סְטִיפָּה

stypa (סטיפה) הוא מנהג לועזיטי ידוע, אחד הטקסים הפגאניים שמהם לא הצלחתי להתנתק. בסטיפה תקנית יושבים הגויים על מותו של קרוב, מדברים עליו, מגלגלים זיכרונות או סתם שותים ומעשנים. אלו שיודעים לבכות, בוכים

והנה הזקן היהודי דָּבֵק במסורת אקזוטית זרה זו, ויושב בסטיפה משלו עקב מותו הפתאומי של ידיד נפשו ואליל דור שהולך ונעלם: הסופר הפולני, התסריטאי והמחזאי יאנוש גְּלוֹבָצְקִי.

אין נים ואין שכנים

הזקן שהתנחל בי יושב בסטיפה הפרטית שלו, יושב לבדו, במרפסת קטנה הטובלת בְּלַיְלָה תל-אביב חשוך, עם בקבוק ומקטרת. מולו של הקשיש רק מַפָּל של תריסים חשמליים סגורים בבית ממול, אין סימן חיים, כלום, רק אור של פנס רחוב.

התריסים סגורים גם בדירה אשר עליה ועל דייריה התכוונתי לספר לגלובצקי אך לא הספקתי, כך שחברי לא ישמע ממני כבר שבשכונה זמנית זו שבה נתקעתי נדלקים ונכבים ניצוצות של חיים, פיסות אנושיוֹת בעלות איכות ספרותית אשר מלוות בתמונות בנוסח ריאליטי, כאילו הן שייכות למחזות שיאנוש כתב.

הרי האפיזודות והתמונות המתרחשות ברחוב מקס ברוד הצדדי דומות לאותם קטעי חיים קטנים, שוליים לכאורה, אשר סיפקו לחברי המנוח קריירה מטאורית בברודווי, בפריז, ברומא, ובוודאי בוורשה שאחרי נפילת השלטון הקומוניסטי.

ככה סתם, כאילו כלום

הדירה שמול המרפסת שלי, אף היא בקומה השנייה, נקנתה לא מזמן על ידי משפחה עשירה דייה כדי להחזיק משרתת אפריקנית שחומת עור, העסוקה בטקס קבוע של ניקוי סביבת המגורים של בעליה, כביסה, ייבוש וגם בישול.

שבוע אחר שבוע עובדת הכושית נמרצות, מצהריים עד ערב, בנוכחותם של בעלי הנכס. אלא שמדי בוקר, כאשר הילדים נשלחים לגן ובעלי הבית נוסעים אל עסקיהם, אשת אפריקה שחורה זו מציתה סיגריה, מסדרת בדייקנות כריות גדולות על הספה הלבנה שבמרכז המרפסת, ומתפרקדת עליה במנוחה.

זה כאילו כלום, אלא שמשום-כלומים כאלו יצר גלובצקי את המחזות הכי מעניינים שלו, אז ודאי שרציתי למסור לו את הקטע כדי לשעשע אותו עם עוד ריקושט מהעולם היהודי שעניין אותו כל כך, אך לא הספקתי.

מטלית פלאית

ונשארה עוד תמונה, קולנועית משהו, שאני נאלץ לשמור לעצמי במקום לחלוק עם גלובצקי: בזמן הסיאסטה של אותם שכנים שלי, כאשר התריס שלהם נשאר פתוח לשם השינוי והשמשה הענקית בסלון, הכהה במקצת, קיבלה תפקיד לשמור על המיזוג, התרחש לפתע פלא: מטלית בהירה ניקתה את השמשה בעצמה, בלי שום יד אנושית מחוברת אליו, ואפילו בלי מקל ארוך.

היה זה מחזה מסתורי ובלתי מובן, ורק כעבור דקות ארוכות הבין הזקן שהגאנית/קנייתית/סודאנית הממרקת את השמשה פשוט התמזגה כולה ברקע השחור, ורק הסמרטוט הבהיר נראה לעין.

חוק שימור החום

בשיחה האחרונה בינינו, בקפיטריית הסופרים Czytelnik (הקורא) בוורשה, 200 מטרים ממלון שרתון, הודה הזקן בפני גלובצקי שהוא לא הצליח עדיין להתרגל לעזיבתן של כמעט כל הדמויות שהשתייכו אי-פעם לתקופה הלועזיטית של חייו.

מילא הקרובים פחות, שהמפגש איתם הצטמצם למילות נימוס, אם בכלל. אלא שקשה לקבל בהבנה כלשהי את היעלמותם של פָּנִים וקול השייכים לאנשים החשובים לנו יותר מכול. הרי החום כלפיהם נשמר גם לאחר היעלמותם, ואף גובר.

