודי צעיר תושב ורשה, אדולף רוּדְנִיצְקִי, את ספרו הנודע "חיילים", שבו הוא, סופר מתחיל, מתאר בהתרגשות את החוויות האישיות שטעם בשורות הצבא הפולני של אז

להנאתם של קוראי הספר, הצנזורה הפולנית אפשרה לרודניצקי לתאר בפרוטרוט את חוויותיו בשירות הצבאי, שהסופר למד מהן להיות חייל לדוגמה, קרי לשתוק ולבצע פקודות של הממונים עליו, קצינים, נגדים וכמרים, כולל פקודות אוויליות.

הספר נפל אל תוך לוע של חשדנות. כי המתח הקדם-מלחמתי, שפרש את צלו על מדינת פולין ותושביה בסוף שנות ה-30 עקב תביעותיהם הטריטוריאליות של הגרמנים, כמו גם אופי השלטון הפולני – לאומני, פטריוטי, קתולי – תרמו את שלהם, והגבירו את הציד ההיסטרי אחר "אויבי מדינה", מדומים בעיקר.

כך שאין פלא שספרו הביקורתי של רודניצקי ביחס לצבא הפולני התקבל בעוינות על ידי משרד הביטחון. האלופים הפולנים שעמדו בראש הפירמידה הצבאית רמזו בפה מלא על שורשיו היהודיים של הסופר. הם גילו שהוא נולד למשפחה אורתודוקסית כ"אהרון הירשהורן", ואף תכננו להענישו במשפט ראווה ציבורי.

למזלו של רודניצקי-הירשהורן זה לא קרה משום שפרצה מלחמת העולם השנייה, והגנרלים השאפתניים של פולין, במקום לציית לסיסמה "לא נוותר להיטלר אפילו על כפתור", ביצעו עוד בתחילת הקרבות מנוסה מהירה לרומניה, ומשם לצרפת ולאנגליה, כדי להימנע מנפילתם בשבי הגרמני.

"וכך ניצלתי", סיפר רודניצקי-הירשהורן אחרי המלחמה, אשר בקרבותיה הוא לקח חלק כחייל, חזר מהשבי, ולקראת סוף הכיבוש הגרמני, ב-1944, לחם בשורות ארגון המחתרת הפולני AK (ארמייה קריובה), אשר הוביל את המרד הגדול והטרגי של ורשה.

קפקא הפולני

אם כבוד קוראיי היקרים ישאלו את הקשיש המורשה מדוע הוא מזכיר דווקא את רודניצקי-הירשהורן הכישרוני, שלא תורגם לעברית – לא בפלשתינה של המנדט הבריטי ולא עד עתה – הייתי מודה שהן בתקופת חיי הקודמים, לפני עלייתי ארצה, והן אחרי קבלת המעמד החדש כאזרח ציון, לא ויתרתי על שייכותי לחסידי הפרוזה הקפקאית של רודניצקי-הירשהורן.

מפנקסו של החייל אטלר

והנה אותו זקן נוכחי, בחוצפתו כי רבה, מרשה לעצמו להשוות בין הניסיון הצבאי של הסופר היהודי-פולני רודניצקי-הירשהורן, שאינו חי כבר שנים רבות, ובין החוויות האישיות והציבוריות שהזקן עצמו קושש במהלך שירותו בצבא ההגנה לישראל בשנות ה-70 וה-80.

השוואה זו בין החייל רודניצקי-הירשהורן ובין החייל אטלר קוסמת כל כך לקשיש המורשה, עד כי אנוכי אף עומד להסתבך, ודווקא בסתיו המאוחר של חייו. כי אחרי התייעצות עצמית ושקילת כל הבעד והנגד, החוצפן הנוכחי, אותו פרובוקטור אקסטרווגנטי המפליג ללא מעצורים של נימוס בסיסי, אינו עומד בפיתוי לפרסם כמה סיפורים מתקופת שירותו הצבאי.

קיץ עתיק, שרוע בפינוק

את סדרת הזיכרונות פותחת עמידתו של הטרום-זקן בתור, כנראה כדי לקבל מדים ונשק. הזמן: קיץ 1969. המקום: ירושלים, שכונת רוממה, מחנה שנלר, השוכן מרחק יריקה משוק מחנה-יהודה ומתחנת הטלוויזיה הממלכתית שהזקן עבד בה כבמאי.

