כת שונאי ההגה

בכיר במובילאיי התרברב שכבר שנים הוא נוסע לירושלים ברכב אוטונומי, שעל ההגה שלו הוא "פותח עיתון". הקשיש נחרד מהשחצנות חסרת האחריות של זיו אבירם, אך גורמי החוק אצלנו לא רואים בה סכנה לציבור

זיו אבירם, "ממייסדי מובילאיי" כפי שהוגדר בדה מרקר, התגאה באוזני כתב העיתון שהוא נוהג מעיר החטאים אל ירושלים במכונית אוטונומית, מה שמאפשר לו להוריד ידיים מההגה ולקרוא בנחת עיתון. והנה, בין כל קוראי דה מרקר, לא קם אף אזרח נורמטיבי דיו כדי לדרוש מהרשויות להגיב בתקיפות על מעלליו של האיש. הרי לפי דרישת המחוקק, בארץ ובעולם כולו, אסור לנהג להוריד ידיים מההגה!

כתב דה מרקר אמיתי זיו, שדיווח על מנהג מסוכן זה, תפקד בעצם כמלשין בודד, המסגיר את העבריין ממובילאיי לזרועות שומרי החוק.

והנה לפנינו פלא: חוצפתו של איש מובילאיי אבירם, אשר כתב דה מרקר תיאר אותה כסדרתית (האיש חוזר לסורו המפחיד פעם אחר פעם כבר שלוש שנים, מ-2015 עד עתה!) – התקבלה בשתיקה מוזרה מצד המערכת הממלכתית והשיפוטית, כולל בוודאי המשטרה, שבדרך כלל מענישה נהגים שמורידים ידיים מההגה כדי להחזיק טלפון, ועוד מקבלים חלילה סמס או שולחים אותו.

אם אין די בכך שהשר הממונה על התחבורה לא התעורר מול המעשים המגונים המתנהלים בקביעות בין זיו אבירם לבין רכבו האוטונומי – גם לוחמי הסדר על הכבישים לא פתחו את פיהם, כולל עמותת 'אור ירוק' ויתר הכנופיות הדומות, המנסות אף הן לתפוס טרמפ על נושא תאונות הדרכים.

כולם שותקים מבלי לתפקד כראוי ולדרוש את מעצרו של הפושע, ש"בכל בוקר עולה על הרכב שלו במרכז, פוקד עליו 'הר חוצבים', פותח עיתון על ההגה, ונותן לכלי הרכב לנהוג לבדו". איש לא הציע להחרים את רישיון הנהיגה של העבריין הסדרתי זיו אבירם, ואף גורם לא עומד להחרים מיידית את רכבו. נהפוך הוא: יש לשער כי הנכבדים הרבים שאמורים לשמור על החוק היבש מתייחסים לתחביבו מְסַכֵּן-הציבור של זיו אבירם בהבנה ואף בסימפטיה (אותן הבנה וסימפטיה אשר כתב דה מרקר הפגין כלפי המרואיין העבריין).

למעשה, רשויות החוק אינן חוששות להפוך לשותפות של עבריין זה (שהרי מי שאינו מטיל סנקציות על פושע, תומך בו), והן אינן מגיבות ל"אקדח המעשן" של הרוצח הפוטנציאלי, שהווידוי שלו פורסם בכתבה של אמיתי זיו שהודפסה על דפי דה מרקר ב-22 במארס 2018.

אני רק שאלה

והזקן אומר שהוא רק שואל, לנוכח שערורייה זו, האם ייתכן שהכוחות הממשלתיים, ושר התחבורה בכבודו ובעצמו, אינם מגיבים למעשיו החוצפניים והבלתי אחראיים של האיש בגלל (אולי אולי) הקשרים המיוחדים שהמדינה מטפחת עם חברת מובילאיי, שהיא ילד משותף של אמא קרטל יבואני הרכב ושל אבא משרד התחבורה?

קשר מוזר ומסקרן זה, שמתנהל ללא בושה לאור יום, נחשף כאשר הפטנט המטרידן מובילאיי, פרי מוחם של הירושלמים, אשר צעקותיו משפילות את חוויית הנהיגה למדרגת סיוט, הוכרז פתאום כ"פריט חובה", מה שהפך את יצרניו למיליונרים. הפטנט הֶעֱשִיר גם את ברוני הייבוא, שהרי מערכת מובילאיי הפסיבית והזולה בהתאם, הפותחת פה בהיסטריה מעצבנת, פטרה את הטייקונים הממולחים מהצורך להתקין בסחורתם מערכות בטיחות מקוריות, אקטיביות, יקרות. כך שתמיכת המדינה במובילאיי מסכנת נפשות.