וכך, צעירותו ז"ל של הקשיש המורשה הנודד, וצעירותו של גלובצקי הגוי בעל הנפש היהודית (אמרתי לו את זה) – מאושפזות בספר זיכרונות שגיבוריו הראשיים ניטלו ממנו פתאום.

שישה ספיישל 

הייתי גאה להיות חברו של יאנוש גלובצקי, כפי שהייתי גאה ואף משוויץ בקשרי הידידות שלי עם כריסטופר קומדה המלחין, עם סלבומיר מְרוֹזֶ'ק הסופר והמחזאי, עם יז'י נוֹבוֹשֶלְסְקִי הצייר, עם אנדרי ויידה הבמאי ועם אמן הבמה והצייר טדיאוש קנטור. כולם ז"ל.

וואלה, כמה הזקן המורשה מבין את הווידוי של המאפיונר אל קאפונה, שאמר כי החבר היחיד שלו הוא שומר הראש 38 ספיישל.

כוחות הפרדוקס: בשבת האחרונה נפטר יאנוש גלובצקי, סופר פולני חתן אינספור פרסים בינלאומיים, מחזאי ותסריטאי, אשר כוח עליון סיפק לו חושים מיוחדים שאפשרו לו לחקור ברגישות פנומנלית אירועים המתרחשים בדורו ובסביבתו – פיסות דרמה קטנות, צלילי רקע ומילים – ולהצילם משכחה. כמו בתסריט לסרטו של ויידה "ציד הזבובים", שבו צייר גלובצקי תמונה טרגית-קומית של התפוררות משפחה, וכמו במחזה "אנטיגונה בניו-יורק", שסלל את דרכו לבמות המובילות בארה"ב ובעולם.

גלובצקי, שביקר בין השאר באוניברסיטה העברית, שימש כמרצה באוניברסיטת קולומביה ובבנינגטון קולג', ושיתף פעולה עם "ניו-יורק פאבליק תיאטר", עם "מארק טאפר פורום" בלוס-אנג'לס ועם "מרכז האמנויות של אטלנטיק" בפלורידה. גלובצקי גם פרסם מאמרים ורשימות ב"ניו-יורק טיימס".

השלטון הקומוניסטי הפולני רדף אחר יאנוש גלובצקי, שהואשם בבריחה למערב ובכתיבת סיפורים ומחזות בעלי תוכן ביקורתי לגבי מולדתו. בשיחה עם הזקן המורשה הודה הסופר בחיוך שהשנאה שזכה לה בוורשה הקומוניסטית והרדיפה המטורפת אחריו, כולל איסור שהוטל עליו לחזור לפולין, אל ביתו ואהובתו – עזרו לו, בכוח הפרדוקס, לפתח קריירה בעולם החופשי.

סופר לאומי עם צלקת

ובאותה פגישה אחרונה עם גלובצקי שמע ממנו הזקן שסופר המדע הבדיוני הפולני הידוע סטניסלב לֶם, שתורגם ל-41 שפות, היה יהודי ניצול שואה אשר הפוגרום ביהודי לבוב שבמזרח פולין (כיום באוקראינה) השאיר בו צלקות שלא נרפאו עד מותו בוורשה, בשנת 2006.

ועוד שמעתי מגלובצקי שאותו סטניסלב לם אהב בטירוף מכוניות, ופרסם הרהורים סרקסטיים. אחד מהם היה: "בסוף גזע האנושות יתגמד לגודל שמתאים למשרתים חסרי בינה, אשר יועסקו אצל גאוני מתכות וחשמל, ואולי יחלקו לאדוניהם כבוד כמו לאלוהים". האפוריזם השני של לֶם שגלובצקי הזכיר בשיחתנו היה: "עד שלא התחברתי לאינטרנט, לא ידעתי שיש בעולם כל כך הרבה אידיוטים".

רודפת האמנים

אחרי שחייכנו על ההברקה של לם, סיפרתי לגלובצקי שמנהלת משרד הצנזורה הקומוניסטי הפולני, היהודייה מריה לוֹרְבֶּרוֹבָה שהכרתי עוד בילדותי, באיזו קייטנה יהודית, סיפרה לי כעבור שנים, בלודז', שהייתה עסוקה בחיפושים מדוקדקים לאורכם ולרוחבם של ספרי ה-SF (סיינס פיקשן, מדע בדיוני) של סטניסלב לם, שמא מסתתרות בהם חלילה אי-אלו אלגוריות אנטי-שלטוניות.