אין ספק שהמיקום הגיאוגרפי והסוציולוגי הנ"ל מוסיף צבעי רקע וחדוּת למה שעומד להתרחש.

ביצת לקמוס

היה היה שהטרום-מורשה מצא את עצמו עומד בין כמה עשרות מגויסים טריים המחכים בתור לאיזה צריף, ועל ידו של הטרום-נוכחי חיכה גם בחור שקט, בערך בגילו ובגובהו של הזקן. הוא היה היחיד שלא עמד כמו האחרים בידיים ריקות אלא אחז בדאגה סל קניות עשוי פלסטיק כחול. הסל נראה ריק, אלא שבמבט שני גילה הזקן שבתחתיתו מתגלגלת ביצה בודדת.

הזקן, סקרן כפייתי כבר אז המנסה ללמוד את אורחותיהם של המקומיים, הצביע על ביצה זו אשר הִתמיהה אותו, ופנה לקולגה בשאלה העקרונית "מה זה הדבר הזה?"

"זו ביצת הבוקר שלי", ענה בעליה בפשטות שלוותה בצליל דק של זלזול. איש מהמגויסים החדשים ליחידה הירושלמית שעמדו בתור (למדים או לנשק?) לא התרשם מתשובה זו. רק החייל העולה החדש שהייתי ראה בה פולקלור מפתיע, כמעט זורק לברכיים.

אמנם מאז הספיק כבר הטרום-קשיש להזדקן ועל כן צבא ההגנה לישראל ויתר עליו סופית, אלא שריחוקו מקייטנת המילואים לא פגע בהתעניינותו האנתרופולוגית בילידים בנוסח "למה דווקא ביצה", והיא ממשיכה לשלוח משושים אל סביבתה.

ביצה קשה כלפי זרים

המטען הסוציולוגי הבלתי מפוענח שנפל עליו במחנה שנלר השאיר את אנוכי מבולבל עד היום. הוא לא התאושש ממכת ביצת הבוקר, שהלשינה עליו – "אתה לא שייך, חביבי".

וכמו מול כיתת יורים, הזקן לא הצליח לחזור אל עצמו, ועדיין מתייחס לאותו מפגש עם הביצה הקשה, המסתורית לגביו, כאל יהלום יקר ערך, הבוהק בין מבחר זיכרונותיו הבנאליים אשר הצטברו בהמשך בפנקסו של הקשיש.

כיתת כוננות

מבול המכתבים שהגיעו למדור אינו משאיר מקום לעוד שניים-שלושה סיפורים צבאיים של הזקן. כיתת סיפורים קטנה זו תיאלץ לחכות לגילוי באיזו פינה צנועה במדורים הבאים. אולי.

טיפ טיפה: קירור ציוני הולם

לפני חצי מאה ועוד קצת הצצנו תחת מכסה המנוע בנפח 4.2 ליטרים של יגואר E-Type, בעל שישה צילינדרים ו-245 כ"ס, וגילינו הוכחה נוספת לפיקחותו של המהנדס הבריטי מלקולם סייר (Sayer), שהצמיד למצבר של E-Type מאוורר קטן המצנן אותו.

מיד הלכנו בעקבותיו של מיסטר סייר, והתחלנו להקפיד על קירור המצברים גם במכוניותינו אנו. אמנם בחצי המאה החולפת לא הרכבנו מאווררים (מה ששקלנו לעשות) כמו בממלכה המאוחדת, אך כדי להאריך את חיי המצברים מעבר לטווח אחריותם, הגנו עליהם מלמעלה מפני קרני השמש הארצישראלית הרותחת באמצעות חתיכת קרטון עבה או פיסת דיקט מרובעת. גם זה עובד.

הוד אורכה: יגואר E-Type מודל 1968 התכולה (בתצלומים), שהגיעה מקליפורניה ועברה שיפוצים מקצועיים, מוצעת כעת למכירה בוורשה על ידי בית המכירות Ardor Auctions. לחובבי עתיקות ישראלים המעוניינים להצטרף למועדון החמש היוקרתי מומלץ לרשום את המקום בפנקסם.