שחצן וטוב לו

ומהרהר הזקן: לנוכח שיתוף הפעולה החוגג בגלוי בין קרטל היבואנים, משרד התחבורה ומובילאיי על רווחיה האסטרונומיים, שיתוף פעולה שאינו מתרגש מעניין פעוט כמו שלום הציבור – אז אולי גם אנו, האזרחים, לא זקוקים כבר לאישור כלשהו כדי להעלות מכונית לכביש? ואולי אחיזה בהגה בשתי ידיים חדלה להיות תנאי בסיסי הנדרש מנהגי הארץ?

ואם כך, אז מה זה משנה, לכל הרוחות ושות', שהזקן המורשה חושב שהרשויות צריכות לשלוח את השחצן ממובילאיי להתיישב מאחורי הסורגים, כדי שיפסיק לסכן נהגים אחרים? באווירה כזו של הפקרות, חמדנות וסגידה להייטקיסטים, נראה שרק הקשיש חושב שיש להעניש את העבריין ממובילאיי, בעיקר עקב נהיגתו במכונית אוטונומית בלתי חוקית, שאין לה אצלנו התשתית הנדרשת, כזו המיועדת לתנועה עתידנית.

גורו לכם מהאלגוריתם

אלא שלא רק על כך יש להעניש את זיו אבירם. כי לפי הקשיש המורשה, מגיע לאותו "בכיר ממובילאיי" לעזוב את העניבות וללבוש זמן-מה ביגוד צנוע בצבע כתום גם בגלל הזלזול במה שאמרו חכמים ממנו.

כמו מה שאמר למשל כריסטופר הארט, המדען הראשי של הרשות לבטיחות תחבורה בארה"ב, אשר לדעתו חזון המכונית האוטונומית הוא בינתיים חלום באספמיה. בין השאר, בגלל העובדה שלא כל תרחיש בתנועה על הכבישים אפשר לסמן באלגוריתמים. הרי לא קיימות עדיין, מזכיר לנו הארט, תוכנות נבונות דיין כדי להתמודד עם התפרצות פתאומית של כלב או אדם לכביש, או עם תופעות טבע כמו גשר שהתמוטט. "אין סיכוי שמישהו יצליח לייצר מערכת שתעבוד כמו מוח אנושי", טוען האיש, ומזהיר כי השלטונות הפדרליים יתנגדו למכונית האוטונומית, במיוחד אחרי התאונה של 'אובר'.

והזקן מוסיף מניסיונו היומיומי, ומנסה לדמיין מה תעשה מכונית אוטונומית כאשר מישהו יצליח לעקוף אותה, בעודה נוסעת בשיירה במרחק שתי שניות מאחורי הנהג הנמצא לפניה. הזקן המנוסה והזהיר יודע שמכונית שעוקפת אותו תנסה להתפרץ למרווח שתי השניות שלו, ואז תפעיל מיד את המעצורים. כך שיש לזקן שתי אפשרויות: לקצר את מרווח הבטיחות לשנייה אחת או פחות, כדי שספידי גונזלס לא יוכל לפלוש לנתיב שלו – או שהזקן, שהוא לפעמים ג'נטלמן מורשה, יבחר בנימוס משתלם, וברגע שספידי יתייצב ליד המראה השמאלית שלו הזקן יוריד רגל מדוושת הגז כדי לאפשר לספידי לבצע את זממו ללא צורך בפאניק-סטופ. האם גם האינטליגנציה המלאכותית של המכונית האוטונומית תגיע להיסק זה?

חממה למיני סוטים

מול הרוב העברי השפוי, המתייחס למכוניות בסימפטיה ומנסה ליהנות מהנהיגה, מתייצב בארצנו הקשישה בת ה-70 קומץ של שונאי אחיזת הגה, אשר ארגנו בשבוע שעבר פסטיבל מכוניות עתיד, שלפי סיסמתם יהיו אוטונומיות לגמרי, כלומר לא זקוקות כלל לנהג.

הזקן לא הופתע מכך שהסוטים החדשים הללו, שנהיגה עצמית גורמת להם סבל, מצאו במה לעוינותם זו, ואף תמיכה עיוורת בה – דווקא בעיתון 'הארץ', השואף כמדומה לבידול כלשהו מהשפיות, אשר משעממת כנראה את שוקן וסופריו.

