תסכול בכוונה תחילה

שוב חוגגים אופטימיות זהירה, הפעם עקב התפתחות טרייה: הפושע מלודז' הכריז שהוא מוכן להעביר את הפקת סרטי 'שועל הכסף של פליציה ט" לַמפיק שמחליף אותו, ומוכן גם להיפרד מההקלטות המקוריות שהוא מחזיק. נחכה ונראה. בינתיים גם אנו משלמים חוב שהצטבר

עשרות פעם הזכרנו בעקשנות, הן בתת-המדור 'טיפ טיפה' והן בתשובות למכתבי קוראים, את הצורך בהחלפת שמן בתיבות הילוכים אוטומטיות. את טיפול חובתי זה המלצנו לבצע רק במכוני גירים אוטומטיים, ולא, חלילה, במוסכים כלליים, שאינם בקיאים בהליך, אשר דורש מיומנות, דייקנות ומכשור מיוחד.

שמן נוטף דבש

"שמן אחד לכל החיים" של תיבת הילוכים אוטומטית הוא הטעיה פרועה ומסוכנת המורחת את אוזני הנהג בדבש, שכן לאמיתה של מכניקה, דאגה לתיבת הילוכים כזו דורשת החלפת שמן מדי 60-80 אלף קילומטרים.

יש לוודא שאחרי ההחלפה תישאר בתיבת ההילוכים כמות קטנה ככל האפשר של השמן הישן. תוצאה מיטבית כזו אפשר להשיג רק בהחלפה דינמית, המתבצעת באמצעות ציוד החלפה ייעודי ויקר, ולא בהחלפה סטטית, המקובלת בארץ.

התגלה כבר מזמן שרק השיטה הדינמית, המבוצעת במכשור אינטליגנטי, מאפשרת החלפת שמן לפי הספר. זאת, להבדיל משיטת החלפת השמן הידנית בנוסח כאילו, שבה רוב השמן הישן נשאר בתיבת ההילוכים האוטומטית – מה שאינו מאריך את חייה התקינים, ולמעשה מקרב את סופה.

והנה, חרף זאת, רוב החלפות השמנים המבוצעות בארץ (אם בכלל מבוצעות) מתבססות כאמור על השיטה הידנית דווקא, הפרטאצ'ית בעיקרה. שיטה בלתי יעילה זו מולכת ברוב המוסכים העבריים – כולל מוסכי יבואן, שאף הם לא מוכנים להשקיע במערכות החלפה מתוחכמות.

אנשים כותבים

כתוצאה מקמצנות זו השולטת במוסכי ישראל, חוגג אצלנו תפקוד לקוי של תיבות ההילוכים האוטומטיות, מה שמסב לבעלי רכב רבים עוגמת נפש והוצאות כבדות.

על כך מעידים מכתבי קוראים הנשלחים ל"מכונית הנפש". כמו למשל מכתבו של קורא, המתפרסם ב"שואלים את אדוארד" במדור זה.

תיבת אוצרות

אצל הזקן המורשה, ציניקן וחשדן כפייתי, התעורר החשש שהזנחת תיבות ההילוכים האוטומטיות המקובלת בארצנו תורמת לא מעט לשגשוג הכספי של המוסכים הפרטיים, ומחוללת נפלאות פיננסיים גם, בוודאי, בעסקים השייכים לברוני הייבוא, שהם מלכי רדיפת הבצע.

וזו כנראה הסיבה לכך שהתיאוריה המטופשת הקובעת כי "אין צורך בהחלפת שמן בתיבות הילוכים אוטומטיות על כל סוגיהן" עדיין מתקבלת בהכרזות הבנה ואף צהלה אצל "מומחי" רכב עבריים, כמו גם אצל כתבי החצר שלנו, המפרסמים ביד קלה את דעתם החנפה על מדיניות אדוניהם.

גם מולעט וגם מולהט

במשך שנים ארוכות טענו יצרני הרכב שהשמן הנמזג בפסי הייצור לתיבות הילוכים אוטומטיות "מסוגל לתפקד במשך כל תקופת השימוש ברכב". הצהרה זו, המופיעה בספרי הטיפול ברכב עד עצם ימינו, נשמעת כבולשיט באוזני בעלי מכוניות ומוסכניקים המבינים איך מתפקדת תיבת הילוכים אוטומטית.