סיפרנו כבר שבשנות ה-60 הייתה לקשיש המורשה הזדמנות לנהוג באותו דגם E-Type בלונדון במשך יום שלם. הייתה זו חוויה נפלאה עקב ביצועיו המרשימים של הפלא הבריטי, וגם עקב שרשרת הצרות, כמו הצורך להתרגל לאף הארוך של יגואר זו. ברחובות הצרים של הסוהו בחר הנהג הזהיר (אני) לצאת מהאוטו המלכותי כדי לוודא שלהצטלבות הרחובות המסתתרת מאחורי הפינה לא מתקרבת (ומאיימת…) אף מכונית אחרת.

חוץ מזה, בהשפעת קסמה של יגואר זו, שהיא ברייה ושכייה לעצמה, התבלבלנו בלונדון הענקית, ולא ידענו לחזור לאדוניתה כדי להחזיר לה את המפתחות, עד שמצאנו פתרון פיקחי: ביקשנו נהג מונית לנסוע לכתובת האבודה, ונסענו בעקבותיו. וואלה.

שואלים את אדוארד

יעל יוניאן: רכבי, ניסאן טידה 2009 מנוע 1.6, לא התניע פעמיים. יש לו סטרטר ויש דלק, והוא לא זז.

בפעם הראשונה הזמנתי שירות דרכים והם הזמינו גרר למוסך. בעל המוסך אמר שהוא לא מוצא כל בעיה, הרכב מתניע והכול תקין. הוא גם חיבר לסורק במחשב ולא מצא שום תקלה. כעבור שבוע חזר הסיפור על עצמו, אלא שהפעם ביקשתי לגרור למוסך מורשה של ניסאן. גם שם המוסכניק אמר שהכול תקין. יצוין כי גם לפני כמה חודשים הרכב לא זז, אך אז הוא לא השמיע אף צליל, והמוסכניק ביטל את הקודן.

האם יש לך הסבר לתופעה מוזרה שכזו? אני חוששת שהרכב ייתקע שוב.

תשובה: כנראה, ניסאן טידה שלך סובלת מתקלה (נפוצה) בחיישן הקראנק, או מניתוק חלקי של החיבור לחיישן זה. עקב כך, מחשב הרכב אינו מזהה את מיקום הבוכנות – ולכן המכונית אינה מתניעה. מוזר שמר מוסכניק לא העלה את אפשרות זו.

אבשלום בן-חמו: ברשותי ניסאן אלמרה (טקנה) אוטומטית 2006 (אני יד שנייה) שעשתה כ-150 אלף ק"מ. יש לה לפעמים בעיה בגיר: כאשר הרכב עוצר לכמה שניות (רמזור אדום למשל) במצב D וברצוני להמשיך בנסיעה, אני מרגיש שההילוך נתקע ולא עובר, והטורים קופצים. בעיה זו לא נגרמת כמעט בנסיעה רציפה. רק פעמים בודדות קרה במהלך האצה שהטורים עלו וההילוך לא נכנס.

כדי להילחם בבעיה אני מעביר לניוטרל בכל עצירה, ואם זה כבר קרה אני עוצר בצד, מכבה את הרכב ומתניע שוב, והגיר מסתדר. אציין כי זה קורה הרבה יותר פעמים כאשר המזגן עובד, וכי שמן הגיר נקי ובסמיכות מתאימה לדגם.

איפה בדיוק הבעיה? ומה עדיף, שיפוץ גיר או החלפה? יש מקום מומלץ לטיפול שכזה?

תשובה: האם במשך 11 שנות חייה של אלמרה הוחלף לה שמן גיר, כולל המסנן, כפי שממליצים יצרני שמנים אלה? רק עובדים מנוסים במכון לגירים אוטומטיים יידעו לזהות את מצב השמן לפי ריחו וצבעו.

חגית ואלעד אופיר: לאור הצורך לרכוש רכב 7 מקומות לאחר מותה הטרגי של הספייסוואגן שלנו בתאונה (חשבנו שתמות מזקנה), אנחנו מתלבטים בין שני דגמים הנמצאים בסוכנות ליסינג וטרייד-אין, אשר להתרשמותי הם די נדירים:

1. ניסאן NV200 שנת 2013 במחיר 60 אלף שקלים שעשתה 130 אלף ק"מ.
2. שברולט אורלנדו 2013 דיזל במחיר 68 אלף שקלים שעשתה 90 אלף ק"מ.