במסגרת שאיפתו זו לפרוש חסות על החורגים מהתקן, 'הארץ' מספק כבר חממה ידידותית לתנועת הגאים העבריים (נשים, גברים ומשהו באמצע), ועל דפיו של עיתון זה הספיקו להתנחל גם חבורות של צעירים/צעירות ישראלים שמצפצפים על זוטת השואה, ומהללים באקסטזה את ההתיישבות העברית החדשה בברלין.

בני החסות החדשים

אלא ש'הארץ' ובן טיפוחיו 'דה מרקר' מעניקים לשונאי ההגה יחס טוב יותר מזה שזוכים לו גאים, ואף טוב מזה שמקבלים הברלינאים החדשים. מדענים, משוררים וסופרי עתידנות קיבלו אצל השוקנים, אשר נלהבים מהעתיד האוטונומי כמו ילדים תמימים, מוסף מיוחד בן 20 עמודים העונה לשם "רכב אוטונומי".

קראנו בעיון את הכתבות במוסף זה, וגילינו אגב אורחא שרוב המתעסקים/מתעסקות בנושא המכוניות האוטונומיות – לפחות אם לשפוט לפי מוסף זה – הן נשים שונאות הגה שגילן הוא כגיל הגיבורות של בלזק, כבדות גוף ושיערן צבוע בלונד.

על רקע נשים אלה בולט המדען הראשי של משרד התחבורה, אף הוא כבד כהוגן, שהכריז כי הריגת הולכת הרגל אלין הרצברג על ידי המכונית האוטונומית של חברת 'אובר' לא תעצור חלילה את המהפכה, המצפה לנו בעתיד הקרוב (מצפה על אפנו ועל חמתנו, אבל את זה המדען לא אמר).

נמוך יותר מסיינטולוגיה

הפרט הכי מצחיק בכל האיוולת הפרו-עתידנית הזו הוא שכתב דה מרקר, המייצג את דת האוטונומיוּת, מוכן אף להיהרג למען אמונתו בה כאילו היה קמיקזה יפני. "אם כבר להידרס – אז על ידי רובוט", הכריז האיש, שהגיב להודעתה של דפנה מאור באותו מוסף כי היא אינה מסכימה להידרס על ידי רובוט. ראו לאן הגענו.

אלא שזה עוד לא סוף ההכרזות המגוחכות. המוסף גדוש סיסמאות חוזרות על עצמן שלפיהן טכנולוגיה כחול-לבן הייתה יכולה להציל את הולכת הרגל אלין הרצברג מגלגליה האכזריים של המכונית האוטונומית. דברים דומים אמר, בפעם המי יודע כמה, גם המדען הראשי של משרד התחבורה ד"ר שי סופר. הוא רק שכח לציין שטסלה האמריקנית גירשה את מובילאיי הישראלית משיתוף הפעולה ביניהן.

לשם מה לטרוח

ניסינו להבין מה הסיבה שמשרד התחבורה (השפוי?) הצטרף בהתלהבות אינפנטילית לקמפיין של שונאי/שונאות הגה, והגענו להסבר ההיפותטי הבא: האמונה היוקדת בשלטונה העתידי הקרוב של המכונית האוטונומית משרתת את משרד התחבורה, משום שהיא מגינה עליו מפני הביקורת הציבורית לגבי הפקקים, התשתית המוזנחת, המחסור במקומות חניה, עליית המחירים של חלקי חילוף ואף שיתוף הפעולה של משרד ממשלתי זה עם ברוני הייבוא ומעלליהם.

שהרי לשם מה לו, למשרד, להשקיע בכל אלה, אם ממילא עומד להתרגש עלינו העידן האוטונומי?

אמנם החזון האוטונומי עדיין בלתי-ישים אצלנו, בגלל עשרות סיבות טכניות, פוליטיות ופסיכולוגיות – אך זה לא מפריע למשרד התחבורה ליהנות מכל המהומה סביב התחבורה האוטונומית. כי לנוכח הצונאמי האוטונומי אשר מובטח לנו כי ישטוף אותנו בקרוב – אין טעם להאשים את המשרד בחוסר תפקוד ובהזנחה של מערכת התחבורה הנוכחית! הרי הצונאמי האוטונומי ישנה ממילא את כל מה שקשור עדיין במילת הקסם "תחבורה".

ואם כך, אז מה זה חשוב, לכל הרוחות ושות', שהמשרד הנ"ל, בשם המהפכה האוטונומית, אינו לוחם, או אינו לוחם דיו, בפקקים ובמחסור בחניה באי-איזו רעננה, כפר-סבא או הרצליה, ושאין לו פתרון מול תאונות הדרכים? לשם מה לו, למשרד, לטרוח ולהשקיע בנו, הנהגים האנושיים? הרי בעתיד, הזוחל אלינו לשמחת משרד התחבורה, רק מכוניות אוטונומיות יקבלו רישיון להרוג.