צנזורית זו חקרה חקור היטב שמא גיבוריו של לם, הבאים מעולם אחר או טסים בגלקסיות בין כוכבים, הם למעשה דמויות בפרודיה הפוגעת במדינות מזרח אירופה ובברית המועצות. "התלבטתי אם לתת אור ירוק ל'סולאריס', ספר שנשלח בסתר למערב והתקבל בזרועות פתוחות ובהתלהבות על ידי הרוויזיונרים והאימפריאליסטים".

"אני ממש מתנצלת שרדפתי אחר סטניסלב לם", הוסיפה והודתה לורברובה בפני הקשיש המורשה לקראת 1968, וממש באותה שנה, כבר בגל האנטישמיות המתפרץ, הספיקה גברת זו להכניס את שמו של הזקן הצעיר, יחד עם שמו של יאנוש גלובצקי, לרשימת אויבי המדינה הקומוניסטית, שאת שמותיהם ויצירותיהם אסור היה להדפיס או להפיץ בשום צורה.

לקראת סופה של אותה 1968 גורלית זו עזבה גם הצנזורית לורברובה עצמה, כמו הזקן, את פולין. כיהודייה נרדפת היא הצהירה שהיא מזנקת לישראל, אלא שעצרה את נסיעתה בפריז.

סטניסלב לם. אחרי הפוגרום שעבר בלבוב ב-1941, פחד עד מותו להזדהות כיהודי

פינה את השולחן

לפני כמה חודשים קבעתי עם גלובצקי שאקרין לו את גרסת הבמאי של סרטי "שועל הכסף של פליציה ט'", כדי לשמוע ממנו את דעתו, בעד או נגד. רציתי שהוא יגיד אם מוצאים חן בעיניו בית הקיץ שלי, אוסף מכוניותיי והתמונות שציירתי, ורציתי שיכיר את בני, האוהב כמוני את כל מה שגלובצקי כותב.

"אתה לא צריך להתקשר", אמר גלובצקי לזקן המורשה, "כי בשעות הצהריים, אם אינני בביתי בניו-יורק, אני יושב תמיד באותו שולחן בקפיטריית 'הקורא' ברחוב וייסקה 12 בוורשה. אני מחכה לך שם", הבטיח בחיוך, ולא הצליח לקיים. יהי זכרו ברוך.

אפילוג

ולפני הפגישה הבאה בינינו, אי-שם מעל העננים, אנסה לבקר את גלובצקי בבית הקברות בוורשה, להניח אבן קטנה על השיש הנוצרי הכבד, ולמסור לסופר המנוח שקפיטריית Czytelnik החביבה עליו עומדת למות יחד עם האינטליגנטים האחרונים שעוד נותרו.

טיפ טיפה: פספוס

ייתכן בהחלט שהקשיש המורשה היה זוכה במעגל חברתי יקר, לוּ רק היה נענה לעשרות הזמנות שהוא מקבל מפייסבוק, לינקדן ורשתות חברתיות אחרות, אשר מגיעות לתיבת הג'ימייל שלו למרות הודעת הזקן כי המורשה שומר מרחק מרשתות אלה ולא מוכן להצטרף אליהן.

וכך, השבוע הפסיד שוב הקשיש המורשה את הנפשות המזמינות אותו ללינקדן – הפעם לירון, שריתה, איתמר, אסתריא, מוטי, בני ואחרים, ועל כן הזקן יכול רק לדמיין מיהם פונים אלה ל- e.teksty@gmail.com, ומהם הפרופילים שלהם ברשת.

לא נותר למורשה אלא להצטער שעקרונותיו האובססיביים, המכתיבים את התעלמותו המוחלטת מרשתות חברתיות בע"מ, אינם מאפשרים לזקן להכיר מקרוב את הנפשות הפונות אליו.

שואלים את אדוארד

אלי: אשמח לחוות דעתך על שברולט קפטיבה דיזל 7 מקומות. בשנתונים 2008-2010, כפתרון למשפחה בת 6 נפשות. המחירים באתרי יד שנייה נעים בין 35 אלף שקלים ל-55 אלף.

אשמח לדעתך על איכות הרכב, עלויות אחזקה וכדאיות מול המקבילות במשפחת המיניוואנים כדוגמת מאזדה 6 וכדומה.

תשובה: כדי לענות על שאלתך נדרשות קצת יותר מילים מהמקובל בתת-המדור "שואלים את אדוארד". אז הנה הסיפור:

ספק בגלל גילו המתקדם וספק בגלל השפעת חום הקיץ הנוכחי, מר לוי יצחק ממשיך בהפצת מחירים חסרי פרופורציה לכל גזע המיניוואנים המשפחתיים, ה-SUV, הקרוסאוברים, הג'יפים ומשהו שנקרא "מכוניות פנאי" (כי לגבי הקשיש המורשה, מכונית פנאי אמיתית היא רכב דו-מושבי, כמו הבווארית שלו Z3M קוּפֶּה וכמו מאזדה MX5).