זו התלבטות קיצונית בין רכב שנותן פתרון בלבד לנסיעות משפחתיות (די ארוכות במקרה שלנו), אבל אמין וחסכוני לטווח של עשור קדימה – לבין רכב שהאחזקה שלו עלולה להיות יקרה מאוד, וגם אמינותו לטווח של עשר שנים (בנסיעה של 22-23 אלף ק"מ לשנה) מוטלת בספק רב. מצד שני, איכות הנסיעה באורלנדו שונה מהותית מזו שבניסאן. ברור שהעלות המצטברת של האורלנדו תהיה גבוהה יותר, אולם השאלה היא עד כמה.

אופציה שלא בדקתי היא הצרפתיות, לאור העובדה שלא זכיתי לראות בעשורים האחרונים צרפתיות שמזדקנות בכבוד. נודה לחוות דעתך.

תשובה: שתי האופציות, ניסאן ושברולט, הן רלוונטיות לדרישות שלכם. הייתי הולך על דיזל, אם אורלנדו אכן עשתה רק 90 אלף ק"מ.

לגבי הצרפתיות: C4 פיקאסו שומרת בשקט מול המתחרות על יתרונותיה המשמעותיים – סגנון פריזאי ונוחות.

חנניה מנולסון: עקב התרחבות המשפחה אני מחפש לקנות רכב 6 או 7 מקומות. התקציב שלי הוא עד 50 אלף שקלים, ואני מעוניין ברכב שישרת אותי לחמש שנים או יותר. הנסיעות יהיו בינעירוניות בעיקר (אנו גרים בגוש עציון), למרחקים של כ-15 אלף ק"מ בשנה.

האפשרויות שלי כרגע הן הונדה FR-V שנת 2009 או מאזדה 5 שנת 2009, שתיהן ב-50 אלף שקלים, שתיהן בקילומטראז' של 120 אלף. על מה היית ממליץ?

תשובה: כחסיד הונדה FR-V אני תמיד ממליץ עליה, במיוחד בתקופה האחרונה, שבה היצרן היפני התחיל לוותר על המנועים האטמוספריים N/A (בלי טורבו) האמינים שלו. ממנוע כזה נהנית גם FR-V, אחת משירוֹת הברבור הטכנולוגיות של הפירמה.

אלא שאמינות היא תכונה שמאפיינת גם את מאזדה 5, ש"בלי סיבה יצאה אצלנו מהאופנה", כתבנו עליה, ועל כן היא נמכרת בזול יחסית. בקיצור, אין לך ברירה אלא לנסוע בשתי המכוניות, שאינן דומות זו לזו (חוץ מחוויית הנהיגה המשותפת להן), ולבחור את הכלה המתאימה לנוחות ולבטיחות משפחתך, ומושכת אותך אישית.

בינה: ברשותי סוזוקי ליאנה 2004. לפני כשנה הרגשתי רעידות בשעת עמידה ברמזור או ברוורס (עדין, רגל קלה על דוושת הגז). במוסך עשו בדיקת מחשב, ואמרו שמדובר בחיישן מסוים. הם החליפו את הרכיב ושילמתי, אך כבר בדרך חזרה הרגשתי שהבעיה לא נפתרה. חזרתי למוסכניק, שטען כי המחשב לא טועה, ואם הוא הצביע על בעיה בחיישן אז היה צריך להחליף. הוא בדק שוב מה מקור הרעידות ולבסוף החליף קויל, וזה אכן פתר את הבעיה.

לאחר כמה חודשים חזרו הרעידות. חזרתי אל המוסכניק, והוא החליף לי שוב קויל (הפעם ללא תשלום). לאחר חודשיים (!!!) חזרו שוב הרעידות, והגעתי למוסכניק אחר שהחליף קויל. הבעיה התמתנה אמנם, אך לא חלפה. הוא אמר שישמן את הצירים, לא עזר.

הרעידות מחמירות כשאני מדליקה מזגן, ולכן אני נאלצת לנסוע בלי מזגן בימים אלו. אציין שבנסיעה בכביש מהיר אני לא מרגישה בעיה, רק בתוך העיר – בעצירה ברמזור או ברוורס (המשותף הוא שהרגל לא על הגז). אגב, מה שעוזר הוא העברת ההילוך לניוטרל, אז הרעידות מפסיקות. אשמח לשמוע ממך מה מקור הבעיה.