שהרי בתוך ה"אוטומט" מסתובבים מצמדים שהחיכוך ביניהם יוצר שבבי מתכת ופחם, והללו חודרים לשמן הגיר ופוגעים ביכולתו לבצע עבודה חלקה (לְשַמֵּן) במנגנון המכני. בנוסף, השבבים פוגעים בהעברת הכוח במצמד הידרו-קינטי, משום ששמן מלוכלך מתקשה לעבור בשסתומים הפנימיים בגיר, שהם בררניים וחסרי פשרות. במילים אחרות, השבבים מפריעים לשמן לעבוד כראוי וגורמים סתימות.

אלא שאין זו הצרה היחידה שבגללה מוטב להחליף שמן בתדירות שהזכרנו. כי בזמן עבודתו במכונית, השמן בגיר האוטומטי עשוי לנסוק לטמפרטורות גבוהות מאוד: בעוד ששמן ATF הרגיל מתחמם בנסיעה נורמלית ל-80 מעלות צלסיוס, ואכן מסוגל לשמור על תכונותיו לאורך 100 אלף קילומטרים ויותר, ממש סבבה – אותו שמן ATF, בהגיעו לטמפרטורה של 100 מעלות צלסיוס, דורש החלפה כבר אחרי 20 אלף קילומטרים.

ואם הרכב סוחב אחריו נגררת, חוטא בנסיעה ברוטלית, או שקירור תיבת ההילוכים שלו משובש, אזי שמן הגיר מתחמם אף עד 180-200 מעלות צלסיוס, ואז החלפתו צריכה להיות מיידית. אחרת, את ההחלפה (או לפחות שיפוץ) תדרוש כבר תיבת ההילוכים עצמה.

משמר המפרץ

כאילו אין די בכך ששמן הגיר מותקף בטמפרטורות גבוהות ובהזדקנות טבעית – תופעה בנאלית, אלא שאף היא מצדיקה החלפת שמן מדי 60-80 אלף ק"מ, או לחלופין פעם בשלוש שנים – כל זה אינו סוף פסוק.

כי שמן בתיבת הילוכים אוטומטית חשוף לסכנה נוספת – זו של איבוד צמיגותו (שמשמעותו היא איבוד יכולתו לתפקד) עקב תקלה טיפוסית: פריצה של נוזל קירור אל אגן השמן.

כך שאם תראו מוסכניק מרחרח בחוטמו את מד שמן הגיר, והבעת פניו כזו של הבלש פוארו, גיבור ספרי אגתה כריסטי, דעו שהוא בסך הכול בודק אם נוזל קירור מתחזה לשמן.

מתקן אינטליגנטי היודע להחליף שמן בתיבת הילוכים אוטומטית. אפשר להבין שמוסכים קטנים אינם מסוגלים להרשות לעצמם הוצאה כספית על מתקן כזה, אך קשה יותר לגלות סלחנות כלפי העובדה שיבואני הרכב המיליונרים קומצים את ממונם, ואינם מוכנים לספק למוסכים שלהם פתרון מתקדם כזה, שעשוי להציל את לקוחותיהם מעוגמת נפש ומהוצאות כבדות.

נראה כי הדאגה לבעלי המכוניות אינה בראש מעייניהם של ברוני הייבוא, כי הם עסוקים מדי במאמץ למכור להם מכוניות חדשות או לפחות חלקי חילוף חדשים – והיעדרו של המתקן הנ"ל משרת מצוין את יעד עסקי זה

לתגובות ולשאלות: e.teksty@gmail.com

טיפ טיפה: יש נסים במרחב המצולהב

בין שההזנחה של נושא החלפת השמן בתיבות הילוכים אוטומטיות מתוכננת באופן מחושב, בכוונה תחילה, כפי שאנו לא מפסיקים לחשוד, ובין שתופעה זו מתרחשת בשטח עקב סתם בורות וטיפשות – התוצאה היא אותה תוצאה: על רחובות ודרכי ארצנו מסתובבות מכוניות רבות הסובלות משלבי-ביניים של תקלות בגירים האוטומטיים שלהן, אשר מאיימות על בעלי הרכב בנזקים כספיים קרובים.

מומלץ אפוא לא לזלזל בסימנים ראשונים לצרה בגיר, אלא להתייעץ מיד עם אנשים מנוסים במכון מקצועי, בניסיון להציל את הגיר הסובל, אם זה אפשרי עדיין.