במקביל למחירון לוי יצחק, שאינו רלוונטי אשכרה, חבורת כתבי חצר מעוותת אף היא את המציאות עקב אינטרסים צרים, שקופים לעתים. כך קרה גם במבחן השוואתי בין פולקסוואגן טיגואן למאזדה CX5. עורך המבחן קבע שמאזדה היא "בית חרושת יפני קטן המוכר בעיקר למדינת ישראל", כאילו מאזדה לא חוגגת באירופה בזכות דגמים כמו אותו CX5 דווקא, ובוודאי בזכותן של מאזדה 6, מאזדה 3 ומאזדה MX5. דמות חצרית זו מעדיפה על פניה של CX5 את טיגואן בעלת שני עקבי האכילס (מנוע TSI וגיר DSG), ולא מגלה משום-מה שהטיגואן השווה היחידה היא זו המבורכת במנוע דיזל של 240 כ"ס.

בקיצור, עקב שערוריית המחירים אצלנו, המצוצים מהאצבע בגלל קומבינות אלו ואחרות ואינם פרופורציונליים לשווי האמיתי של הדגמים בקבוצת ה"שבעה מקומות", ודאי כי במקומכם הייתי לוקח את קפטיבה, שמחירה נשאר עממי כי תחקירני המחירון, או המנכ"ל עצמו, מצאו באמריקנית זו גנטיקה דרום-קוריאנית, ולא לקחו בחשבון שהקוריאניות האמיתיות, כמו יונדאי וקיה, זוכות אצלנו בתואר "אמינות".

שברולט קפטיבה עשויה בהחלט להיות בחירה הגיונית, ובלבד שהיבואן יתחייב לספק לבעליה חלקים מקוריים, כמו גם שירות ברשת מוסכים אשר מתמצאים באחזקת דגם זה – מוסכים אשר אינם ממליצים על החלפת שמן מנוע בתדירות פושעת של 30 אלף ק"מ, וכך הורסים מנועים רק כדי ליישר קו עם פירמות רכב מתחרות המנופפות בשטות פרסומית זו ומיישמות אותה.

שורה תחתונה, תתחדשו.

חני גלזר: לאחר שהיונדאי i25 שלנו נגנב אנו מחפשים רכב חדש, כשהשיקול המרכזי מבחינתנו הוא חיסכון ובטיחות (יש לנו 2 ילדים). אציין כי גם אני וגם בן זוגי רואים ברכב מוצר פרקטי, ופחות מחפשים חוויית נהיגה… אנחנו גם לא מבינים כל כך במכונאות, והביקורים במוסך תמיד הסתיימו בסכומים לא מבוטלים ובתחושה שעבדו עלינו.

שנינו יורדים פעמיים-שלוש בשבוע לתל-אביב מירושלים לצורכי עבודה ולימודים. לאור זאת חשבנו ללכת הפעם על רכב חדש עם אחריות מהיבואן, שיחסוך לנו הרבה כאב ראש. בגלל הנסיעות המרובות, וכדי לחסוך בדלק, חשבנו לבחור ברכב היברידי (ה-i25 לא הייתה חסכונית בכלל).

הרכב שקיבלנו עליו המלצות הוא יונדאי איוניק, שזול יותר מהפריוס ב-18 אלף שקלים בערך והאחריות עליו ארוכה יותר. מה דעתך עליו? והאם הבחירה ברכב היברידי כדי לחסוך בדלק היא נכונה (מול השיקול של ירידת ערך בקניית רכב חדש)? אשמח לחוות דעתך המלומדת.

תשובה: קודם כל, תשכחו לגמרי מרכב היברידי, אשר אינו מתאים למתווה השימוש שאתם מייעדים לרכב המשפחתי.

1. היברידיות אינן חסכוניות בנסיעות בינעירוניות, אלא אך ורק בנסיעות בתוך העיר.
2. בגלל השימוש במנועי בנזין שעובדים בשיטת אטקינסון – החסכונית כביכול, אך גורמת לחולשה המתבטאת בעליות – אז תהיו בהיברידית האחרונים לעלות את הקסטל. גם את זה כדאי לקחת בחשבון.
3. בכל אופן, לנוכח החששות שלכם מ"כאב ראש" באחזקה והציפייה לאמינות, נראה לי שמוטב שתתכבדו בטויוטה קורולה, שתספק לכם את חבילת המאפיינים המבוקשת.

אגב, צריכת דלק גבוהה היא בדרך כלל תוצאה של סגנון נהיגה בזבזני.