טיפ טיפה: כוונת רצח?

אחרי התאונה של וולבו האוטונומית של חברת 'אובר', טענו חסידי הקִדמה כי גברת אלין הרצברג, קורבן ההתנגשות בוולבו שאירעה בפיניקס אריזונה, היא האשמה במותה כי "האישה פרצה אל כביש חשוך, וגם נהג מנוסה לא היה מסוגל להציל אותה".

היום כבר ברור שאוטונומית זו, וולבו XC-90, נכשלה, ונדמה שהיא אף תכננה את ההריגה בזדון, שהרי הרוצחת לא בלמה כלל לנוכח המראה של הרצברג, וגם לא ניסתה לסטות מהמסלול כדי להימנע מפגיעה באישה, אשר הלכה לתומה עם אופניים. עדיין לא ברור מי נסע באוטונומית הרוצחת. במקום אחד נכתב שהייתה זו נהגת מבחן ש"לא הסתכלה על הכביש", ובמקום אחר צוין שהיה זה מהנדס של 'אובר', שאף הוא לא עשה דבר כדי למנוע את התאונה.

האם ייתכן ששניהם גם יחד, נהגת המבחן והמהנדס, ישבו בוולבו האוטונומית הפוגעת, ועסקו למשל בפלירט במושב האחורי, תוהה הזקן? אלא שלפני שהספקות התפזרו, קראנו על מוות נוסף, הפעם בתאונה של טסלה X האוטונומית, שהרגה שלשום את הנהג שלה.

כל ההתנגשויות הללו בביצוען של מכוניות העתיד, המוצגות אצלנו כאידיליה בנוסח א-מחייה, מתחילות להזכיר לקשיש המורשה את הספר המזעזע 'כריסטין', שזכה לעיבוד קולנועי מעולה. הספר מספר על מכונית שיוצאת למסע הרג של בני אנוש, הנראים לה כנראה כאויביה.

בימים העליזים של עיתון 'מקור ראשון' כתבנו בהתרגשות על 'כריסטין' במדור "כולנו קצת ארני", וכעת אנו, הקשיש המורשה, תוהים: האם ייתכן שמכוניות אוטומטיות מושפעות חלילה מאותה קללה גורלית ומאותו רוע מטפיזי אשר גררו את האמריקנית הוותיקה של ארני, פלימות' fury 1958, לביצוע שרשרת מעשי אימה ורצח?

אגב, אותה SUV של וולבו מדגם XC-90, שהרגה את אלין הרצברג בעיר הבירה פיניקס אף שהמכונית הולעטה במכשור שהפך אותה לאוטונומית – הייתה מצוידת עוד במקור, שהוא ספק שבדי ספק סיני, במערכת אולטרה-אדום שיודעת לזהות בני אדם וחיות הנמצאים על כביש חשוך, ולהפעיל מעצורים בהתאם. גם פטנט זה לא הצליח לסכל את הרצח האכזרי המתוחכם – אשר האוטונומית תכננה במזיד, לפחות לטענתה של הפרנויה.

שואלים את אדוארד

נחמה זאבי, חיפה: א. אנו מחפשים המלצה לרכב משפחתי, עדיף חסכוני בדלק ובעיקר חשוב שיהיה אמין. צריך גם בגאז' גדול ומקום ל-3 כיסאות ילדים. תקציב: סביב 30 אלף שקלים. כמובן, אם יש רכב טוב שעונה על הקריטריונים בפחות מזה – נשמח…

ב. עד איזו 'יד' כדאי לקנות? רכב שיהיה אצלנו יד שלישית או רביעית, עדיף לוותר?

ג. הסיבה לקניית רכב היא שברכב הנוכחי שלנו – יונדאי סונטה 2000 יד שנייה – התקלקל הגיר. תיקון יעלה כ-3,500 שקלים.

האם לדעתך כדאי לתקן ולשמור כרכב שני, או שהוא ממילא לא ישרוד עוד זמן משמעותי?

תשובה: במקום לחפש רכב המאפשר התקנה של שלושה כיסאות ילדים, מה שבהכרח יגרום צפיפות ואינו בטיחותי במיוחד, הייתי מציע לחפש הונדה FRV שהיא בעלת שישה מקומות נוחים ותא מטען מרווח. מספר הידיים הקודמות חשוב פחות מאשר מצב הרכב.