כי פלאים מתרחשים לפעמים גם במרחב המצולהב שלנו: קורה פה ושם שתיבת הילוכים אוטומטית שמרעישה ומתקשה בהעברת הילוכים חוזרת לתפקד לאחר שהוחלף בה השמן, גם אם ההחלפה נערכה בשיטת הידנית. אמנם החלפה זו, כפי שהסברנו בגוף המדור, היא פגומה – אלא שאם המוסכניק הפיקח מבצע אותה כמה פעמים ברציפות, תוך שימוש בתוסף הפלא 'XADO' ומבלי לחסוך בשמן, גם כשהוא יקר, הגיר בהחלט עשוי להתאושש מסבלותיו.

שואלים את אדוארד

חיים וינברגר: רכשתי סיטרואן C4 שנתון 2006, גיר אוטומטי, מנוע 1600, אני יד שביעית ברכב !
בעת נסיעה מתל-אביב למקום מגוריי בצפון הרגשתי שהנסיעה אינה חלקה. כאילו לוקח לגיר זמן רב ומאמץ לעבור בין שלושת ההילוכים הראשונים. התחושה היא (לאחר שנים רבות של נסיעה בגיר רגיל, אך בזמן האחרון גם קצת עם אוטומט, בעיקר בנסיעות עירוניות) שצריכים לדחוף את הרכב כדי שיעביר הילוך בהתאם למהירות הנסיעה. בנוסף, במהלך הנסיעה נדלקה נורת האזהרה הצהובהservice .
רציתי לשאול מה יכולה להיות הבעיה, ומהי העלות המשוערת של תיקון הנזק. הרכב אמור לעבור מבחן רישוי שנתי, ואני חושש שהבעיה תכשיל את הרכב במבחן. לצערי, אין לי די זמן וכסף לבזבז על מכוני הרישוי.

תשובה: אמנם זכית כבר לתשובה, אך נדמה לי שכדאי לך לקרוא את המדור וה"טיפ טיפה" הנוכחיים. אמנם בבלוג זה אנו חושפים בעצם רק את קצה הקרחון של נושא השמנים בגירים אוטומטיים – ובכל זאת, זה הרבה יותר ממה שעניתי לך קודם.

דורון מויאל: נאמר לי מקרוב משפחה שבעבר הרחוק הייתה לך אלפא סוּד Ti. אשמח לקבל פרטים.

תשובה: אכן הייתה לי Ti 1500, נהדרת, שאחרי מאמצים רבים שלי, של פחחים ושל צבע גאון, רוני סמדרסמן מכרכור, הפסידה בכל זאת במלחמה בחלודה. מי שקנה את היפהפייה הכחולה אמר שלא אכפת לו, ואני לא הייתי מוכן ללוות אותה אל מותה. מגיע לה שאכתוב עליה בקרוב.

אביחי: שלום אדוארד, התעוררה לנו בעיה ברכב ונשמח מאוד לעזרתך. יש לנו מיצובישי L300 שנת 95', שאנחנו מאוד מרוצים ממנו (ומחוברים אליו). הרכב לא רואה בכלל מוסך וסוחב בלי בעיה. עד היום הוא עשה 240 אלף ק"מ.
לאחרונה הרכב התחיל להיות ממש מסריח מהרגע שמתניעים אותו, וצריכת הדלק שלו עלתה מאוד (לוקח עכשיו ליטר 1 ל-5 ק"מ). אחרי שהוא לא עבר טסט בגלל זיהום אוויר המוסכניק שלנו אמר לנקות את הקרבורטור או להחליף אותו, וזה אמור לטפל גם בזיהום וגם בצריכת הדלק. ניקינו אותו פעם אחת במכון מוסמך, זה עזר לזמן קצר מאוד והבעיות חזרו.
השאלות הן: האם באמת הבעיות הנ"ל נובעות שתיהן מאותה תקלה, והאם אפשר לפתור אותן באמצעות החלפת/ניקוי קרבורטור? אם כן, האם יש לך מכון שאתה ממליץ עליו?
בנוסף, נשמח לשמוע מניסיונך אם יש טיפים לשמירה על הרכב המתבגר לעוד שנים ארוכות ובטוחות. בתודה מראש, ותודה על כל הטיפים בבלוג שלך לאורך השנים.

תשובה: בטרם השקעה נוספת, בקשו מאיש המוסך שיבדוק את יחס הדחיסה בכל הצילינדרים. אם יחס הדחיסה יתגלה כנמוך, ולא יעלה אחרי הוספת כפית שמן לצילינדר הבעייתי, זהו סימן שהשסתומים אשמים בתופעה שעליה אתה מספר.