מידע שאולי קשור ואולי לא: הרכב נקנה לפני 4 שנים. בשנתיים הראשונות הוא נסע ללא תקלות כמעט, למעט שתי תקלות התחממות, ואז טופלו רדיאטור ועוד משהו. לפני שנתיים האוטו היה מתחמם, ושלושה מוסכניקים (כולל טיפול 10,000) לא מצאו את מקור הבעיה, ואמרו להמשיך לנסוע ולעקוב אחר המים. לאחר זמן-מה כך, האוטו התחמם והלך ראש המנוע…

החלטתי להשקיע בהחלפת מנוע (מחוסר תקציב לקניית רכב אחר). המוסך נתן לי מחיר של 7,000 שקלים (על מנוע משומש שעשה רק 45 אלף ק"מ), ובסוף העבודה חייב אותי על 9,000 שקלים (טען שהיה צריך להחליף רדיאטור ומאוורר). מאז אין סוף לתקלות. חוץ מהרעידות שפירטתי, אני לא מפסיקה לבלות במוסך…

מציקה לי גם התופעה של אי התחממות המנוע מאז החלפת המנוע: לפי מד החום, המנוע לא מתחמם אלא רק אחרי נסיעה של כרבע שעה. אם זו נסיעה בכביש מהיר, החום אפילו יורד. האם התופעה הזאת נורמלית? חלק אמרו לי שזה לא תקין ושותה דלק ולא טוב למנוע, חלק אמרו שזה לא נורא. שאלו אותי אם המוסכניק הוריד אולי את התרמוסטט, הוא טוען שלא…

מה דעתך? מדוע כל התקלות האלו? האם בגלל גיל הרכב וחבל על ההשקעה? האם העבודה על המנוע לא הייתה טובה? (קיבלתי הרבה המלצות על המוסכניק).

תשובה: לצערי, נפלת על מוסכניקים רשלנים, שהמליצו לך להמשיך לנסוע כאשר המנוע התחמם, עד שהוא התפגר בגלל משימה בלתי הגיונית זו. גם התיקונים שאת מתארת נראים לא רלוונטיים במקרה של ליאנה, בעלת מוניטין של אמינות.

את רעידות המנוע בסיבובי סרק אפשר למנוע באמצעות ניקוי יסודי של המצערת ומנוע הצעדים, שלאחריו יש לעדכן את מחשב הרכב. בנוסף, יש להחליף חוטי חשמל ומצתים. כדאי גם לבדוק אצל חשמלאי אם האלטרנטור אכן מספק טעינה של מעל 14 וולט גם בסיבובי מנוע נמוכים.

בקשר לתרמוסטט: צריך לבדוק שמא הוא נמצא דרך קבע במצב פתוח בגלל קורוזיה, ועל כן אינו מאפשר את שמירתו של נוזל הקירור בטמפרטורה אופטימלית.

חגי: אני מחפש לקנות רכב משומש. אני מתגורר בעמק האלה וצפוי לנסוע מדי יום לעבודה בירושלים. הרכב לא יהיה משפחתי, אלא ייסע בו בדרך כלל אדם אחד, ואולי גם טרמפיסט. אני רוצה רכב טוב, אמין וחסכוני שנותן חוויית נהיגה כיפית. אין לי בעיה לנהוג בידני. התקציב עד 50 אלף שקלים. מה דעתך?

תשובה: הונדה סיוויק האצ'בק 1.8, רנו קליאו ספורט, פולקסוואגן גולף GTI.

אלכס: אני רוצה לקנות רכב בתקציב מצומצם מאוד (עד 20 אלף שקלים), ואשמח לעצה או הכוונה. אני מחפש רכב פשוט שיאפשר להכיל זוג הורים וילד, שכל מטרתו להביא את התכולה בבטחה מנקודה א' לנקודה ב', מבלי להתעסק יותר מדי בהיבט המכני. גם "סלון מפואר" לא משחק תפקיד.
גיר אוטומטי, צריכת דלק טובה, אמינות ובטיחות – אלו מילות המפתח ברכב המבוקש. אשמח לעצתך.

תשובה: מחפשים לפי המצב הטכני של הכלה, כזו שבעליה הקודמים לא חסכו כסף על טיפולים בה ואין לה קילומטראז' מי יודע מה. ואז לא חשוב אם זו יפנית, קוריאנית, גרמנייה או צ'כית. מוכרי הרכב של היום לא מזלזלים בסכום של 20 אלף שקלים.

*

קאדילק בקמפוס של היכל יד-אליהו. היו זמנים שנפח כן היה קובע צילום: י"א