באשר ליונדאי סונטה: חבל להיפטר ממנה רק בגלל הגיר. הרי מדובר בסוס עבודה אמין, שיכול להחזיק מספר רב של קילומטרים ושנים. וממילא תתקשו למכור אותה בלי תיבת הילוכים העובדת כראוי. כך שבכל מקרה – נשארת במשפחה או לא – הייתי ממליץ על תיקון.

אברהם יעקבי, ירושלים: כמו רבים אני עדיין מחפש את הטור שלך בעיתון… אך אודה לך על ייעוצך, הקולע כרגיל.

אני מתכוון לעבור לרכב גבוה, אך בהיעדר תקציב לאאודי 90 ,Q5 וולבוCX 60 וב-מ-וו 5, אסתפק במשהו צנוע יותר כגון פיז'ו 3008, קאיה נירו, מאזדהCX5 , יונדאי טוקסון או פולקסוואגן טיגואן? הבעיה שרוב כלי הרכב בגרסה הבסיסית הם אכן מאוד בסיסיים, ושדרוג משדרג כמובן גם את העלות.

מובן כי מה שחשוב זה בטיחות, אמינות, נוחות ו… כסף.

תשובה: בנוסף לדגמים שציינת, הייתי מציע לך לבדוק כאופציה ראויה גם את סוזוקי ויטרה. זוהי בחירה צנועה יחסית, שמחירה נוח ביחס למה שהיא מציעה. לזכותה נזקפים נוחות נסיעה, אמינות ומרחב פנימי נדיב (ולא קלאוסטרופוביה כמו אצל מתחרותיה, היקרות ממנה). ויטרה גם חסכונית למדי בדלק ובטיחותית, ועוד יודעת להגיש הנאת נהיגה.

איתן ברוך, פתח-תקווה: כשסיפרו לי שעומדים לסגור את המדור שלך, חשבתי שעומדים גם לסגור את העיתון. הטור שלך הוא מעמודי התווך, ואני בטוח שיש קוראים שפתחו אותו ראשון. ברור שמי שהחליט לקצץ אותך לא עשה סקר בסיסי בקרב המנויים.

אבל, זה אינו מכתב הספד ל"קשיש המורשה" או לטורו…

קנינו לפני כשנה וחצי גרנדיס שתוכל לשאת בנוחות את המשפחה שהתרחבה. לאחרונה שמתי לב שבמוצאי שבתות קרים בחורף, בירידות מירושלים, הטמפרטורה צונחת לה קלות.

האם זה נורמלי שבגלל שהמנוע לא מתאמץ בירידות, בשילוב עם האוויר הקר שבפאתי ירושלים, זה גורם לטמפרטורה לרדת – או שמא יש תקלה?

תשובה: בעצם, כל מכונית מתקררת בירידות ממושכות, אך בדרך כלל מדובר בתנועה זהירה של מחוג חום המנוע. כאשר הפער בין חום העבודה המיטבי לבין התקררות הוא רציני מדי, יש לחשוד בפעילותו של התרמוסטט, שכנראה נשאר פתוח – במקום להיסגר כדי למנוע מנוזל הקירור הצונן אשר זורם מהרדיאטור להגיע אל בלוק המנוע.

התרמוסטט חשוד בקירור בלתי רצוי של המנוע – אך הוא אינו החשוד היחיד. כי ייתכן גם שהמאוורר הצמוד לרדיאטור מסתובב ללא הפסק, גם כשלא זקוקים לו, ועבודה מאומצת זו שלו נגרמת עקב תקלה בחיישן הטמפרטורה, שאמור לווסת את פעילות מאוורר זה.

בצדק אתה מודאג, משום שטמפרטורה נמוכה מדי של שמן המנוע מקצרת את חיי המנוע, ו'על הדרך' מעלה את צריכת הדלק.

אגב, את מצב התרמוסטט אפשר לבדוק בקלות באופן הבא: טובלים את התרמוסטט בכוסות מים חמים וקרים לסירוגין – ובוחנים אם השסתום שלו נפתח ונסגר כראוי.

בדיקת מצב המאוורר הצמוד לרדיאטור: הוא לא אמור להסתובב כאשר המנוע לא הגיע לחום העבודה המיטבי שלו.

אנו מזכירים את פרוייקט עצמאות ה-70 שלנו!
שולחים פורטרט משפחתי עם האוטו לקולאז' חגיגי כאן בבלוג!
כל הפרטים כאן