דאגה לרכב מבוגר לא אמורה להיות שונה מדאגה לרכב חדש: השמנים הכי טובים והחלפת נוזלים. ההבדל היחידי הוא שממכונית מבוגרת אין דורשים מאמצים מיוחדים.

הלל גרייפנר, טלמון: ברשותי איסוזו טרופר 2003 אוטומטי טורבו+ דיזל שעשה 210 אלף ק"מ. לפני שנתיים הוחלפו גיר וכן טורבו. בחודשים האחרונים יש נזילת שמן, שבבדיקות חוזרות אובחנה כקשורה לטורבו ואף הומלץ להחליפו שוב. מכיוון שהטורבו עובד – חיכיתי עם התיקון ( היקר…).

בשבוע האחרון שמתי לב שההילוכים לא תקינים. הרכב נסע כאילו הקלאץ' לחוץ. בדקתי שמן גיר – והיה ריק לגמרי. גררתי למוסך (אחים גז, צומת שילת). הוא בדק, וכמובן מילא שמן גיר. עשה נסיעת מבחן, ולא איתר שום נזילה מהגיר, רק מהטורבו.

הבוקר, לאחר נסיעה של כ-30 ק"מ, התופעה חזרה. עצרתי ובדקתי – שוב אין שמן גיר. כקורא ותיק ומתגעגע אודה לעזרתך, כדי שלא אעשה שטויות…

תשובה: המדור הנוכחי מוקדש לבעיות שמן בגירים אוטומטיים, ובמיוחד לסיבוכים הקשורים בניסיון למלא את השמן באופן ידני, כאילו היה מדובר בשמן מנוע. רק אחרי כמה מזיגות בזו אחר זו, הגיר מקבל את כמות השמן המתאימה לו לפי צדק העולם.

אלא שיש עוד בעיה. אם לא יודעים איזה סוג שמן עבד בגיר המותקן במכוניתך, וכמה זמן הוא עבד – יש לרוקן אותו (ככל הניתן לעשות זאת בשיטה הידנית, הפגומה), ולמלא את תיבת ההילוכים בשמן חדש לגמרי.

מנחם מרגליות: נעלמת לנו מ'מקור ראשון', אז אין ברירה ואני פונה ישר למקור בעצמו.

די הרבה שנים ישבתי (בנוחיות) בוולבו, החל ב-740 ועד 7 השנים האחרונות ב-S90 (היו לי שלוש כאלה – שתיים הועברו לבנות שלי והראשונה הלכה טוטל-לוס, אירוע שבעקבותיו רק התחזק הקשר עם הטנקים האלה).

תכלס:

משיקולי נוחיות ישיבה והזדמנות קניתי לקסוס RX 400, ובזה אנחנו מתגלגלים כבר 3 שנים. לא נוח לנו משלוש סיבות:

1. אשתי לא הסתגלה לנהיגה ברכב – מה שהופך אותי לנהג מונית .
2. גם לאשתי וגם לי, הקפיצים הקשים לא מסתדרים עם עמודי השדרה העתיקים שלנו.
3. רדיוס הסיבוב: אחרי הוולוו, שהיה לה סיבוב הדוק-ממש למרות הגודל, הלקסוס חייבת איזה רוורס אחד לפחות בסיבובי פרסה בכבישים רחבים למדי. לכן התחלתי לחפש רכב עם (?) ככל הניתן, ועם הנעה אחורית בשביל הסיבוב, ועם קפיצים רכים ומושבים נוחים, ואורתופדיים וקשים בשביל עמודי השדרה.

מה יש? קפץ לי מרצדס 300 E. אם כן – מה הבעיות שיש בדגמים בני 5 שנים או יותר (זה בערך מה ששווה הלקסוס שלנו)? או שיש משהו אחר שלא חשבתי עליו.

תודה על סבלנותך למעשיות של קשיש (מורשה – יש תעודה) מבני-ברק.

תשובה: ודאי שאתה צודק בבחירתך במרצדס E300, המתאימה כדי לנוח אחרי לקסוס RX 400. מה גם שמרצדס יודעת להזדקן בכבוד, ואחרי חמש שנים אין לה מה לעשות חוץ מאשר לגרש את הריח של הבעלים הקודמים.

ואם לא מרצדס אז רק בנטלי, אך אופציה זו לא קיימת אצלנו, למזלו של מנהל הבנק שלך.

החלפת שמן בגיר אוטומטי מסתיימת רק כאשר השמן המשומש אשר מנוקז מן הגיר אינו כהה כבר, אלא באותו צבע כמו השמן החדש